דברי שאול - עדות ביוסף - א שכב

ול"ח ואף לפי מה שנדחק הנוב"י שם בכוונת ר"ת עכ"פ כל שעברה ולא בדקה ל"ח שמא ראתה. ובזה היה מיושב קושית הקדמונים בב"י שם על עובדא דרבינא דרב חביבא לא ידע כלל דינו של רבא ולא בדקה כלל ואפ"ה כנסה והקדמונים גרסו גירסא אחריתי מכח זה ולפמ"ש א"ש דכל שלא ידע וכבר עבר הזמן שוב הו"ל שמא ראתה ול"ח. אמנם אחר העיון נראה לפענ"ד דבר חדש בענין זה. ועמוד והתבונן דבכ"מ שאינו מסתבר לחוש להבא יותר מלעבר עד"מ בשמא ימות דאטו מסתבר שימות בזמן קרוב יותר מלעבר דדרך בני אדם שחיים וקיימים עד שבעים שנה וכדומה וא"כ לא מסתבר לחוש להבא יותר מלעבר אף דאדם סופו למות אבל בכ"ז לא מסתבר לחוש להבא בזמן קרוב יותר מלעבר וכן לענין שמא יקדש דניהו דנימא דסופה של אשה להתקדש אבל אינו מוכרח בזמן קרוב כ"כ שפיר אפשר לומר דל"ח לשמא יקדש וגם בשמא ימות למאן דלא ס"ל זאת ג"כ הטעם דלא מסתבר אבל בדבר המסתבר כמו כאן בחשש חימוד דיותר מסתבר לחוש בכל יום שהיא קרובה להחופה יותר לבה הומה ומשתאה וכמ"ש הרא"ש. ולפ"ז שפיר חיישינן שמא תראה יותר משמא ראתה. ולפ"ז אף אף בעברה ולא בדקה אף דכעת הוה שמא ראתה זה לא שייך בזה דמ"מ באותן הימים שקרובה לחופה יותר לבה הומה וא"כ מה בכך שהוא כעת שמא ראתה הא מ"מ בעת שהיה חשש שמא תראה היה הדבר מסתבר לחוש יותר וז"ב כשמש לפענ"ד. והן נסתר מחמתו מה שחידש הנוב"י שם דבווסתות בסמוך לווסתה דחיישינן מדאורייתא ואחר שעבר ווסתה שוב לא חיישינן ולפמ"ש אין מקום לזה דשם אם בסמוך לווסתה חיישינן מן התורה שמא תראה משום דקרוב לווסתה היא ובזמן ווסת רגילה לראות מה טעם יש בדבר לומר דבעבר הווסת ל"ח שמא ראתה דהא מסתבר שראתה אז בזמן ווסתה ולמה לא ניחוש שמא ראתה ובזה אני אומר מ"ש הנימוק"י והרשב"א ביבמות דף קי"ט דלכך ל"ח שמא תפיל כיון דיצתה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה ע"ש והוא תימה דשמא תפיל חיישינן כמו שמא ימות וכבר האריך בזה הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ר"ז ובדרוש לשבת שובה תרח"י הארכתי הרבה בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דשמא ימות דחיישינן הוא לא משום דמסתבר לחוש רק דזה ס"ל דחיישינן לשמא ימות דעכ"פ סופו למות ורגע יגוע אדם ואיו. ולפ"ז שמא תפיל אף דלא מסתבר רק דיש לחוש שמא תפיל. אמנם נראה דעכ"פ לשמא הפילה ודאי לא חיישינן דהא ליכא דבר המסתבר לומר דחיישינן שמא הפילה. ולפ"ז נראה לי ברור דלכך ל"ח שמא תפיל ג"כ דל"ד לשמא ימות דשם עכ"פ אדם סופו למות אבל לשמא תפיל מה"ת לחוש להבא יותר מלשעבר וא"כ כיון