דברי שאול - עדות ביוסף - א שכא

עוד נראה לי לחלק ובזה יתיישב כמה הערות דבאמת כל היכא דאיכא ס"ס א"צ לברורי והיינו היכא דיש ס"ס שמא לא התחיל האיסור כלל כמו גבי כלי עכו"ם דהוה ס"ס שמא לא נשתמש כלל ואת"ל שמא נשתמש שמא נשתמש בדבר הפוגם א"כ הוה ס"ס בהתחלת האיסור שאין כאן איסור כלל אבל בהך דהרשב"א בעל ארי ואיהו שהק' ואינהו מקרקרי שהקשה הרשב"א דהספק הוא על כל אחד שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא לא כנגד החלל וא"כ עכ"פ התחיל האיסור באחד מהם או שעכ"פ התחיל לדרוס רק שלא הגיע עד החלל ובכה"ג כל שהוחל מעשה הטורף שפיר צריך לברר. ובזה יש ליישב קושית הש"ך מהא דכתבו הסה"ת והסמ"ג דלבעל השני מותרת משום ס"ס והא צריך לברר ולפמ"ש א"ש דשאני כאן דהספק הוא שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין כל האצבעות שוות וא"כ לגבי השני לא הוחל עדיין האיסור ושפיר א"צ לברר ובזה יש ליישב קושית הנוב"י דלהרשב"א דלא סמכינן אס"ס במקום דאיכא לברורי מכ"ש ארוב דלא סמכינן דהרי ס"ס הוה כרוב ואולי עדיף מרוב וא"כ קשה היכא אכלינן בישרא והא לא סמכינן ארוב היכא דאיכא לברורי ואמאי לא נבעי לבדוק מכל י"ח טריפות והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהרוב מורה שאין כאן איסור פשיטא דאין להחזיק איסור משא"כ התם דאיכא התחלת איסור וכמ"ש ודו"ק. והנה בגוף קושית התוס' הנ"ל דתבדוק עצמה בביאה שניה של בעל השני דכבר אתחזקה באצבעות שכבר ראתה בביאה ראשונה שלו וא"ל דאין כל הכחות שוין דזה לא ידעינן עדיין וכבר כתבתי בזה וכעת נ"ל בפשיטות דהנה רש"י פירש דדוקא סיפא רבי אבל כולה רישא רשב"ג דבעי שלשה פעמים לאחזוקי והתוס' כתבו ד"ה ונאמנת דאפילו רבי מודה בזה דבעי שלשה פעמים לאחזוקי דומיא דאכלה שום או פלפלין דבעי ג' פעמים והכוונה דרואה דם מחמת תשמיש דחשיב ווסת הוא ווסת מחמת אונס כמו קפיצה וכמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק ל"ה ועיין בשו"ת נוב"י סי' מ"ו בהג"ה שם במה שפירש בדברי התוס' דלא כהרב מוהר"ח צאנזור זצ"ל ולפ"ז כיון דחשוב ווסת מחמת אונס בעי לאתחזק ג' פעמים לכל האצבעות ולפ"ז שפיר פריך בש"ס למאי דלא ס"ד דאין כל הפחות שוות א"כ ניהו דאפשר דמכל מקום בכח זה לא תראה בכ"ז עכ"פ בשני פעמים אתחזקה לכל האצבעות והכחות ברבי דכיון דלרבי די בשני פעמים ניהו דכאן הוה ווסת מחמת אונס היינו לפי המסקנא דזו סברא ברורה דאין כל הכחות שוות א"כ בעי שלשה פעמים דמכל מקום לא אתחזקה לכל הכחות אבל להס"ד עכ"פ כיון דאתחזקה בשתי פעמים הוה לרבי חזקה מעליותא ומעתה זה כשהי' שתי בעלים אבל בבעל שני לאחר ביאה ראשונה פשיטא דסמכינן שאין כל הכחות שוות דלא אתחזקה כלל עדיין וז"ב ודו"ק. והנה הב"י כתב בשם הפוסקים שלמדו ק"ו אם בפעם השלישית שהוחזקה לכל אנשים מועיל הבדיקה מכ"ש שמועיל לבעל הראשון שלא הוחזקה עדיין ואני אומר דאין ראיה דבאמת הב"י הקשה דאיך סמכינן על בדיקת שפופרת הא אפשר דאין השפופרת מועיל כ"כ כמו האצבעות והרי כל אצבעות אינן שוות ונדחק דלהקל אמרינן כן ולא להחמיר אבל באמת אם נימא דבדיקת שפופרת לא מועיל רק בשלישי א"כ כבר אתחזקה לכל אצבעות א"כ גם שפופרת מועיל וכ"כ הנוב"י סימן מ"ו באורך ולפ"ז אדרבא בשלישי הוא דמועיל שפופרת כיון שכבר אתחזקה לכל האצבעות אבל בראשון שלא אתחזקה לכל האצבעות ל"מ גם בדיקת השפופרת אמנם באמת לפמ"ש בחידושי ליישב כוונת הב"י דאף דכבר אתחזקה לכל האצבעות זה דוקא אצבעות דשייך בהו חימוד תשמיש וכבר כתב הכו"פ דווסת הרואה מחמת תשמיש הוא בשביל חימוד תשמיש אבל שפופרת דלא שייך בי' חימוד תשמיש ל"מ כ"כ ומ"ש הב"י דאין כל האצבעות שוות הוא רק להגדיל הקושיא דהשתא באצבעות מחלקינן בין אצבע לאצבע מכ"ש בשפופרת וא"כ שוב שפיר כתבו ק"ו דהשתא בשלישי שכבר הוחזקה לכל האצבעות א"כ בודאי יש לומר דמחמת חימוד תשמיש ראתה ואפ"ה מועיל בדיקת שפופרת מכ"ש בראשון שעוד לא נתחזק האיסור בודאי מועיל שפופרת ואמרינן דלא בא בשביל חימוד התשמיש ודו"ק היטב כי נכון הוא. ומזה ראיה ברורה לסברת הב"י דרק לקולא אמרינן ולא לאחמיר ומ"ש רש"י דמשום חומר כרת לא סמכינן בראשון רק בשלישי היינו דיש לומר דבראשון באמת בדיקת השפופרת אין ראיה כ"כ ואולי מחמת חימוד תשמיש בא ולהשני לא תהיה חימוד כ"ב גדול שאין כל האצבעות שוות ולכך ל"מ לראשון רק שתנשא להשני אבל בשלישי שכבר נתחזקה לכל האצבעות שוב ע"כ מוכרחין לסמוך על בדיקת שפופרת ודו"ק היטב: שם תבעוה לינשא עיין בהרא"ש שהביא בשם יש מן הגדולים שבאבו שא"צ הפסק טהרה אבל בדיקה כל ז' צריכה ולדעתם אני מסכים דחיישינן בכל יום שמא תראה דיותר שהוא קרובה לזמן החופה יותר לבה הומה ומשתאה ותדיר חיישינן שמא תראה מחמת חימוד ע"ש והובא ביתה יוסף סי' קצ"ב והנה ז"ך שבט תרח"י כשלמדתי בב"י לכאורה אמרתי דזה תלוי במחלוקת ר"מ מיוני ור"ת בקידושין דף מ"ה דשמא ראתה לא חיישינן ושמא תראה חיישינן וכפי שהסביר הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' נ"ו נ"ז דיש לה חזקת טהרה וגם בווסתות חיישינן שמא תראה יעו"ש ולפ"ז לפי שיטת ר"ת לא חיישינן דכל יום ויום שוב הו"ל שמא ראתה