דברי שאול - עדות ביוסף - א לב

פסולים היו ועתה כשרים הם ויש לחלק בין רישא לסיפא אבל לפמ"ש סתם פסולים היו שוב גם בסיפא לא מועיל תפיסה ולהאריך בחילוקים לא רצה רבינו ועיין א"מ סי' י"א ס"ק וא"ו שהקשה על פמ"א בתשובה מדברי התוס' הנ"ל במחכ"ת טעה בזה דשם דמיירי שאמרו שהיו פסולי עדות מקודם ולא עתה שפיר הקשו דכל אחת בפ"ע כשרה אבל כאן שאומרים שגם עתה פסולים א"כ האחרונים נאמנים יותר רק דלא העידו בפניהם אבל מ"ע הכחשה הוה): (מ"ש למעל' ביני שיטי מה שהקש' הא"מ על הרמ"א מדברי התוס' דלמה לא נעמיד כל אחד על חזקת כשרותו ולפענ"ד ז"א דכל שמעידין על פסולן של ראשונים אם הי' בפניהם היו נאמנים האחרונים לגמרי כמ"ש התוס' שם למעל' דמיירי שאומרים שפסולי עדות היו שאל"כ נאמנים אחרונים לגמרי ע"ש וא"כ ניהו דהוה שלא בפניהם עכ"פ הכחש' הוה וא"כ שוב נולד הספק על הראשונים ולא שייך להעמידם על חזקתן דאתרע חזקתן ע"י עדים האחרונים ולא דמי לשאר תרי ותרי דאינם מעידי' על גופן של עדים בזה שוב יש לכל כת חזקת כשרו' אבל כאן לא שייך חזקת כשרו' דע"ז אנו דנין לפי שהעדים אחרונים לא כשרים הם ודו"ק וגם לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בהגהת הט"ז סי' ל"ד ליישב קושי' הב"ח והט"ז דלמה במעידי' על אחד שהוא פסול נפסל אף בתרי ותרי וכתב דשאני כאן דכעת ליכא ע"ז חזקת כשרו' ולא נשאר רק חזקת כשרו' דמעיקר' ע"ש א"כ ה"ה כאן דכל שמעידין על גופן של עדים שוב נעשה ספק על גופן של עדים ולא נשאר רק חזקת כשרו' דמעיקר' וזה ל"מ אבל שם דכעת אינם פסולים רק שאומרי' שהיו פסולים מעיקר' ע"ז שוב יש להם חזקת כשרו' גם עתה ושפיר הקשו התוס' ודו"ק היטב כי קצרתי): פרק ח' הלכה א' מי שחתם על השטר עיין כ"מ מ"ש ובזה נסתלקה קושית הראב"ד ודבריו נפלאו דאין זה ענין לקושית הראב"ד ז"ל כאשר יראה המעיין ולפענ"ד נראה דצ"ל הטור במקום הראב"ד וכוונתו להטור בסי' מ"ו והבין כוונת הטור כמו שהבין הלח"מ ודלא כמ"ש בב"י ובזה דברי הכ"מ מבוארים ומהתימה על הלח"מ שלא הרגיש כלל: והנה תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י הקשה לשיטת הרמב"ם אכתי יקשה קושית התוס' שיהיו העדים נאמנים באין כת"י יוצא ממק"א באנוסים היינו מחמת ממון במגו דאין אנו זוכרין העדות ותירוץ התוס' דמגו בשנים לא אמרי' משום דאין אחד יודע מה שבלב חבירו לא שייך כאן דהא אם יאמר האחד אין אני זוכר יתבטל העדו' כלו והשבתי לו דמגו דאין אני זוכר לא חשוב מגו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק וכמ"ש התוס': הלכה ד' הואיל והדבר כן עיין בכמה מקומות שהביא בשם מהרי"ק שורש ע"ד שכ"כ בה"ג והלח"מ תמה על המהרי"ק ועל הכ"מ שדברי הרמב"ם סותרין לדברי בה"ג ורבינו סובר כרבנן בתראי שם בבה"ג דפליגי על מר יהודאי גאון ע"ש ובאמת שלפי הבנתם בבה"ג דברי הלח"מ נכוני' מאד אבל אני תמה על המהרי"ק והנמשכין אחריו שא"א לומר כן שהרי דברי הרמב"ם היא שיטה בודדת ולא מצאנו לו חבר בהגאוני' שקדמוהו והוא נמשך לשיטתו דאין חותכין מן התור' ד"מ ע"פ עדות שבשטר וגם בזה הולך בודד ונחלקו עליו הראשוני' ואחרוני' ואיך אפשר שהבה"ג יסבור כן וכל הקדמוני' לא ידעו מזה ולא עוד אלא שהוא מוסיף והולך שאפילו בכת"י יוצא ממק"א נאמנים. אמנם המעיין בבה"ג ימצא שלא כוון כלל לזה וכוונתו הוא דהרי נודע מ"ש הרשב"א הובא באהע"ז סי' ס"ו סעיף י"ג בהג"ה ובח"מ סי' ס"א סעיף י"ג דאם טוען הבע"ד שלא הבין מ"ש בשטר אינו נאמן דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו לפניו תחלה ע"פ ועיין בכנה"ג חו"מ סי' קמ"ט הגהות ב"י אות ח' ולפ"ז זהו דוקא באם הבע"ד טוען כן אבל אם העדים שצריכין לקיים השטר אומרים שלא הבינו מה שכתוב בו בזה י"ל כיון דע"פ העדי' נתקיים השטר והיו יכולין לטעון מזויף נאמנים לומר לא קים לן במה דכתוב בי' ותדע שכן הוא דהרי בבה"ג בהלכו' עדות כתב שם אלא מעתה הוציא עליו כת"י שהוא חייב לו ואמר לא קים לי בגויה ה"נ דמהימן ולפי הבנתם מה ענין זה לזה העדים שפיר נאמנים לומר שאינם זוכרין ההלוא' והו"ל מפי כתבם משא"כ הלוה ומה אכפת לן במפ"כ אבל לפמ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דאם תאמר דהעדי' נאמנים לומר שלא הבינו מה שכתוב בשטר גם הלוה יהי' נאמן וזה בודאי לא מסתבר. ובזה אני מבין מ"ש ליישב התם האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומשלם לו שכפר ואילו לא כפר לא הי' משלם ודבריו סתומים וחתומי' ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאומר שלא הבין מ"ש בו עכ"פ לא פרע בודאי והוי כאומר לא לויתי דאף שבאו עדים שלוה ופרע א"נ והרי כת"י כמאה עדים דמי ואנן סהדי דהבין מ"ש בו וא"כ אף דעל כת"י דעלמ' נאמן לומר פרעתי כאן גרע דהוי כאומר לא לויתי דבודאי לא פרע כיון דאמר שלא הבין מ"ש וזה שכתב הבה"ג דאם לא הי' כפר לא הי' משלם והיינו כשם שאם הי' טוען לויתי ופרעתי לא הי' משלם בודאי שהרי יש עדים שמסייעים לו ה"ה כאן אם הי'