דברי שאול - עדות ביוסף - א שכז

ור"ל נחלקו בזה דר"י ס"ל הלכה אחד עשר ור"ל אומר הלכות אחד עשה והדבר תמוה דראב"ע מיירי במנין כל הי"א ימים והם נחלקו ביום הי"א לבדו וכבר נתקשו התוס' בזה ולפענ"ד נראה דכבר הקשיתי להרמב"ן מה ענין אותו י"א יום שא"א לו להיות בכלל הראוי לזיבה דבשלמא עשירי עכ"פ מקרי זבה קטנה אבל י"א מה ענינו. ובאמת בש"ס אמרו דמרבה אני עשירי שראוי להיות ספירה וזיבה וי"א מרבה מקרא בלא עת נדתה והיינו דעשירי עכ"פ זבה קטנה היא וראוי שתהיה זבה וספירת נקיים משא"כ ביום הי"א שאינה מקריא זבה כלל וצ"ל דעכ"פ היא בלא עת נדתה שאינו ימי נדה רק ימי זיבה והנה זה אם יליף מקרא אבל אם הוא הלמ"מ לא נודע ולזה אמר ר"י דזה היה הלכה דיום י"א יהיה בכלל ימי זיבה דכל יו"ד יום הוא מסברא דעכ"פ ראוי לנקיים ולזיבה קטנה משא"כ ביום י"א שאינה זבה כלל משא"כ עשירי דעכ"פ היא זבה קטנה ולכך הי"א נעשה שימור להעשירי אבל לר"ל היתה ההלכה על כל הי"א והיינו שגם העשירי כל שאינה ראויה לזבה גדולה גם קטנה ל"ש וא"כ ע"כ שהי' הלכה לי"א יום בכלל ומכ"ש אם נימא דר"ל נחלק באמת עם ר"י וס"ל דאף שתראה שלשה ימים רצופים בתוך האחד עשר אח"כ הוה זבה א"כ כל האחד עשר הן הלכה ועכ"פ אף אם נימא דר"ל ג"כ מודה דנמשך זיבתה אבל כ"ז כשנעשית זבה גדולה אבל בזבה קטנה מודה בודאי א"כ עכ"פ במשך ימי זיבתה עד העשירי שייך להבין מצד הסברא אבל העשירי ואחד עשר אין לו מובן והיא הלכה למ"מ בלא טעם כדאמרו בכמה מקומות שווינהו רבנן כהלכתא והיינו בלא טעמא וכאן יש עכ"פ שני ימים שהם בלי טעם ולכך נקרא הלכות אחד עשר וז"ב לפענ"ד ובזה נראה לפענ"ד דזה המחלוקת שבין ר"ע ובין ר"א דלר"ע דיליף מקרא בלא עת נדתה דעכ"פ לא עת נדתה א"כ מובן כל הי"א ימים אבל לר"א ע"כ דהוא הלמ"מ וממילא אמרינן דכל הי"א הן הלכות דעכ"פ יום אחד או שנים למר ולמר עכ"פ הלכתא נינהו ממילא אמרינן דכל הי"א הן הלכות וזה דאמרו קראי לר"ע הלכתא לראב"ע ולכאורה תמוה דאם יש קראי למה לי הלכתא וכן להיפך ולפמ"ש י"ל דהנה כבר נודע עה שהאריך הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות דהלמ"מ נקרא מה שאין לו שום רמז במקרא אבל מה שיש לו קצת רמז במקרא ונוכל להוציאו מרדכי הסברא מקצת רמז זה לא נקרא הלמ"מ והנה באמת הי"א יום בכללות לולי היה הלמ"מ לא היינו יכולים להוציא מקרא גם לר"ע אבל אחרי שהיה לנו זאת מקובל הוציא ר"ע גם מהקרא מעט רמז וראב"ע ס"ל דאין לו רמז רק שהוא כלו הלמ"מ ודו"ק היטב כי לפענ"ד הדברים יש להם פנים בהלכה גם לפענ"ד פשטת הדברים מורה כהרמב"ם אף שכל הקדמונים נחלקו עליו והנה הרמב"ם בהקדמתו שם כתב דלוג שמן תודה היא הל"מ והוא ט"ס וצ"ל חצי לוג כדאמרו כאן ובמנחות דף פ"ט וס"ס הרמב"ם בפ"ט ממעה"ק: והנה בשנת תרי"ט עש"ו וירא עיינתי עוד בענין זה והנה מ"ש י"א יום שבין נדה לנדה מורה כהרמב"ם דאחר הי"א תיכף הוה נדה וגם בהא דאמרו מרבה אני אחד עשר שראוי לספירת כי תזוב ומוציא אני י"ב שאין ראוי לספירת כי תזוב. הנה רש"י לא כתב בזה אבל הרי"ף פ"ב ממס' שבועות פירש בהדיא די"ב אינה זיבה רק נדה ומבואר כהרמב"ם. וראיתי במרדכי שם שהרגיש דיש חילוק בין רש"י להרי"ף והוא הדבר אשר דברתי. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת ר"י דעשירי כתשיעי משום דס"ל דהלכה היה י"א והיינו דאחר כלות י"א כלה זיבות אף גם שלא יהי' נקיים ור"ל ס"ל הלכות אחד עשר וס"ל כשיטת רש"י דכ"ז שלא יהי' נקיים אינה נקראת נדה וא"כ זה הלכה לכל הי"א יום ולכך יכול להיות עשירי כי"א שאין י"א מיוחס לעצמו ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה ר"י אמר דשפיר מקשה הני קראי נינהו והיינו דתלוי בפירוש רי"ף ורש"י הנ"ל: דף ע"ג ת"ל כל ימי זוב טומאתה מלמד שמטמא את בועלה כנדה בש"ק פ' אמור תרכ"ו היה אצלי הרב החריף וכו' מוה' ליבוש ני' אבד"ק קריפטש במדינת רוסיא ואמר לי שהיה אצל הרב הגדול המנוח מוה' צבי הירש ר"פ מדובנא ואמר לו שנסתפק אם הבועל מטמא כמוה עד"מ אם היא שומרת יום כנגד יום והיא זבה קטנה אם הבועל אינו מטמא רק כמוה או שמטמא שבעה ימים וגם בזבה גדולה נסתפק אם הבועל מטמא כמיתה או רק יום אחד ואמר הרב המנוח מוהרצ"ה הנ"ל שמצא בתורת כהנים עם פירוש הראב"ד שכתב דאם היא זבה גדולה מטמא הבעל שבעה. ואני אמרתי שהדברים פשוטים לפענ"ד דהרי בנדה דף ל"ג אמרו ותהי נדתה עלי' יכול יעלה לרגלה ת"ל יטמא שבעת ימים א"כ חזינן דבנדה עצמה הוה ס"ד דיעלה לרגלה והביא מקרא דיטמא שבעת ימים א"כ בזבה דלא גלי קרא לכך כל שהיא זבה קטנה עולה לרגלה ובזבה גדולה ג"כ עולה לרגלה ומטמא שבעת ימים כזבה גדולה. והנה הרב מוהר"ל נ"י אמר שקשה מהא דאמרו בהוריות דף ד' יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור ואמאי שומרת יום כנגד יום מלמד שסופרת יום כנגד יום ולמה לא מוקי לה בכה"ג לענין דיטמא בעלה דלא כתיב בהדיא. ולפמ"ש אתי שפיר דהא ותהי נדתה עליו כתיב ופשטת הקרא דתהי' נדתה עלי' היינו שיעלה לרגלה וא"כ הרי כתיב בהדיא ומה שהקשה