דברי שאול - עדות ביוסף - א לג

טוען פרעתי או מזויף הי' נאמן עכשיו שטען שלא הבין הוי כאומר לא לויתי וע"ז נחלקו רבנן בתראי ואמרו דלא מהמני אם הוחזק כת"י בב"ד כמו דאין נאמנים לטעון פסולי עדות היינו כשכת"י יצא ממק"א ולבי אומר לי שכפי הנרא' המהרי"ק והכ"מ לא ראו דברי הבה"ג במקומן אלא מאיזה העתק' והמעתיק חסר יבואנו ע"כ הבינו מה שהבינו ועל הלח"מ יש לתמוה שהוא ראה דברי הבה"ג במקומן ולא הרגיש ואולי מקום הניחו לי: שם הלכה ה אחד הכותב עדותו על השטר בהשגות הראב"ד זה אינו או שנמצא כתוב בפנקסי א"א אפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר וכו' עכ"מ שנדחק בכוונת הראב"ד כאשר יראה המעיין והלח"מ הקשה על הראב"ד למה לא השיגו בראש הפרק. ולפענ"ד כוונה עמוקה בדברי הראב"ד דכבר נודע שיטת הרי"ף דלא מקרי מפ"כ כל שנעשה בתורת שטר ומסרו ליד הבע"ד אבל כל שלא מסרו עדיין מקרי מפי כתבם וצריך לזכור העדות דאל"כ הוי מפי כתבם והראב"ד בהשגותיו על הרי"ף ביבמות פרק ד' אחין שם ביאר דדוקא כל שלא ראו שמסרו ליד בעלים הוא דהוי מפי כתבם אבל כל שראו שמסרו ליד בעלים אף שעדיין לא מסרו אמרי' להם ליתן את השטר ויתקיים בב"ד והרמב"ן בספר הזכות כתב שגם דעת הרי"ף כן וע' במלחמות ולפ"ז דברי הראב"ד מבוארין ומפולשין שמ"ש הרמב"ם שכותב עדותו על השטר צריך לזכור מעצמו והיינו כשמסרו ליד מלוה ע"ז כתב שז"א שכל שמסרו הוי שטר גמור מה"ת ולא הוי מפי כתבם ועל נמצא כתוב בפנקסו בכת"י ע"ז כתב הראב"ד שאפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר עד שיתן לי המעות והיינו בכה"ג שעודנו ת"י העדים ולא היה ראוי למסור ליד הבע"ד בזה אפשר לקיים דברי רבינו דאף שהפנקס הוא בתורת שטר והיה יכול לכתוב לו שטר או שהפנקס יש לו דין שטר כל שלא צוה למסרו לו אין לו דין שטר עליו וזה ברור ואמת בכוונת הראב"ד והרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין חותכין ד"מ ע"פ עדים שבשטר מה"ת וע' בש"ע סי' ל"ט סעיף ג' ובש"ך שם דאף שלא נכתב כתיקון השטר כל ששני עדים חתומין על השטר ונכתב מדעת שניהם אף שלא נכתב כתיקון חכמים הו"ל דין שטר ולפ"ז אף דפנקס לא חשיב שטר כל שצוה לכתוב בתורת שטר אם היה מצווה למסרו ליד הבע"ד הוי שטר ומכ"ש באופן שצייר הראב"ד שהיה שטר ממש ת"י העדים בודאי דין שטר היה לו אם היה מצווה למסרו לבע"ד ודו"ק ואקוה כי המעיין ימצא נחת בזה כי יש לו פנים בהלכה וע' קצה"ח בסי' מ"ו ס"ק י"ח: פ"ט ה"ג וכן הטומטום ואנדרוגינוס פסולין ע' פרק ד' בביכורים בתוספתא הנקרא פרק אנדרוגינוס שם מבואר דאנדרוגינוס פסול לכל עדות שבתורה כנשים וע' רמ"ע מפאנו סי' ק"ל ובגליון ציינתי שהבה"ג הלכות יבמות מביא ג"כ הך פרקא ומפרש קצת הדברים וע' ברמב"ם פ"ד מאישות הלכה י"א ובלח"מ שם והנה הקשה תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י דאם נאמר דבס"ס מוציאין ממון א"כ כאן איכא ס"ס ספק אם הוא זכר ואת"ל שהיא נקיבה דלמא אעפ"כ העדות האמת וכעין זה כתב הפ"י כתובות דף נ' וכבר כתבתי לעיל בדברי הפנ"י הנ"ל והשבתי דנרא' לפענ"ד ברור דבכה"ג שהם פסולים מספק שוב לא מקרי עדים כלל דהרי דעת התוס' בכריתות דף י"ב דבעינן שיתכוין להעיד א"כ אם הם פסולים ודאי לא נתכוונו להעיד ופסול אלא אף לדידן דלא קיי"ל כהך דתוס' מ"מ היינו כשראויים להתכווין להעיד דראוי לבילה בעינן וכאן כיון שספק פסולים הם שוב אינם ראויים לבילה מקרי וע' ב"ב פ"א ע"ב דאף מספק מקרי אינה ראוי לבילה איברא דלפ"ז יקשה בספק כשר וספק פסול דכתב רבינו דאין מוציאין ממון מספק משמע הא להחזיק מועיל עדותם והרי עכ"פ אינם ראויים להתכווין להעיד. אמנם נרא' דהרי גוף הדין מי שהוא ספק פסול ספק כשר יצא לו לרבינו ממה דאמרו כתובות דף כ"ב אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו ופירש כשיטת הרי"ף דתרי ותרי הוה ספק ואוקי ממונא בחזקתי' וכ"כ רבינו בפי"ב הלכה ג' וא"כ הוא יוכל לומר שכוונתי להעיד שאני יודע שכשר אני רק שאין אנן מאמינים לו ולכך אינו יכול להוציא מספק אבל להחזיק נאמן. ומה יקר בזה לשון רבינו שחילק לשני בבות ולא כלל טומטום ואנדרוגינוס בהדי ספק פסול ולכתוב על כלם שאין מוציאין ממון מספק ולפמ"ש א"ש דבטומטום ואנדרוגינוס לא מועיל אף להחזיק שהם תמיד בספק ולא יוכלו לומר אנן ידעינן כדי שיתכוונו להעיד ודו"ק: והנה יש מקום עיון בספק קא"פ אם שייך בזה דין דנמצא אחד מהם קא"פ והנה בטומטום ואנדרוגינוס לפמ"ש שאינו בגדר עדות שהרי אינם ראויים להתכוון להעיד א"כ לא שייך נמצא אחד מהם קא"פ כמ"ש בתומים סי' ל"ו ס"ק י"א דנשים אינם בגדר עדות כלל ולא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול אך בשאר ספק כשר ספק פסול בזה לא שייך דאינם בגדר עדות דהא עד פסול מקרי ומיהו תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י אמר דלשיטת הרי"ף דבעינן שיכיר בפסלותו א"כ כאן. שאינו מכיר בפסלותו כיון דהוא ספק פסול ואנן לא ידעינן אם הוא פסול אינו מבטל העדות ודחה זאת דסוף סוף כל שהוא פסול להעיד מטעם ספק הרי הוא מכיר בפסולו מספק עכ"פ עכ"ד וצ"ע: