דברי שאול - עדות ביוסף - א מ

שיהי' העדות מצד דיבורם והרי בפ"ד עכ"פ דיבורם בודאי אין לו תורת עדות ואנן הוא דפלגינן דיבורייהו ועכ"פ בדיבורם לא נתקיים ע"פ שנים עדים יקים דבר ואדרבא דיבורם מגרע. אמנם ז"א דהרי מה שמעידים על אחר שזה רבע או שזה הרג וכדומה על אותו האיש הוא עדות שלימה רק מה שמעיד על עצמו אנחנו מסלקין אבל אין זה תועלת לעדותם שיעידו על האחר וא"כ על האחר נתקיים עדותם ע"פ לבד ומעתה כאן גבי אנוסים היינו הרי באנוסים היינו לבד נכלל שניהם נפשות וממון א"כ אנן צריכין לפרש דבריהם על גוף העדות שהם אומרים ומה גם שהם אמרו מחמת ממון ואנן צריכין לסלק מחמת ממון ולהוסיף על גוף עדותם ושוב אינם נאמנים ע"פ לבד ובזה מובן חילוקו של הרשב"א דאם אמר אני זניתי עם אשתך דלא פלגינן דיבורא משום דכשאתה לוקח תיבת אני זניתי לא נשאר בעדותו שום טעם ע"ש ולפמ"ש מובן היטב החילוק דאנן צריכין שיהיו נאמנים בדיבורם והרי כאן אין שום דיבור כל שאתה מסלק תיבת אני זניתי וא"כ אין אתה יכול לקיים מפי דיבורם לבד ואינם נאמנים. ובזה מיושבין היטב דברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' תקנ"ב שכתב דאם מודה החשוד שזינתה פלגינן דיבורא ואינה שותית ובשו"ת אא"ז הח"ץ סי' ק"נ תמה ע"ז שסותר למ"ש בסי' אלף רל"ז דבאני זניתי לא שייך פלגינן דיבורא ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא פלגינן דיבורא באני זניתי הוא משום דעדים צריכין להיות נאמנים ע"פ עדותם לבד א"כ זה דוקא במה שצריך תורת עדות אבל שם לענין השקאת סוטה דאפי' שמע מעוף הפורח באויר לא היתה שותית א"כ א"צ תורת עדות כלל ושוב שייך פ"ד ומה יקר בזה לשון השואל להרשב"א ז"ל דאמר כענין שאמרו שמע מפי עוף הפורח שנטמאת לא תשתה אם מודה החשוד מהו ולא שאל סתם אי שייך פלגינן דיבורא או לא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לשיטת הרשב"א באני זניתי לא שייך פלגינן דיבורא רק שהיא חירש דבכאן כיון דל"ל תורת עדות שייך פלגינן דיבורא וגדולה מזו נסתפק בח"מ סי' ל"ה אי בע"א בעינן שיהיה נאמן ע"פ דיבורו לבד ע"ש. ובזה מיושב היטב קושיא השניה של הח"ץ דאיך שייך כאן פלגינן דיבורא ולומר שזינתה אבל לא ממנו והרי אף אם הוא מעיד בפירוש שזינתה עם אחר היתה שותת שהרי על האחר לא הי' קינוי וסתירה ע"ש ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב האריך בזה וכבר כתבתי בזה בתשובות רבות ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כבר כתבתי דפלגינן דיבורא יש לו שני ענינים אם שמחזיקין כל הדברים לאמת רק שעל עצמו אינו נאמן או שאינם מאמינים לו על עצמו ופלגינן דיבורא דפלוני רבע לאחר ולפמ"ש בטעם דפלגינן דיבורא י"ל דע"כ פ"ד ממש שלאחר רבע דאם נימא דבאמת רבע אותו רק שעל עצמו לא האמינה התורה הרי לא נתקיים ע"פ שנים עדים יקום דבר דהו"ל ח"ד דע"ז לא האמינה התורה אבל אם נימא דפלגינן דיבורא היינו שמגייזין לדיבוריה ואנו לוקחין רק מה שאמר על האחר ויתר דיבורים כמי שנטל ולא אמרן כלל א"כ על האחר נתקיים דיבורי' ונתקיים עדותי' על האחר בשלימות ולפ"ז כאן דלא בעי תורת עדות א"כ נוכל לומר שזינתה עמו רק על עצמו לא האמינה התורה וז"ב וע' כ"מ מה שמעתיק מדברי המרדכי דקרובים של הנרצח כשרים להעיד על הרוצח וכו' וסברא היא דנאמנים להעיד כיון דכבר מת אחיו ונ"מ ליורשיו ואינו מובן וצ"ל מה נ"מ ליורשיו וגם במרדכי עצמו צריך להגיה כן ובגוף דברי המרדכי ע' בסמ"ע וש"ך סי' ל"ג ובשו"ת מהרי"ט חחו"מ סי' פ' הקשה דהרי גואל הדם פסול ומכ"ש זה וכבר קדמו הרדב"ז ח"ד סי' רל"ד ע"ש שהאריך: הלכה ד אע"פ שישלמו ע' כ"מ מה שהעתיק כאן דברי הטור שהשיג על רבינו ובמחכ"ת לא העתיק יפה שעל הדין שכתב כאן לא השיג הטור כלל ובסעיף מ"ב העתיק דברי רבינו כאן ולא ערער עליו אבל העתיק באות ט"ו דבר' רבינו בפרק יו"ד הלכה ד' ושם כתב הרמב"ם אע"פ שהחזיר ולא אע"פ ששילם וע"ז השיגו דאם החזיר מעצמו למה יפסל ולכך הוצרך לפרש אע"פ שהחזיר כוונתו ששילם ע"פ כפיית ב"ד ולא החזיר מעצמו וכמ"ש כאן אע"פ ששילמו והארכתי בזה בתשובה בחבורי כת"י אשר החילותי לכתוב שנתר"ד והארכתי שם ליישב דברי הטור זא"ז וע' בהגהת הט"ז שם ובהגהת מיימוני העתיק יפה דברי הטור לעיל פרק י' והנה בגוף דברי הטור דכל שהחזיר ע"י כפיית ב"ד לא מועיל כתב הב"ח דלדעת הטור ג"כ לא נפסל רק במי שמוחזק לגנב ולגזלן אבל מי שלא גנב אלא פעם אחת אע"פ שלא השיב אלא ע"י כפיית ב"ד מיד כשהחזיר הוא כשר לעדות ולשבועה ובקצה"ח הקשה ע"ז מהאי רעיא וכבר כתבתי בזה שם אמנם בגוף דברי הב"ח נלפענ"ד דלפמ"ש שם בטעמו דלא מועיל כפיית ב"ד משום דבגזילה יש שתי מיני עבירות עבירה שבין אדם לחבירו ושבין אדם למקום וכמ"ש בחה"ל בשער התשובה ולפ"ז כל שהשיב מעצמו הרי תיקן שתי הענינים אבל כל שהשיב ע"י כפייה הרי לא תיקן מה שעבר בין אדם למקום וא"כ מה מועיל מה שלא גנב רק פעם אחת ולכאורה רציתי לומר עפמ"ש הרמב"ם בפ"ב מגירושין בטעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה