דברי שאול - עדות ביוסף - א לז

שיצמח לו מזה המעו' ורואים אנו דמשום ספק ריווח ממון עובר על לאו: שם ולפיכך סתם רועה פסול אף דיש לכל אדם חזקת כשרו' צ"ל כיון דרבנן חזו דרוב רועים מרעין בשדות אחרות ע"כ פסלוהו דרובא עדיף מחזק' וראוי להסתפק לפי מה דקיי"ל דרועה בהמות אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו כדאמרו בב"מ דף ה' איך הדין אם מצאנו אחד שרועה בהמות ואין אנו יודעין אם הם בהמו' שלו או לא אי שייך בזה חזקה דכל מה שיש ת"י אדם הוא שלו נגד חזקת כשרו' שלו לפסלו דחזקת כשרו' מרע לחזקה שהיא שלו דאם הוא אדם כשר לא הי' רועה בעצמו רק נתן לאחרים לרעו' ואף דאינו רק פסול דרבנן מ"מ החזק' כשרו' אתרע דהרי עכ"פ מדרבנן יצא מחזקתו ולפמ"ש הר"ש במקוואות פ"ב דכל שיצא מחזקתו מדרבנן לא שייך להעמידו על חזקתו והרי כאן כיון דעכ"פ מדרבנן נפסל שוב יצא מחזקת כשרותו וא"כ מהראוי להעמידו בחזק' כשרותו ונראה כיון דהך חזקה דכל מה שהוא ת"י אדם הוא שלו הוי חזקה דאתיא מכח סברא דהרי אף לשאלה ושכירות לא חיישי' א"כ הוא מצד הסברא דהוא שלו א"כ אלים יותר מחזקת כשרו' דהוא רק חזקה דמעיקרא כמו חזקת הגוף וכמ"ש התה"ד סי' ר"ז ומהרי"ק שורש ע"ב דחזק' דאתיא מכח סברא הוי כמו רובא דהיא חזקה שאינה פוסקת ומיהו חזקת כשרו' י"ל דהוא חזקה שאינה פוסקת דמסתמ' יזהר שלא יעבור על איסור והנה ש"ב תלמידי מוהר"א השיב כמ"ש הר"ן לענין חמסנים כיון דחזו דחטפו ולא נתנו דמים גזרו אף על מי שנותן דמים א"כ י"ל גם ברועים כן דאף על מי שאינו רועה בשדות אחרים גזרו אטו רוב הרועים א"כ לפ"ז יש לומר דלא שייך כאן חזקת כשרו' דיש לומר דבאמת הוא כשר שאינו רועה בשדות אחרים רק דחכמים פסלו אותו אטו רועים אחרים אבל חזקת כשרותו לא נשתנה אף שהוא רועה בהמתו וא"כ שוב אזלינן בתר החזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו עכ"ד ומטעם זה נאמן לומר שבהמות שלו הוא אף דאין אדם משים עצמו רשע כיון דיוכל להיות דאינו רשע כלל אף דחכמים פסלוהו ובלא"ה לפמ"ש הג"א בפ"ט דב"ק במעשה דפראגע דלפטור עצמו מממון אדם משים עצמו רשע מכ"ש להחזיק הדבר שהיא שלו: שם אם נודע שלקחו וכו' וכתב הכ"מ זה פשוט דגזלן הוא וקשה דא"כ מה קמ"ל וכן קשה בש"ס שם ועיין בתוס' שם דף ק"ה ע"ב ד"ה סתם ולפענ"ד נראה דהנה נסתפקתי איך הדין אם הגבאי לקח יותר אצל עכו"ם דאינו אסור רק משום חילול השם והפקעת הלואואתו שרי וכן דעת הרמב"ם לפי פירוש הכ"מ פ"א מגזילה א"כ מצד גזל לית ביה דהא העכו"ם לא ידע אם הוא לוקח יותר אי נפסל לעדות עי"ז ולפענ"ד יש לומר דמ"מ פסול דעכ"פ הוא מתרגל ליקח ממון שאינו שלו וכעין מ"ש התוס' דאף שמחזיר מה שלקח יותר פסול משום דכיון דעדיין עוסק בגבאות חיישי' דיחזיר לקלקולו ואף דיש לומר דשאני הכא כיון דאינו לוקח מיד הישראל רק מגוי וכיון דגזל גוי שרי א"כ יש לומר דמישראל לא יקח יותר מן הקצוב אמנם יש לומר דזה דוקא אם היה גזל ממש אז יש לומר דמישראל בודאי לא יגזול אבל כאן דבאמת שייך מורי היתירא א"כ שוב יש לחוש דגם לישראל יעשה כן כל שעשה כן לנכרי וזה דקמ"ל הבריית' דכל שעשה כן פעם אחת ואפילו לנכרי פסול ולא מטעם גזל רק מצד גבאות: שם וכן סוחרי שביעית וכו' במשנה אמרו בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית משרבו האנסין חזרו לקרות אותן סוחרי שביעית ומפרש הש"ס בתחלה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולים משרבו האנסים וכו' חזרו לומר אוספים כשרים סוחרים פסולים ואינו מובן דא"כ למה קתני המשנה זאת ולפענ"ד נראה דהנה לענין פסולי עדות הכל תלוי במה שמשמ' לאנשי כמו בלא תחמוד דמשמ' לאינשי בלא דמי אף דבאמת אסור מה"ת לדעת כמה פוסקים וא"כ גם כאן כל שגם הסוחרים והאוספים כלם שם אחד להם אוספי שביעית לכך רצו לפסול כלם דהא סוחרי שביעית ודאי משמע להו לאינשי דפסול א"כ גם האוספי' פסול אבל אח"כ חלקו ביניהם והיו קוראין לזה סוחרי שביעית ולזה קראו אוספי שביעית לכך אמרו אוספי שביעית כשרים דלא משמע להו לאינשי וסוחרי' פסולי' דמשמ' להו לאנשי והשם הוא המבדיל ודו"ק: שם וכן משחק בקוביא עכ"מ שהקשה דהרי פסול משום גזל וכיון שכן אפילו יש לו אומנות אחרת יפסול וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מגזילה ועיין בהה"מ וכתב דהכא במאי עסקינן במשחק עם הגוי שאין בו משום גזל עיין בכ"מ שהאריך והנה הוא אזיל לשיטתו דגזל גוי אינו אסור אלא מדרבנן אבל לשיטת המהרש"ל דהרמב"ם סובר דאסור מה"ת יקשה ואמר תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ליישב קושית הרש"ל דלישראל נתנה התורם וכתב דעיקר מה שאסרה התורה לא בשביל ממון הגוי רק שלא נקנה אכזריות בנפשנו וכאן דהוי אסמכתא והגוי רוצה לשחוק עמו וסובר שהוא ינצח לא שייך אכזריות בזה ומצד ממון הגוי הגזל מותר עכ"ד אמנם יש ליישב קושית הה"מ דניהו דהוה גזל מ"מ כיון דאינו רק אסמכת' אבל לא הוי גזל ממש שגם חבירו סבר שהוא ינצח עכ"פ