דברי שאול - עדות ביוסף - א לו

לקי ממונא לא משלם היינו דוקא היכי שהלאו אינו מחמת הפקעת ממון חבירו כגון במוציא ש"ר ועדים זוממין אבל היכי שהלאו בא מחמת ממון לא שייך מלקות כלל והו"ל כגזל דגלי קרא והשיב את הגזילה דאטו משום מלקות של זה נפקיע ממונו של זה וכ"כ הרמב"ם פי"ח מסנהדרין דכל לאו שניתן לתשלומי ממון אין לוקין עליו והיינו דלא שייך מלקות גביה ע"ש ולפענ"ד יש לדברי הפנ"י סיעתא רב' מכאן שהרי רבינו כתב שיש רשעים שהם פסולים לעדות אעפ"י שהם בני תשלומין ואינן בני מלקות וחשב גנבים וגזלנים ועד זומם וכו' וכן המלוה בריבית והיינו כל שיש הפקעת ממון אינו בכלל מלקות כלל רק בתשלומין וגם עדים זוממין אמרו בכתובות דף ל"ב ע"ב בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין והיינו דלא שייך מלקות כלל (ומה שחישב הפנ"י שם עדים זוממין בכלל בני מלקות לא דק) ולפ"ז כאן שאינו שוה פרוטה בעצמותו רק שהמצוה מחשבו לממון וכיון דלא נחשב לממון גמור וכמ"ש המלמ"ל בפ"ד מאישות א"כ בזה מהראוי שילקה דהרי לר' יוחנן מהראוי ללקות רק בשביל הפקעת ממונו של זה לא שייך מלקות וכל דבעצמותו אין בו שיווי ממון הו"ל כהכא' שאין בה שו"פ ומהראוי ללקות וכעין זה כתב הר"ן לענין קידושין דלא שייך לדידי שוי לי בפחות משו"פ וגם משום דהי' לאו הניתק לעשה לא שייך דעכ"פ נפסל לעדות כמ"ש התומים סי' ל"ד ס"ק א' ובלא"ה לא שייך ניתן להשבון כיון דעתה אין בו שיווי כיון שנפסל. איברא דלפ"ז יקשה בהא דקאמר במכות דף ט"ז והא איכא גזל ומשני התם כיון דחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם ולדברי הפנ"י עיקר הכוונ' דהתור' לא חייבה בזה מלקות וכמו שרמז הפנ"י ע"ז בעצמו ויקשה הא משכחת לה בכה"ג בגזל אתרוג ונפסל אח"כ דלא הי' בו שו"פ רק מחמת המצו' ובכה"ג מהראוי שילקה וצ"ע: עוד נסתפקתי בעובדא דר' שמעון בן שטח דלא מהני אומדנא לענין ד"נ וכמו כן בטריפה שהרג וכל כה"ג דהוה עדות שאאי"ל אי נימא דמ"מ בר חיוב מיתה מקרי והוי רשע או דלמא כיון דא"א להמיתו אינו מקרי רשע ולפענ"ד יש ללמוד מהמ"כ שהביא הב"י באהע"ז סי' מ"ב דאינו בכלל פסולי עדות והתומים סי' ל"ד ס"ק א' כתב דל"ד ללא התרו בו דשם עכ"פ יש במציאות למלקות משא"כ בזה וגם כאן כיון דאינו במציאות שיהרגו אינו מקרי רשע. והנה לענין שוגג אם נפסל לעדות אמר תלמידי ש"ב דאינו נפסל והטעם דלא גרע מלא תחמוד דכל דלא משמע לאינשי אף שהיא מן התורה לשיטת הפוסקים נפסל וה"ה בשוגג כל שלא ידע שעשה איסור אינו נפסל. והנה לענין מתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר נסתפק תלמידי מוהר"א הנ"ל אי הוי רשע כיון שלא עשה מעשה רשע וכמ"ש הנתיבות סי' ל"ד ס"ק א' לענין ביטול מצות עשה דכל שהוא שב וא"ת לא נפסל לעדות, עכ"ד: והשבתי דעכ"פ רשע דחמס הוא וגם גוף דברי הנתה"מ תמוהים דהרי הכופר בפקדון פסול לעדות וכדאית' בב"מ דף ה' ע"ב וגם הכופר במלוה הוא פסול לעדו' אי לאו משום אשתמוטי אף שאינו עובר בקום ועשה ועיין בשו"ת מהרי"ק שורש קכ"ו: שם ואחד הלוה עיין שו"ת מהרי"ק שורש קכ"ו שהקשה הא לוה בריבית אינו רשע דחמס וכתב כיון דעבירת לקיחת הממון דמלוה ע"י הלוה נעשית וא"א מבלעדו חשיב עד חמס ובזה פירש הא דקאמרו בסנהדרין דף כ"ה מלוה הבאה בריבית והיינו שהלואת הריבית נעשה ע"י מלוה ולוה ע"ש והנה אף שהדברים ראויין למי שאמרם אבל עדיין צריך ביאור דמה מועיל שהמלוה נעשית ע"י הלוה הא מ"מ הלוה לא הוי רשע דחמס אף שעשה מעשה רשע והנרא' בזה דהנה כבר הבאתי לעיל דברי הפנ"י שהקשה למה לא יהי' ריבית קצוצה במלקו' ולא יחזיר הריבית דהא קיי"ל כר"י דמלקא לקי ממונא לא משלם וכתב דכל לאו שבא מחמת ממון לא שייך מלקות דאטו משום מלקות של זה נפקיע ממונו של זה ולפ"ז יקשה גבי לוה דלא שייך הפקעת ממון שוב מהראוי שילקה וצ"ל כיון דהמלוה אינו לוקה א"כ אינו בדין שהלוה ילקה ותלמידי ש"ב מוהר"א נ"י המתיק הדבר כיון דעיקר קרא על המלוה רק דמדרש' נלמד גם על הלוה ודמי למ"ש התוס' בחולין דף פ"ב ד"ה הזורע גבי לא תסיג גבול עולם דאין לוקין על כלאים משום דאין לוקין על השגת גבול משום דעיקר כתיב על השגת גבול וא"כ כאן נמי כיון דעיקר על המלוה ובמלוה אינו בא למלקו' א"כ גם הלוה אינו לוקה עכ"ד ומעתה שפ"ר הלוה פסול לעדות דבאמת מצד הלוה מהראוי שילקה ויהי' בר מלקו' ורק כיון דעל הלוה אינו חל מלקו' ועיקר הריבית הוא על המלוה א"כ גם הוא אינו לוקה וא"כ שפיר כתב המהרי"ק כיון דעבירת לקיחת הממון בא ע"י הלוה וא"א מבלעדו חשוב רשע דחמס וא"ל דמ"מ הוא אינו רשע דחמס דז"א כיון דעיקר הפטור ממלקו' הוא ע"י המלוה ושוב דיו להיות כמותו רשע דחמס. ובזה נראה דלכך הסופר ועדים אינם נפסלים לדעת גדולי הפוסקים מטעם דהא אפשר להיות מבלעדם ויהי' מלוה ע"פ והם לא הוו רשע דחמס איברא דלפ"ז יקשה עדיין על רבא דפסול הא לרבא לא שייך זאת דמה שהלוה במלקו' לא נפסל דהא בעינן רשע דחמס וצ"ל דלרבא בלא"ה פסול דזה ג"כ חימוד ממון מקרי הרי הוא נותן מעות ועובר על לאו על ספק ריווח