דברי שאול - עדות ביוסף - א לה

שעיקר האיסור שלא יאמר שראו שניהם אלא כך ראיתי ועיין בסנהדרין דף כ"ג דנקיי הדעת שבירושלים לא הי' חותמין על השטר אלא א"כ יודעים מי חותם עמהם ובעין משפט שם ציין חו"מ סי' ל"ד סעיף א' וכפי הנראה רמז לזה אבל רש"י לא פירש כן שכתב הטעם שתתבטל העדות ונמצאו אלו בושים ולא כתב שאסור להעיד כן כתבתי זה זמן רב בגליון הש"ע. אחר כמה שנים מצאתי במדרש איכה על פסוק בני ציון היקרים שפירש שמה היתה יקרותן שלא היה חותם עד שיהיה יודע מי חותם לקיים מה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ועיין ביפ"ת שם מ"ס בזה ומכאן הוציא רבינו הלימוד דאל תשת ידך והכ"מ לא הערה מקורו ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין ר"פ זה בורר: שם הלכה ד' הגנבים והחמסנים עיין כ"מ שתמה דבסנהדרין דף כ"ה אמרו הוסיפו עליהם החמסנים מעיקרא סברי דמי קא יהיב ואקראי בעלמא הוא כיון דחזו דחטפי גזרו בהו רבנן הרי דאינו פסול רק מדרבנן וע"כ כתב דט"ס הוא וצריך להגיה הגזלנין במקום החמסנין וכמו שסיים מעת שגנב או גזל וכ"כ אח"כ דחמסנים פסולין מדבריהם והנה התוס' הקשו שם ד"ה מעיקרא דהא לא תחמוד בלא דמי משמע להו ומשמע דוקא בלא דמי משמע להו לאינשי אבל באמת הוא אסור מן התורה וכתבו דה"פ דמשמע להו וקושטא כן הוא והובא בכ"מ ודבריהם תמוהין כמ"ש בתומים סי' ל"ד ס"ק י"ב וכבר קדמו המהרש"א דמה קושיא דאף דהאמת אינו כן מ"מ כל דמשמע להו לאינשי כן טועים הם בכך ונדחק. ולפענ"ד נראה דקשיא להו הא דקאמר הש"ס מעיקרא סבר דמי קא יהיב ואקראי בעלמא הוא כיון דחזו דקא חטפו גזרו בהו רבנן וקשה כיון דבאמת לא תחמוד הוא איסור תורה רק דלא משמע להו לאינשי וא"כ מה נ"מ בין אם הוא באקראי או בתמידות ואם הכוונה דחטפו בלא דמי א"כ הרי הם גזלנים ועיין בחידושי הר"ן וע"כ צ"ל דע"כ לא משמע להו לאינשי רק אם אירע כן לפעמים במקרה אבל אם עושין כן בהתמדה היאך שייך דלא משמע כן לאינשי הא לא שבקת חיי לכל בריה וא"כ תרבה החמס וריב בעיר, וע"כ דבכה"ג שעוש' כן בהתמדה גם לאינשי משמע דאיכא לא תחמוד ושפיר הקשו התוס' דא"כ הוא פסול מן התורה ולמה אמר דגזרו בהו רבנן וע"כ כתבו דכן הוא האמת דמן התור' לא פסול כל שנותן דמים ורבנן באמת גזרו ע"ז שלא יהי' חמס וריב בעיר. והנה הר"ן בחידושיו כתב דהפיר' כיון דחזו דחטפו על דעת שלא יתן דמים ואח"כ נתן דמים פסלו חכמים על כוונתם הראשונה ואני אומר לא כן אבי. וגדולה מזו נראה לפענ"ד דאף דחטפו ע"מ ליתן הדמים כל שלא נתנו פסולים מה"ת ואף לשיטת התוס' דכן הוא האמת דלא תחמוד בלא דמי הוא מ"מ זה דוקא כשנתן דמים תיכף ומשום דשם יש לומר כיון שנתן דמים נתרצה והרי בב"ק דף ס"ב אמרו יהיב דמי חמסן קרית ליה והא אמר ר"ה תלוהו וזבין זביניה זבינ' ומשני הא דלא אמר רוצה אני וכו' ולפ"ז כל דנותן דמים דבאמת המוכר נתרצ' בע"כ ואינה גזילה בעצמותה רק שאנסו להתרצות ולכך אינו פסול מה"ת וזה דלא משמע לאינשי כיון דעכ"פ נתרצה אין זה גזילה אבל כל דלא נתן דמים אף שדעתו לתת דמים מ"מ זה לא נתרצה והוה גזיל'. ובזה מיושבין היטב דברי הרמב"ם דכאן מיירי בחמסנים שלא נתנו דמים רק שרצו ליתן דמים בזה הוא נפסל מה"ת אבל שם ביאר בהדיא שנתן דמים בזה אינו רק מדרבנן וזה ברור כשמש. והנה הש"ך בחו"מ סי' שס"ג ס"ק ח' חידש במטלטלין דנגזלין אם גזלן ועשה בהם מלאכה אפילו קיימא לאגרא פטור דברשות הגזלן הוא ע"ש. ובזה נרא' לפענ"ד דבכה"ג שגזל ע"מ ליתן דמים והחזיר החפץ כל ששימש בו נעשה גזלן דכל הפטור הוא משום שנעש' גזלן. עוד נראה לפענ"ד דבכה"ג אף שנתן דמים מ"נ צריך דו"ח משום דהוי דין מרומה דחשוד הוא עכ"פ לאותו דבד ועיין ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ט' ודו"ק כי קצרתי: שם אעפ"י שהחזיר וכו'. ראוי להסתפק במי שגזל אתרוג ביו"ט והחזירו אחר יו"ט או שנתן דמים בעדו ביו"ט אי נפסל ומקום הספק דהרי קיי"ל דלא מהני חזרת דמים באתרוג אף שנתן לו במתנה, ע"מ להחזיר מטעם דניחא ליה באתרוג גופא ולפ"ז הר"ל רשע דחמס וכאן לא שייך לא משמע להו לאינשי דהרי כ"ע ידעי שזה צריך לאתרוג והנה זה לא קמבעיא לי אם החזיר לו אתרוג אחר שאינו שוה כ"כ לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"כ והמלמ"ל פט"ז ממעשה הקרבנות הצריך לשלם לו השיווי יותר א"כ מקרי גזלן ודאי אבל בזה אני מסופק ואף אם נימא דלשיטת התוס' כל דיהיב דמי אינו פסול מן התור' א"כ גם כאן כל שנתן דמים אינו פסול אבל עכ"פ לשיטת הפוסקים דמה"ת אף בלא דמי איכא לא תחמוד רק דלא משמע להו לאינשי א"כ כאן עכ"פ יש לומר דמשמע להו לאינשי גם יש להסתפק באתרוג שאינו שו"פ רק מחמת המצוה וזה גזל אותו ממנו אם מקרי שווי המצו' ממון שיהי' משער דחמס. והנה לכאור' רציתי לומר דבר חדש דהרי קי"ל דבחובל ואין בו שו"פ דחייב מלקות א"כ ה"ה בגזל בכה"ג שהוא שוה מחמת המצו' ראוי שילקה והטעם דהנה כבר השריש לנו הפנ"י בב"מ דף ס"ב וכ"כ העשר' מאמרות דהא דקאמר ר' יוחנן בעלמא מלקא