דברי שאול - עדות ביוסף - א לח

לא משמע להו לאינשי שיהי' זה גזילה והרי גם לענין דינא נחלק ר"ש ואמר דלא הוי אסמכת' ומטעם שכתבו רש"י ותוס' שם א"כ עכ"פ אף אי נימא דהוי אסמכת' מ"מ לאינשי ודאי לא משמע דיהי' גזילה ועדיף מהך דלא תחמוד דבלא דמי משמע להו לאינשי ולכך אינו פסול רק משום דאינו עוסק בישובו של עולם אבל באמת הוא גזל ואף ביש לו מלאכה אחרת: שם הלכה ה' קודם שתגמרה מלאכתו עיין כ"מ שכתב שרבינו גורס בדבר שלא נגמרה מלאכתו ואני תמה דלמה לא כתב דזו גירסא דווקנית דהרי רש"י כתב דמורי היתר דמשוי נפשי' כפועל והרי פועלים אינם אוכלים רק בדבר שלא נגמרה מלאכתו וא"כ בדבר שנגמרה מלאכתו אין לו היתר כלל אף שמשוי נפשי' כפועל ואף באכיל' אסור ומכ"ש ליקח לכליו ויש ליישב הגירסא ובדבר שנגמרה מלאכתו דהיינו בדבר שמעשיהם גומרת המלאכ' והוא כמ"ש רבינו פרק י"ב משכירות הי"ב: פרק יא הלכה א הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם מדברי רבינו כאן נראה שהבדיל בין ע"ה להבזוים שבע"ה כתב הטעם שחזקה שעובר על רוב עבירות שיבאו לידו והוא בחזקת רשע ואילו בהבזוים דחשיב בהלכה ה' כתב הטעם דאין מקפידין על הבושת ואינו מקפיד על עדות שקר אבל רש"י בקידושין דף מ' ע"ב כתב כיון שאינו מן הישוב אין מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים וכן האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אין לו בושת לזלזל בעצמו ולפסול הרי דבכולן הטעם משום שאינם בושים לשקר ולכאור' דברי רש"י מוכרחין שהרי בהלכה ז' כתב רבינו ע"א נאמן באיסורין אע"פ שהוא פסול לשאר עדיות שהרי רשע בעביר' ששחט שחיטתו כשרה ונאמן לומר כהלכה שחטתי וגם החשוד על הדבר נאמן על אחרים לפי שאימת האיסורין על הרשעים ואין אימת הממון עליהם והראב"ד השיג עליו ממס' דמאי פ"ד דלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ועיין כ"מ דכתב דקושייתו הוא מסיפא דמרישא לא קשה דהא על של עצמו אינו נאמן ולפענ"ד קשה גם מרישא דעכ"פ כל שמכר כבר וזה ידע שהוא ע"ה א"כ הוי כשל אחרים שכבר מכרו ומה אכפת לע"ה אם הוא מעושר או לא עכ"פ יהי' איך שיהי' מבואר שם במשנה דאינו נאמן במוצאי שבת רק בשבת מפני שאימת שבת עליו ואם נימא דהא דאינו נאמן הוא משום שהוא רשע הא באיסורין נאמן הרשע וע"כ שהנועם הוא מפני שאינו מקפיד על הבושת וכל שאימת שבת עליו לא ישקר אבל במוצאי שבת חיישינן שמא שיקר ובאמת שטעמו של רש"י הוא כמ"ש בשו"ת חוט המשולש הנספח לתשב"ץ בשו"ת הרב מו"ה אברהם אבן טוואה סי' ל"ה שכ' שאין דבר נערך להצלה מן החטא כמו הבושת למי שיש לו מעט הבנ' ושאלו לחכם מהו הבוש' אמר לו השכל מהו השכל אמר לו הבושת כי הרגשת האדם בדבר המביישו היא שלימות שכלו והוא סיבה למנעו מכל ענין הפוגמו ע"ש ולכך כל מי שאין בו בושת ממילא הוא בלא שכל ולא יהיה לו מניעה ולכך כל הבזוים אינם נאמנים משום דאין דבר שיסגור בעדם מלשקר עכ"פ דברי רש"י נראים נכונים. והנה ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י אמר להסתפק אם יש שני עדים חוץ הע"ה אם שייך בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותם בטלה לפי דברי הריטב"א בקידושין דף נ"ו דאף בפסולים דרבנן שייך נמצא אחד מהם קא"פ ואפילו לפמ"ש הכנה"ג חו"מ סי' ל"ו בשם הב"י דבעינן שיהיה פסול דאורייתא לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול יש לומר דבע"ה ג"כ יתבטל כל העדות דכל שפסלו בע"ה מטעם דמוחזק לרשע והרי רשע פסול מה"ת ניהו דמן התורה מחזקינן ליה בחזקת כשרות כל שחשו רבנן שהוא רשע שוב הו"ל פסול בגופו ודמי לגבינות עכו"ם וא"כ שוב הו"ל נמצא אחד מהם קא"פ והשבתי לו הנה כזאת חדשתי לענין רועה דכל שפסלוהו חכמים משום שרועה בשדות אחרות הוי פסול דאורייתא והארכתי בזה בסוגיא דהאי רעיא אבל ל"ד לכאן דשם ראינו שנתחדש בו ענין שהוא רועה משא"כ כאן לא ראינו בו שום שינוי המביאה לידי רשע וניהו דחכמים פסלוהו מ"מ אין בכחם להוציא מחזקת כשרות שיש לו מדאורייתא. והנה אמר תלמידי הנ"ל דלשיטת רש"י בע"ה ולהרמב"ם בשאר בזויים דבאמת אין בהם פסול הגוף רק דאנן חיישי' שישקרו מחמת שאין להם בושה וא"כ כל שיש שני עדים כשרים המעידים כמותם ואומרים שהבזויים אומרים אמת לא שייך בזה נמצא אחד מהם קא"פ אפילו לשיטת הריטב"א הנ"ל דבשלמא בחמסן יש בהם פסול הגוף עכ"פ מדרבנן משא"כ כאן עכ"ד ואני אמרתי דיש לדבריו ראיה מדברי הריטב"א דבנוטל שכר להעיד אינו מבטל העדות ודמי לזה: שם הלכה ז' אבל נאמן הוא על אחרים כבר כתבתי לעיל מה שהשיג הראב"ד וכוונת הראב"ד דגם מרישא קשה ובישוב קושיתו מרישא ומסיפא נראה לפענ"ד דשם כיון שבשבת לא האמינוהו מכח ע"א נאמן באיסורין רק מכח כבוד שבת או אימת שבת וכדאמר בירושלמי ומטעם דאנן מחזיקין בשבת דרוב ע"ה מעשרין הם א"כ ל"צ לעדותו וכל שלא נתקבל עדותו והגדתו בשבת דלא צריך אז לעדותו שוב לא נאמן וכעין מ"ש הראב"ד בפרק ח"י מא"ב לענין אשת כהן