דלענין דניחוש שמא הפילה ל"ח דלא מסתבר גם לשמא תפיל ל"ח דליכא דבר המסתבר לחוש לזה. ובזה יש להבין כל דברי הנימוק"י שהאריך הנוב"י שם ולפמ"ש א"ש ודו"ק ועיין בחידושי הר"ן בנדה דף ל"ו לענין שמא תשפה דלא חיישינן אף דחיישינן שמא ימות ולפמ"ש א"ש דשמא ימות עכ"פ סופו למות אבל שמא תשפה דלא מסתבר כלל מה נ"מ בין לעבר בין להבא ודו"ק היטב ועיין תוס' גיטין דף י"ז דפירש המהרש"ל כוונת דבריהם דשמא תזנה חיישינן משום דהוה כמו שמא ימות וכ"כ הריטב"א בע"ז דף כ"ג לענין שמא רבעה דלא חיישינן ולשמא ירבענה חיישינן ולפמ"ש בכה"ג ל"ש זאת כלל כל דאין שום חשש תלי' להבא יותר מלעבר ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ועיין ביומא דף נ"ה ובתוס' שם ויש ג"כ להאריך בזה ולא נפניתי כעת. והנה הב"י הביא שיטת הרמב"ם דבת"ח ל"ח שיבא עליה ולכאורה בהך עובדא דרבינא מסתמא היה הבן צורבא מרבנן ואפשר דלא חיישינן. מיהו י"ל דדוקא ת"ח גמור לא צורבא מרבנן ודו"ק: דף ס"ז ע"ב תוס' ד"ה משום אע"ג דחומרא דר"ז היתה נוהגת בימיו כדא"ל ר"פ לאביי ורבא ואביי ורבא בדור אחד הי' עיין מהרש"א שהגיה רבה דעל רבא לא הוו צריכי להוכיחו דהא בפירוש א"ל לרבא ואביי וע"כ דרבה התקין במחוזא משום אבולאי והוצרכו להוכיח דגם בימי רבה היה נוהג הך חומרא דר"ז וצ"ע דאמאי לא הביאו התוס' והמהרש"א מהך דאמרו לעיל בדף ס"ו דא"ל ר"פ לרבא מאי איריא קשתה שני ימים אפילו משהו בעלמא דהא אמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן וא"ל אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא הרי דנהג תקנת ר"ז ומצאתי ברא"ש שכתב בהך דדף ס"ו דגם בימי רבא לא נתפשט תקנת ר"ז בכ"מ דהרי רבא השיב אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא ועיין בב"י יו"ד סי' קצ"ב ואם כוונת הט"ז לזה עוד יותר יקשה דא"כ היאך הוכיחו דגם בימי רבה כבר היה תקנת ר"ז נהוג דהא בדור שלאחריו בימי רבא לא היה עוד נתפשט תקנת ר"ז. ובאמת דברי הרא"ש עצמו צ"ע דהא הרא"ש בעצמו כתב בהך דהכא דרבא במחוזא התקין משום אבולאי ובימיו כבר פשטה תקנת ר"ז כדא"ל ר"פ לרבא מכדי האידנא כלהו ספק זיבות נינהו תרי מבואר דבימי רבא דר"פ דיבר עם רבא כבר נתפשט תקנת ר"ז הרי שדבריו סותרין זא"ז וצ"ע שוב הגיע לידו ספר מעדני מלך ומצאתי שנתקשה בסתירת דברי הרא"ש הנ"ל ומהתימה שלא הרגיש בדברי התוס' כמ"ש וצ"ע וגם המהרש"א לא הרגיש בדברי הרא"ש האלו אמנם אני תמה על התוס' והרא"ש שנסתפקו אי חומרא דר"ז נתפשה בימי רבא והרי ר"ל דקדם להו לאביי ורבא נקנו לה ותני למאן דעבר לי' במיא כדאמרו במגלה דף כ"ח