דברי שאול - עדות ביוסף - א מא

אני ומקרי רצון אף שכפוהו להתרצות משום דהאדם מצד עצמו רוצה לעשות טוב רק שיצרו אנסו וכל שכופין להכניע לבבו הערל ממילא נשאר על טבעו שנפש הישראלית מאוות לעשות טוב ולפ"ז גם כאן אחרי שכפאוהו לשלם והחזיר הרי מסתמא נתרצה בלב שלם כיון שעכ"פ כבר החזיר הגזילה ובזה נלפענ"ד דזה סברת הב"ח דזה דוקא אם לא עשה כן רק פעם אחת אבל במי שהחזיק לגנב ולגזלן כיון דעבר ושנה ונעשה לו כהיתר שוב אינו ברור שנתרצה בלב שלם ואם לא החזיר רק ע"פ כפייה פסול לעדות דדלמא לא נתרצה והנה תלמידי ש"ב מו"ה אברהם נ"י אמר ע"פ דרכי ליישב קושית הקצה"ח על הב"ח דהנה באמת כל הטעם דכשר כשהחזיר ע"י כפייה אף דלשמים לא תיקן הוא משום דכל שאינו רשע דחמס בעי עכ"פ שיהי' לאו שיש בו מלקות וא"כ כל שכבר החזיר עכ"פ רשע דחמס לא הוי ולענין איסור הוי לאו שאין בו מלקות כיון דכבר החזיר ולפ"ז בהאי רעיא ל"ק דשם לענין חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל א"כ ניהו דלא הוי רשע דחמס מ"מ טפי עדיף שישבע שכנגדו שאינו חשוד כלל ובזה אמר ליישב קושית התוס' בסנהדרין דף כ"ו ע"א ד"ה מאי דאמרו שם דאפי' בחשוד על שבועת שוא שכנגדו נשבע ונוטל הא בעינן רשע דחמס וקשיא לרבא ולפמ"ש אתי שפיר דכל היכא דאיכא למימר שיהי' זה שכנגדו נשבע ונוטל גם רבא מודה דיותר טוב שישבע זה שכנגדו שהוא טוב לשמים ולבריות ויפה כיון אמנם לפ"ז גם במוחזק לגנב ולגזלן קשה למה לא יוכשר הרי לא הוי רשע דחמס. אמנם אחר העיון גוף הדבר דכל הטעם דבעי רשע דחמס לרבא וכן לאביי בליכא מלקות הוא משום דרע לשמים אינו רע לבריות ולא יעיד עדות שקר שהוא רע לבריות וע' בתוס' שם וא"כ כאן שבאמת הוא רע לבריות שהרי ברצונו לא החזיר שוב חשוד גם לשקר ומקרי רשע דחמס וז"ב ודו"ק: שם הלכה ה שלא ילוה בריבית אפי' לגו' כן אמרו בש"ס והקשה תלמידי ש"ב מו"ה אברהם נ"י לדברי הרמב"ם בספר המצות דלנכרי תשיך הוי מצות עשה א"כ איך שייך שבתשובה שיעשה יבטל מ"ע ואמרתי לו שבזוהר הרקיע להתשב"ץ הקשה כן אמנם יש לומר דכיון דצריך לעשות תשובה והרי כ' הרמב"ם דמי שנוטה לאחד מהקצוות צריך שיטה עצמו לקצה האחרון ואח"כ ישוב לגדר הממוצע ובזה פירש השל"ה הכתוב והבריח התיכון יבריח מן הקצה אל הקצה ולפ"ז שם שהלוה בריבית לישראל שנטה עד קצה האחרון אף שיבטל המצוה לכך אפי' בכדי חייו אסור וע' בהגמי"י אמנם הקשה ע"ז תלמידי הנ"ל ממ"ש הב"י דבעד זומם לא שייך לומר שלא יעיד אפי' אמת משום דמצוה להעיד וא"כ גם כאן כיון דמצוה להלוות לעכו"ם בריבית שוב לא שייך לאסור. אמנם העיקר נרא' דהנה עוד הקשו על הרמב"ם מהא דאמרינן במכות דף כ"ד כספו לא נתן בנשך אפי' בריבית עכו"ם מה מעליותא הא מצוה להשיך אמנם באמת הדבר ברור דעיקר המלוה היא רק שאם ילוה לעכו"ם לא ילוונו בחנם אבל אינו מצווה שיחזר אחרי זה שיזדמן לו עכו"ם להלוות לו בריבית ואם אינו רוצה להלוות כלל אינו מבטל מ"ע וא"כ זה שאמר כספו לא נתן בנשך היינו שלא הלוה כלל וא"כ לא ביטל מ"ע כלל והמעלה היא שלא ימשך להלוות לישראל בנשך וא"כ גם כאן התשובה היא שלא ילוה כלל לעכו"ם ולא ביטל מ"ע והרי בשלוח הקן אמרו שלא יצטרך לחזר בהרים וכ"ש כאן וז"ב כשמש ועיין בספר המצות בשורש ו' מ"ש הרב בעל מג"א ונדחק מאד: שם הלכה ט' המועל בשבועות וכו' או יתחייב שבועה בב"ד לכאורה צריך ביאור לשיטת הפוסקים דגם בשבועת להבא נפסל אף שלא יצא שקר מפיו א"כ מה מועיל מה שלא ישבע בב"ד הא זה הוא לשעבר ועדיין אינו תיקון על להבא והשיב ע"ז תלמידי ש"ב מהר"א נ"י דממנ"פ כשר דאם נימא דאף דאינו חשוד להוציא שבועת שקר מפיו חשוד על להבא דהיינו שבועה דלהבא מ"מ לעדות כשר דעדות הוי כשבועה דלעבר דבשעה שמעיד יצא שקר מפיו ועבר על לא תענה וע"כ אתה מוכרח לומר דלא שאני ליה בין לעבר ולהבא וא"כ תשובתו שיאמר חשוד אני מועיל ממנ"פ לענין עדות עכ"ד: שם וכן טבח עיין כ"מ שהאריך שטעם הפסול ביוצא טריפה מת"י אינו משום לפני עור דלא מפסיל בהכי דאינו נפסל אלא כשעבר עבירה שיש בה מלקות ועל לפני עור לא לקי ורק משום דמסתמא אוכל גם הוא ע"ש והנה מ"ש דעל לפני עור לא לקי הטעם הוא משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואף בספי ליה בידים וקאי בתרי עיברי דנהרא יש לומר דמ"מ פטור דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' כדאמרו בקידושין דף מ"ג והטעם הבאתי כמה פעמים בשם זקני הרב הגדול מוהר"י נ"ז ז"ל דאף אם בעצמו אכל ולא נהנה פטור ואיך יתחייב על אכילת חבירו וה"ה כאן מלקות עכ"פ ליכא מיהו לפי"ז בריבית וכדומה דלא שייך אכילה והנאה לא שייך זאת וע"כ משום דהוי לאו שאין בו מעשה וע' בפי"ט מסנהדרין שלא חשיב רבינו לפני עור בכלל הלוקין וגם בכלל לאו שאין בו מעשה וצ"ע אי לא הוי לאו שבכללות: פרק יג הלכה א אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב לבד.