דברי שאול - עדות ביוסף - א שכו

מב"מ לא בטל וע"כ דלא ס"ל לר"י דהרוב נעשה כמו המיעוט רק דהמיעוט לא נתבטל ומה שאמר ר"י שטפה של מיתה עומדת על העץ ומשמע הא בנפל על הארץ מטמאה הייני בטפה מרובה וכמו שנראה מפירש"י א"נ דטיפה של מיתה הוא עיקר הטומאה וכל שלא נפל אותה טפה לא גזרו רבנן כל שאין בו רביעית דם ממש לאחר מיתה ולא נקרא דם תבוסה וכן נראה ממ"ש ר"י במשנה דיצא רביעית דם יקרי ליה דם תבוסה הרי דבעי רביעית דם ממש. זה מיושב קושית הר"ש בפ"ז דאהלות משנה ה' דאמאי לא מייתי הש"ס משנה דאהלות שם. ולפמ"ש א"ש דהש"ס צה לפרש דמה דאמר ר"י טפה היינו ברביעית וא"כ מדר"י דמשנה שם אין כ"כ ראיה דלא הזכיר כלל טפה אבל כאן הזכיר טפה ורצה הש"ס לפרש דבעי שיהי' שיעור כדאמר במשנה רביעית דם ודו"ק היטב: שם ע"ב מפני שראשון ראשון נפסק עיין רש"י דאפילו היה רוב לאחר מיתה נתבטל צ"ע מדברי התוס' בכמה מקומות בשבת דף מ"ה וב"ק דף ק' ובע"ז ובבכורות ובכמה מקומות שכל שנרבה אח"כ האיסור על ההיתר לא אמרינן קמא קמא בטל וא"כ גם לענין טומאה למה לא נימא כן וא"ל דלענין טומאה ל"ש זאת דבשלמא באיסור הרי החיך מרגיש טעם איסור משא"כ בטומאה דכל דנתבטל כבר נתבטל דזה אינו דהמעיין בבכורות דף כ"ג משמע דטומאה ואיסור שוה בזה ואמרינן דטומאה מעורר הטומאה וצ"ע בזה כעת ואף דאמרו שם דדוקא טומאת משא הוא דאמרינן דמצא מין את מינו ולא לטומאת מגע כאן שאני דכל שיש רוב שוב חזר וניעור ולא נתבטל וגם עכ"פ במשא ובאהל לטמא וצע"ג ועיין ברא"ש פרק גה"נ וביו"ד סי' צ"ט בב"י ופר"ח ופר"ת שם וצע"ג: דף ע"ב ר"י אמר עשירי כתשיעי מה תשיעי בעי שימור אף עשירי בעי שימור ר"ל אמר עשירי כאחד עשר מה אחד עשר לא בעי שימור אף עשירי לא בעי שיעור להבין הדברים באיזה סברא נחלקו ולמה זה מדמהו לאחד עשר וזה מדמהו לעשירי ועתו"ס ד"ה ר"י ולפענ"ד היה נרא' דבר חדש דהנה כבר נודע מחלוקת הגדולה שבין הרמב"ם והרמב"ן וכמעט רוב הפוסקים ההולכים בשיטתו דהרמב"ם דס"ל פ"ו מא"ב דכל משך ימי האשה הן ימי נדות וימי זיבות ואחריו חוזר חלילה ימי נדות וימי זיבות והרמב"ן צווח ככרוכיא שכל שהיא נעשה זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדותה ער שתמנה ז' נקיים וכתב שע"ז נאמר עתידה תורה שתשכח מלומדיה ע"ש בחידושיו ס"פ בא סימן. והנה לכאורה פשטת הש"ס כאן מורה כהרמב"ם דאל"כ מה הן הן הי"א יום שהן ימי זיבה דהרי לדבריהם ראוי להיות רק עשרה ימים והיינו ג' לזיבתה וז' נקיים אבל אחד עשר למה אתי ובשלמא להרמב"ם כך היה הל"מ שאחד עשר יום אף שנעשה זבה גדולה הן ימי זיבה ואח"כ נעשה נדה אבל לשיטתם כל שנעשית זבה גדולה שוב גם אח"כ הוה זיבה ומהו נשתנו י"א יום משאר הימים ובשלמא עד עשירי ועשירי בכלל יש לומר כיון דעכ"פ בעי שימור א"כ יש לה עוד ימי זיבה דעכ"פ צריכה להיות שומרת יום כנגד יום א"כ נקראין בשם ימי זיבה אבל יום י"א למה נקרא ימי זוב ולדבריהם צריך לדחוק דגזירת הכתוב היא או הל"מ דזה נקרא נדה וזה זיבה אבל להרמב"ם אתי שפיר דאותן הימים הן זיבה אף שלא תראה או אף שתראה וכבר נעשית זבה גדולה אפ"ה אם תראה גם ביום י"ב נקראת ימי נדה. והנה יהיה איך שיהיה זה ודאי דגם הרמב"ן מודה דכ"ז שלא נעשית זבה גדולה דהיינו אם הראה ביום עשירי ואחד עשר שאף שתראה אח"כ בי"ב אינה נקראת זבה ודין ימי נדות יש לה. והדבר מפורש שהרי אמרו בדף ע"א אם אמרת בפסק אחד עשר יום שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה תאמרו ביום אחד עשר יום שאינה מצטרפת עוד שלאחר י"א לזיבה וכן אמרו לקמן בדף ע"ג מרבה אני אחד עשר שראוי לספירת או כי תזוב ומוציא אני י"ב שאין ראוי לספירת או כי תזוב וע' רש"י ד"ה יכול שביאר בהדיא דס"ד שיהא י"ב ג"כ בימי זיבה וע"ז ממעט מקרא די"ב מתחיל ימי נדה אף שראתה בי"א איברא דלפ"ז גם אם ראתה בעשירי ואחד עשר וי"ב לא נקראת זבה בי"ב רק מתחיל ימי נדה והרמב"ן שם כתב בשם רבינו שאם ראתה ח' ויו"ד וי"א וי"ב שהרי היא זבה ותחלת נדה ואני מגשש כעור שלא ראיתי זאת בהחפזי רק בראתה עשירי וי"א וי"ב שמתחיל תחלת נדה וכמ"ש בהלכה ט"ו פ"ו ובלי ספק עדותו של הרמב"ן נאמנה ועיני כהות מלראות ועכ"פ זה ודאי דזה גם הרמב"ן מודה דכל שלא נעשית זבה גדולה יצאתה מכלל זיבה ונקראת נדה ביום י"ב וזה לפענ"ד מחלוקת ר"י ור"ל דר"י ס"ל אף דיום עשירי א"א להיות בתוך י"א יום אלו שתהיה נקראת זבה אף שתראה ביום י"ב שאינו מכלל ימי זיבה אפ"ה בעי שימור דמ"מ עכ"פ זבה קטנה מקריא והיא בכלל ימי זוב אבל י"א דאף זבה קטנה לא מקריא א"כ לא שייך שימור דכלו ימי זוב באותו היום ור"ל סבר דעשירי כאחד עשר דכל שלא בא לידי זוב אף שתראה וחלו ימי נדה אח"כ ל"ש לומר שתשמור יום כנגד יום דכל שיש מקום לשמור יום השלישי שאם תראה תהיה זבה גדולה צריך שימור של זבה קטנה אבל זבה קטנה בלי גדולה ס"ל לר"ל דל"ש. ובזה נראה לפענ"ד להבין דברי חכמים מה דאמרו דראב"ע ס"ל די"א יום שבין נדה לנדה הם הל"מ ור"י