דברי שאול - עדות ביוסף - א מב

זה רבות בשנים הקשה אותי חכם אחד מהא דאמרו ביבמות דף כ"ב ע"א אמימר אמר אפי' אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה ומ"ש מעריות עריות לכל מסורה עדות לב"ד מסור והקשה הוא לשיטת הרמב"ם דקרובי האם אינו רק מדרבנן מה מדמה לעריות הא בישראל ג"כ אינו אלא רק מדרבנן ובגר לא גזרו והנה אז באתי במגלת ספר ובתשובה כתבתי באורך ואשתקד כשהייתי בקארלסבאד כתבתי בחיבורי כת"י נקרא קב הישר דלא ק"מ דשאני ישראל דרק משפחת האב קרויה קורבא ולא משפחת האם כמו לענין ירושה וכדומה א"כ שפיר כתב הרמב"ם דקרובי האם אינם פסולים מה"ת ומה"ט י"ל דקורבה הבאה ע"י אישות אינו מן התורה משום דהרמב"ם לשיטתו שכתב בפ"א מנחלות הלכה ח' גם הבעל לאשתו אינו יורש אלא מד"ס א"כ ממילא גם לענין פסולי עדות אינו פסול רק מדרבנן וע' כ"מ שם שרצה לצדד דגם רבינו סובר שהוא מדאורייתא רק שמה שאינו מפורש בתורה נקרא מד"ס אבל מכאן ראיה שאינו רק מדרבנן ועכ"פ זה בישראל אבל בגר דאינו יורש משפחת אב ומשפחת אם שווים ממילא קורבת האם יותר מסתבר לפסל כמו בעריות ושפיר פריך מ"ש מעריות כן כתבתי אז וכעת בהגיעי לכאן ראיתי דהדבר מפורש במשנה כל הראוי לירושה הרי דעדות תלוי בירושה וע' בחידושי הר"ן שם: שם הלכה ה האב עם בן בנו פסול בב"ב דף קכ"ח מר בר ר"א אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה. ולפענ"ד דמר בר ר"א לא אכשיר רק אם הנכד מעיד לזקנו וכעין דאמרו בסוטה דף מ"ט רבי רבי לאו ברך אנא וא"כ איתפליג דרא ונכון פירש הרשב"ם שיעיד הבן לאבי אביו ופירושו מוכח שהרי אמרו שם שלישי בשני כשר רבא אמר אף בראשון וע"ז קאי מר בר ר"א ומכשיר באבא דאבא אבל להיפך הראשון לשלישי ומכ"ש הזקן לבן הבן ודאי פסול ותדע שהרי מקרא מלא אם תשקור לי ולניני ולנכדי ודרשו בבראשית רבה וכ"ה בירושלמי פרק מי שמת עד כאן רחמי האב על הבן עד כאן לאחים השותפין וע' במראה הפנים שם בהלכה ג' וא"כ ראינו דקורבת האב גם על בן הבן הוא ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח סי' ל"ג בהא דאמרו ביבמות דף מ"ז קטן ויש לו בנים זה גדול וקשה הרי רש"י כתב הא דאינו נאמן הוא משום דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד וא"כ לר"י דנאמן הוא על בנו משום דכתיב יכיר א"כ על בן בנו ניהו דלא קאי עליו יכיר מ"מ כשר דהא בן בנו הוא וכשר להעיד למר בר ר"א ולפמ"ש אתי שפיר דאב הא פסול לבן בנו גם למר בר ר"א וא"ל כיון דהתורה האמינה על הבן א"כ ממילא אינו בן בנו אבל ז"א כיון דהתור' לא נתנה נאמנות על בן בנו מתורת יכיר ממילא הוא בן בנו וגם על בנו אינו נאמן כמ"ש התוס' ד"ה ואין. ובזה נלפענ"ד מ"ש התוס' ראיה על שלישי בראשון ממה דאמר בירושלמי משה מעיד לאשת פנחס ומשמע הא לפנחס אינו מעיד ש"מ דראשון בשלישי פסול ולפמ"ש משה לפנחס בודאי פסול רק השלישי לראשון כשר אבל לא להיפך וע' במשנה דף כ"ז ע"ב ברש"י ותוס' שם ד"ה ואלו ומשם אין ראיה דהא הוא להיפך מלמעלה למטה ומכ"ש במלמטה למעלה וע"ש בדף ק"ח דאמר רב אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני והיינו דכשם אמלמעל' למטה פסול ה"ה מלמטה למעלה וע"ז פריך הש"ס והא רב אכשיר שלישי בשני או שלישי בראשון לא תנן והיינו כה"ג דהוי מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה פסול וא"כ נדחה ראיית ר"ת ובלא"ה כתבתי בגליון הש"ך דלפי מה שגרס הגאון מוהרא"וו ז"ל דבירושלמי צ"ל אהרן מה שיעיד א"כ אין ראיה דאבא דאבא הוי ראשון בשני מיהו המהרש"א בח"א בזבחים דף ק"ב הביא ראיה דגם שלישי בראשון פסול דאל"כ היה יכול פנחס לראות נגעי מרים ומדברי רבינו נרא' שאין נ"מ בין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה וצ"ע: שם הלכה ו כל אשה שאתה פסול לה וכו' כן אמרו בסנהדרין דף כ"ח מהו שיעיד אדם באשת חורגו בסורא אמרו בעל כאשתו בפומבדיתא אמרו אשה כבעלה אמר ר"ה אמר רב מנין לאשה כבעלה דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא ולא אשת דודו היא מכלל דאשה כבעלה והמרדכי הובא ביתה יוסף סי' ל"ג וכתב בשם ריב"ם דהקרוב להבעל פסול לאשה אבל הפסול לאשה כשר לבעל וטעמו משום דבכל מקום אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה אבל מה שקנה הבעל לא קנתה האשה ועוד דנפיק מקרא דאשה כבעלה אבל לא מפיק דבעל כאשה ודבריו נפלאו לפענ"ד דמלבד דאוקמי ענין קנין לעדות ולא קיי"ל כמשנה ראשונה דכל הראוי ליורשו אף גם דניהו דמה שקנה הבעל לא קנה האשה מ"מ רווח ביתא איכא וע' בסי' ל"ז סעיף ט' לענין גזברין וקרובים והש"ך כתב דלענין נגיעת עדות לא בעינן נגיעה של ממון ואף לאחרונים שחלקו בזה דוקא בליכא הנאת ממון אבל באיכא הנאת ממון פסול גם מ"ש דנפיק מקרא דאשה כבעלה אבל לא מפיק דבעל כאשה לא נודע מנלן לחלק בזה ובשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ו האריך בזה ודייק דהמרדכי ס"ל דאינו רק מדרבנן. ולפענ"ד דעיקר דיוק המרדכי הוא ממ"ש ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב הרי דהקפידה תורה בשביל כבוד אחי אביו ולא בשבילה ומה שסיים