דברי שאול - עדות ביוסף - א לט

שאמרה נאנסתי ואף דשם לא היתה נאמנת בשעת הגדתה וכאן נאמן בשבת מ"מ גם בשבת לא מהמנינן לי' לע"ה רק דמשום כבוד שבת אמרי' דרוב ע"ה מעשרין הם ותדע דאל"כ במוצ"ש אמאי אינו נאמן דאם בשבת מהמנינן ליה שהוא מעושר היאך חזר לטבלו במוצ"ש וע"כ דבשבת ג"כ לא מהמנינן ליה רק דבשבת מצרפינן דרוב ע"ה מעשרין אבל במוצ"ש חיישי' שמא הוא מן המיעוט וכמ"ש בחיבורי יד שאול סי' רי"ח. איברא דהיא גופה קשיא למה לא נאמין לו אמנם זה אינו דבאמת יש חזקת טבל וע"א אינו נאמן נגד החזקה ואף דרוב ע"ה מעשרין הם וע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב מכ"ש הרוב מן המיעוט מ"מ כיון דע"ה אינו נאמן וכיון שחז"ל חשו שאינם מעשרין שוב אינו נאמן ול"ק קושית הראב"ד וביתר השגת הראב"ד עיין כ"מ ולח"מ מ"ש בזה ועיין ביו"ד סי' קכ"ז סעיף א' בהגה השניה שכתב כל הפסולי עדות כשרים לענין איסורין אם לא שחשוד לאותן דברים והש"ך האריך שם בס"ק כ' ואני תמה על אריכות הדברים הלא מבואר כן כאן ברמב"ם דבשל אחרים נאמן אף לאותו דבר ועיין סי' קי"ט סעיף ז' ס"ק י"ח בש"ך שגם שם לא הוזכר דברי הרמב"ם רק ברמז ועיין בהלכה ה' מ"ש רבינו שאוכלין בפני כל עיין כ"מ מ"ש בשם התוס' חולין חילוק בין פירות לפת והנה הוגד לי שבספר פחד יצחק מביא בשם ירושלמי שמחלק דבפירות שאוכל בשוק הרי"ז דומה למלך והנה לא מצאתי דברי הירושלמי הנז' ואף לפמ"ש לחלק היינו דאין גנאי כ"כ ומ"מ לת"ח אין שבח אבל שיהיה דומה למלך לא מצינו כלל והרי הירושלמי דמייתי היא בחרובין יעו"ש פ"ה ממעשרות ואפ"ה אין שבח לת"ח וצ"ע בספר פחד יצחק הנ"ל: שם הלכה ח' לפי שאימת האיסורין על הרשעים ואין אימת הממון עליהם דבריו צ"ב לאיזה צורך כתב זאת וגם מה הוא הכוונה ואין אימת ממון עליהם ולכאורה חשבתי לומר דכוונת רבינו דלמה אינו נאמן לענין ממון להעיד וע"ז כתב דאין אימת ממון עליהם והיינו דממון איתא בחזרה אין אימת עדות שקר עליו אבל איסורים כבר נעשה איסור והא דאינו נאמן על שלו בחשוד הוא משום דכיון דחשוד על הדבר הו"ל כנוגע אבל כ"ז רחוק דא"כ בד"נ דלא שייך חזרה ליהמן וגם גוף עדות שקר ליתא בחזרה דהוא עבר על לא תענה וגם גוף הדבר דע"א נאמן באיסורין אף הפסול ל"צ לטעם דאימת האיסורין על הרשעים ודבר זה מדברי הט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' למדנו דבאיסור והיתר לא בעינן עדות גמורה רק באם יש לנו הוכחה סגי לכך ע"א נאמן באיסורין להתיר ע"ש ובח"ד דביאר דלכך לא צריך שיעיד בב"ד דלא בעינן תורת עדיות וא"כ לכך אפילו רשע כשר ע"ש רק בחשוד דאין לנו הוכחה שיאמר אמת דדלמא אמר כן להנאתו לכך אינו נאמן בשל עצמו לכך בשל אחרים דיש לנו חזקה דאין אדם חוטא ולא לו שוב נאמן ולפ"ז בממון דבעינן תורת עדות שוב אף שאימת ממון עליהם מ"מ אינו בגדר עדות וא"כ קשה למה אמר ואין אימת ממון עליהם. והנראה בזה דהנה המדקדק בלשון רבינו ימצא שעד פסול ורשע מכ"ש החשוד אינו נאמן רק להתיר ולא לאסור שהרי כתב שנאמן לומר כהלכה שחטתי או שנאמן לומר פירות פלוני מתוקנים הם וכדומה ולא כתב להיפך שיהיה נאמן לומר ששחט שלא כהוגן וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק כ' בשם הר"ן והרשב"א אבל לא כתב הטעם ולפענ"ד נראה שהטעם הוא פשוט דהרי מה דמאמינין לעד פסול באיסורין הוא משום דחזקה דאין אדם חוטא ולא לו ואימת האיסורין עליהם דלמה יכשיל את חבירו בחנם ולפ"ז זהו כשבא להתיר אבל לאסור כיון שבאמת אינו בגדר עדות רק שבהוכחה סגי וא"כ דאין ל הוכחה דאדרבא הוא אוסר את המותר ואי משום הפסד ממונו של זה הא אין אימת ממון עליהם וכעין זה כתוב בפנ"י בגיטין דף נ"ד וזה כוון רבינו ובזה ניחא מה דפסלו לע"ה לאסור המותר אף דמדאורייתא היה נאמן משום דבאיסורין אין כאן תורת עדות רק מצד הוכחה וכל שמדבריהם חששו שמשקר שוב אין כאן הוכחה. פי"א ה"ב ונאמן על ראובן ואינו נאמן על עצמו הכ"מ הביא קושית התוס' א"כ באנוסי' היינו מחמת ממון דאינם נאמנים למה לא נימא פ"ד והנה אמר ש"ב תלמידי מוה' אברהם נ"י דלא שייך פלגינן דיבורא רק באם אנו מאמינים לו בתורת עדות אבל באנוסי' היינו באין כת"י יוצא ממק"א דבאמת גם באנוסין היינו מחמת נפשות אינם נאמנים אלא מתורת מגו וא"כ ממנ"פ אם נרצה להאמינם מכה מגו נאמנים שגם הי' מחמת ממון וכיון שע"ז אינם נאמנים ע"כ שמשקרים ושוב לא שייך מגו דאין מגו לחצאין עכ"ד ואני אומר דבלא"ה ל"ק דע"כ לא אמרי' פלגינן דיבורא רק בהתחלת עדות אבל כאן הרי כבר חתמו השטר והרי אמרו כת"י הוא זה ונתקיים השטר רק שעכשיו רוצין לעקור עדותן וכפי מאמרם אינם נאמנים ואיך אפשר שנפליג דיבורם ונעקור הדיבור השלם שהי' קודם ודיבור שאינו דיבור גמור איך יסתור דבור שלם שכבר דברו ובכה"ג לא שייך פלגינן דיבורא. עוד נראה לי דהנה צריכין אנו להבין ענין פלגינן דיבורא והרי התוס' כתבו בקידושין דף מ"ג דעדים צריכין להיות נאמנים מצד דיבורם בלבד ולא מכח שבועה והרמב"ן כתב דאף מגו לא מהני משום דכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר