דברי שאול - עדות ביוסף - א שכה

מיתה. אבל מה אעשה שהרמב"ם לא פסק כן שהרי הרמב"ם פוסק דבעי רביעית דם ממת אחד ואפ"ה פסק דחציה סגי וצ"ל דהוא מפרש דרבנן תקנו טומאה אף בחצי רביעית דמ"מ כל שיש בכללות רביעית טמא ובלבד שלא יהיה רובו בחייו והרווחתי בזה מה דנראה מדברי התוס' כאן ד"ה ה"ג דבעי רובא לאחר מיתה וגם מדברי רש"י נראה קצת כן ויש קצת סתירה בדברי רש"י בזה והדבר תמוה דהא מבואר באהלות דסגי אף במחצה למחצה דהיינו שמינית בחייו ושמינית לאחר מיתה ולפמ"ש יש ליישב דרש"י ותוס' מפרשים דר"ע לשיטתו ובספר מ"נ נתקשה בזה על רש"י ותוס' ממשנה הנ"ל ולא הרגיש שהרמב"ם פסק כהמשנה ולפמ"ש יש ליישב ויש לי להוסיף דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דרביעית דם גופא אין טומאתו מפורש בתורה ואין הנזיר מגלח עליו וא"כ כשגזרו רבנן על דם תבוסה לא הצריכו דוקא רוב דמה נ"מ הא דם רביעית עצמו אין טומאתו מפורש וא"כ החמירו אף במחצה על מחצה משא"כ רש"י ותוס' הם ס"ל כהראב"ד דרביעית דם מטמא מן התורה ממש וא"כ רבנן תקנו כעין של תורה ברוב רביעית וז"ב לפענ"ד: שם בגמרא ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זה דם תבוסה והיינו מטעם ס"ס ועיין רש"י ותוס' ד"ה בין ואף שהס"ס לא מתהפך דאת"ל בחייו כלו שוב אין כאן ספק שמא בחייו ובמותו אמנם גם להיפך את"ל במותו כלו ג"כ אין כאן ספק להיפך ולכך כאן שמה"ת טהור ומדרבנן טמא ל"ש כאן ענין ס"ס שאין מתהפך דכשם שאין כאן ס"ס המתהפך להקל כלו כמו כן אין כאן מתהפך להחמיר בכלו ולכך מן התורה טהור דמה"ת בעי רביעית דם ויש כאן ספק שמא יצא כלו בחייו או עכ"פ מקצתו בחייו ואף שאינו עההפך מ"מ אינו ספק השקול וטהור מן התורה ומדרבנן טמא דניהו דלא הוה ספק השקול עכ"פ לענין רוב אחר מותו יש כאן ב' ספיקות ואינו רק מיעוט שמא יצא כלו מחיים וזה אינו ספק השקול וזה כלל חדש בדיני ס"ס לא נזכר בפוסקים ויש לעיין דגם משם אחד הוה דמה נ"מ אם כלו מחיים או רובו מחיים. ומיהו גם להיפך אין נ"מ לענין דם אין נ"מ אם כלו במותו או רובו ולכך טמא מדרבנן ובזה יש ליישב דברי רש"י ותוס' במ"ש כאן דתלוי ברובו דאם היה מחצה ג"כ טמא ודוקא רובו מחיים טהור א"כ היה כאן נוטה יותר לטמא מלטהר ולא היה מקרי ס"ס כ"כ דשמא כלו לאחר מיתה או עכ"פ מחצה משא"כ לטהר הי' דוקא רובו או כלו ומה נ"מ בין רובו לכלו הא רובו ככלו לכל דבר ואף דגם רובו לאחר מיתה אינו רק מדרבנן ע"מ מקרי יותר משם אחד לענין טהרה מלענין טומאה ודו"ק היטב ויש להמתיק הדברים עפמ"ש הש"ך דלכך צריך ס"ס המתהפך דאל"כ מה חזית דנתחיל הספק כן נתחיל להיפך ולפ"ז בדרבנן שלא יהיה ס"ס להחמיר אז יהיה ספק דרבנן לקולא אלא שגם להיפך יהיה ס"ס להחמיר מן התורה ולכך מועיל הס"ס: שם בגמרא וחכ"א ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור אלא איזה דם תבוסה וכו' עיין רש"י דהפירוש הוא דאם יש להסתפק שמא כלה לאחר מיתה שוב הו"ל ספק טומאה ברה"י דטמא מן התורה משא"כ היכא דודאי דיצא מחיים קצת דאינו רק מדרבנן בזה מקרי דם תבוסה ועיין לעיל דף ד' דבטומאה דרבנן מקילין אף ברה"י וכדאמרו דטומאת מדף מדרבנן וע' רש"י ותוס' שם ולפ"ז כל שספק אי כלו לאחר מיתה שוב לא מקרי דם תבוסה א"כ הו"ל ספק תורה אבל כל שעכ"פ נודע שאין טומאה מן התורה ובזה שוב גם ברה"י טהור וכאן מבואר דמדרבנן עכ"פ טמא מיהו אין ראיה דכאן הספק ע"ז עצמו אם טמא מדרבנן או לא ושאני התם דיש ספק שמא לא נטמא כלל וכאן הספק ע"ז עצמו ולכך טמא מדרבנן מספק ורה"ר ורה"י שוה ועיין רמב"ם פ"ב מט"מ שהעתיק בהלכה י"ד שכתב יצא רביעית דם ספק כלו בחיים ספק כלו לאחר מיתה הרי זה ספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור ודבריו תמוהין דהיה לו להעתיק דאף כשיש ס"ס ספק בחיים ובמיתה ג"כ ברה"ר טהור וברה"י טמא וכמו דס"ל לחכמים כאן ועוד תימה דבספק אחד לא נקרא דם תבוסה רק ספק טומאה גמורה וטמא מה"ת ברה"י כדין כל ספק טומאה ושם בדם תבוסה הרמב"ם מיירי ודברי הרמב"ם צע"ג לפענ"ד עוד קשה לי גם על דברי הש"ס כאן דהא הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול דעיקר הטומאה בא אם יצא לאחר מיתה ואז אין בו דעת לשאול וצ"ל כיון דנמצא הרוג א"כ הו"ל ספק טומאה הבאה ע"י אדם שזה הרגו ונשאלין עניו כדאמרו בדף ה' וצ"ע בזה: שם בגמרא ודמו מטפטף לגומא טמא. עיין תוס' שציינו ע"ז באמצע הדיבור של ד"ה ה"ג רק שט"ס נפל במ"ש שנפל לגומא שמא מסופק ר"י וצ"ל טמא מסופק ר"י וז"ב וכן ראיתי שהגיה הגאון מוהרי"פ. והנה התוס' נסתפקו אי בעי ר"י שיעור לטמא או דלמא דסגי בטפה אחת. ולפענ"ד נראה דודאי לא סגי בטפה אחת דאף דלר"י דם אינו מבטל דם היינו שלא נתבטל אותה טפה ברוב אבל מ"מ אותו דם שיצא מחיים אינו מצטרף והרי בעינן עכ"פ רוב לאחר מיתה ולא סגי בטפה אחת ועיין בתוס' לעיל דף מ"ז ד"ה את כעין סברא זו ושם הארכתי דגם לר' יהודה מוכרחין לומר סברא זו דאל"כ למה חייבת בחלה לר"י דס"ל