דברי שאול - עדות ביוסף - א שכ

ודלמא לכך לא ראתה כל המכחול דשמא לא הכניסה כל כך בעומק וא"ל דהתורה האמינה לה משום דכתיב וספרה לה והא כבר כתבו התוס' בריש גיטין דהיאך נאמין לאשה והא אתחזיק איסורא וכתבו דבכל שעה בידה לטבול ע"ש וכאן דכבר אתחזקה באצבעות וכחות ונאסרה לכל העולם לולא הבדיקה דשפופרת וא"כ הרי אתחזקה באיסורא ואין בידה לטבול ולהסיר החזקה ואפשר דכיון דנאמנת על עצמה דנאמנת על עצמה דנאמנת על עצמה החזקה וכמ"ש המהרש"א ביבמות דנגד עצמה נאמנת אפילו כנגד החזקה והרוב נאמנת גם על הבעל וכעין זה כתב הרמב"ן בחידושיו ריש גיטין וגם דלא תכשיל עצמה ותאסר כל ימיה וגם מה תועיל בזה הא כיון דכבר אתחזקה לכל הכחות והאצבעות א"כ כשתנשא לאחר תראה ג"כ ותאסר ותצא בלא כתובה ובכה"ג בודאי ל"ח ואפשר דזה דפריך ותבדוק עצמה בביאה שלישית היינו דאז לא אתחזקה עדיין ומהראוי לבדוק עצמה בעת ההיא ואז יותר מסתבר להאמינה ויש להאריך בזה ובזה מיושב מה שהקשה הס"ט דהיאך נאמנת לומר מכה יש לי שממנה יוצא דם והא עכ"פ מקור מקומו טמא וטמאה טומאת ערב וכבר אתחזיק איסורא ולפמ"ש א"ש דשייך כל הסברות האלו ובזה י"ל הא דפריך שפופרת אפגורי מפגר לה ותמה הנוב"י סי' מ"ב דהא מוטב יותר ממה שלא תבדוק כלל ותאסר ולפמ"ש א"ש דהיכא דיש חשש שמא אפגורי מפגר לה שוב יש לחוש שמא תחוס על נפשה ולא תבדק כל כך שחוששת שמא אפגורי מפגר לה וכעין דאמרו דחייס עלה שמא תפקע ומכ"ש בדבר גדול כזה שאין לה שום תקנה שודאי תחוס על עצמה ובפרט בדבר שסוברת שבאמת בודקת היטב ומ"מ לא תכניס כ"כ בעומק דלמא אפגורי מפגר לה וז"ב ובגוף הקושיא שהקשיתי דאיך נאמנת והא כבר אתחזיק איסורא נראה לי דבר חדש דהנה כיון דאמרו דאם ביעתוה והפילה חררת דם דנתרפאת זאת וכיון דעדיין יש לה תקנה זו שוב עקרי כעין בידה לטבול שכתבו התוס' וה"ה בזה. ובזה נראה לי הא דאמר שמואל האי ממלאת ונופצת ואין לה תקנה ודקדקו הרמב"ן והר"ן בחידושיהם דמשמע דאין לה עוד תקנת שפופרת וא"כ נפל הך דינא דשפופרת בבירא ע"ש שנדחקו ולפמ"ש א"ש דאחר דכבר אין לה תקנה דהפלת חררה שכבר ממלאת ונופצת שוב אינה נאמנת על בדיקת שפופרת וע"כ לא נאמנת בבדיקת השפופרת רק כל שיש לה עדיין תקנת דממלאת ונופצת ודו"ק היטב: והנה הנוב"י סי' נ"ה חידש דדוקא היכא שיכול לברר שני הספיקות הוא דס"ס צריך לברר ועפי"ז דחה דברי הש"ך שהביא ראיה מדברי סה"ת והפמ"ג דס"ל דבס"ס א"צ לברר וכתב הוא דש"ה דא"י לברר שתי הספיקות דשמא מ"מ אין השפופרת דומה לאצבע בכחות. ובזה אמרתי ליישב הא דפריך ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון והקשיתי לעיל דלמה תמהר הבדיקה מוטב שלא תבדוק ותוכל עוד לנשא לשני ולשלישי ולפמ"ש אתי ספיר דבאמת הא ס"ס צריך לברר ובהס"ד דלא ידענו מזה דאין כל האצבעות שוות או אין כל הכחות שוות א"כ תוכל לבא לידי בירור גמור ובכה"ג ודאי צריך לברר אך עדיין קשה דהא כל הטעם של הסה"ת דמתירין לבעל השני הוא משום ס"ס שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין כל האצבעות שוות וא"כ להס"ד דלא ידעינן מזה דאין כל האצבעות שוות א"כ יקשה היאך מותרת להנשא לשני ולשלישי הא לא שייך הס"ס כלל אמנם באמת השתא דאתית להכי שוב מעיקרא אין התחלה לקושייתי דבאמת הכי קושית הש"ס ותבדוק עצמה והיינו דבלא בדיקה באמת תהיה אסירה דלא שייך כאן ס"ס כלל דהא כל האצבעות שוות וע"ז באמת משני דאין כל האצבעות שוות ולכך מותרת משום ס"ס ותו לא מצטרכה בדיקה ובאמת הו"מ לפרוך ותבדוק עצמה לשני ג"כ ועיין בתוס' כאן ד"ה ותבדוק. איברא דגוף הס"ס צריך להבין דאיך שייך להסתפק מן הצדדין והא רוב דמים מן המקור כמ"ש האחרונים לענין קושית הכ"מ בכתמים דספק מן הצדדין לא מקרי ספק כלל ואפשר כיון דרואה דם מחמת תשמיש ל"ש ורוב נשים אינם רואות דם מחמת תשמיש א"כ יותר יש לתלות מן הצדדין ממן המקור ולכך מצרפינן לס"ס. ובזה יש ליישב גם דברי הכ"מ והב"י שהקשו בכתמים דהוה ס"ס והא הספק דמן הצדדין אינו ספק ולפמ"ש אתי שפיר כיון דחזקת דמים באים בהרגשה שוב יש לצרפו לס"ס ויש לתאריך בזה ואכ"מ. והנה הנוב"י הקשה שם לדעת הרשב"א דאף בס"ס היכא דיכול לברורי מבררינן א"כ למה אנו מתירין משום ס"ס כלי עכו"ם ואמרינן דסתמן אינן ב"י דהוה ס"ס וגם הרשב"א עצמו מתירו והרי הרא"ש הקשה הא יכול לברורי ע"י קפילא ארמאה וכתב דא"צ להטריח ולחפש אחר קפילא ארמאה ע"ש והרי שם יכול לבא לידי בירור שמא יטעום הקפילא ויאמר דהוה טעם לשבח ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה באמת הא דסמכינן על קפילא ארמאה הוא משום דחזקה דאומן לא מרע אומנתיה וכיון שע"כ נצטרך לבא לידי חזקה דאל"כ איך נאמין לו וכיון שבין כך ובין כך נצטרך לסמוך על החזקה ולא נבוא לידי בירור גמור מה"ת לא נסמוך כעת על הס"ס דהוא כרוב ואולי עדיף טפי מרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ס"א ומאי אולמא הך חזקה מהך רובא: