דברי שאול - עדות ביוסף - א לא

והרי תרי ותרי לכל הפחות ספיקא דרבנן היא ע"כ פסול ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דבכה"ג שמתו הראשוני' א"כ כעת אין אנו צריכין לדון על חזקת כשרות שהרי כבר מתו ולא נשאר רק חזקת כשרות דמעיקרא ואותן שהם בחיים עודנה יש להם חזקת כשרות דמעיקרא וחזקת כשרות דהשתא א"כ החזקת כשרות דעדים החיים עדיפי מאלו שמתו. ובגוף קושית התוס' נראה לפענ"ד עוד דרך אחר עפמ"ש הגאון מוהר"י שם דשאני ב' כתות דמעיקרא לא מקבלינן סהדותייהו דתרי אתרי אם לא בהזמה דחידוש הוא לאפוקי בשנים מעידין על אחד דע"כ אנו מקבלין עדותם לפסלו אלא שאח"כ באים שנים להכשירו ומידי ספיקא לא נפקא ודפח"ח. ומעתה אני אומר דבר נחמד עפמ"ש הקדמונים בשטה מקובצת ליישב קושית התוס' דאם אומרים שעדיין פסולי עדות למה לא יהיו נאמנים הא הם מעידין על העדים עצמן וכתבו כיון שמתו אינם ראויים לפסול הגוף ואין עדות האחרונים חשיב אלא כמעיד על הממון ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז הדבר נכון דע"כ לא אמרינן דזו באה בפני עצמה ומעידה רק כששני הכתות הם בחיים והרי לענין פסול הגוף לא הימנה התור' לעדות האחרונים על הראשונים א"כ לא נתקבל עדותם כלל שפיר באה כל אחת בפני עצמה ומעידה בעדות אחרת אבל כאן שכבר מתו הראשונים ואין אנו דנין על הראשונים לפוסלם ורק לענין השטר ולענין השטר שפיר מקבלין עדותם דהא יש כח בעדים לפסול השטר ור"נ סבר כר"א דמכחישין שלא בפניהם וכן קי"ל ושפיר לא מגבינן בשטר ודו"ק כי זה ברור כשמש והנה הפנ"י הקשה בכתובות דף ט' בתוס' אם נאמר דבס"ס מוציאין ממון וכשיטת התוס' שם א"כ מאי פריך ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו ומה קושיא הא אם אמרו פסולי עדות היו איכא ס"ס חדא ספיקא דתרי ותרי ואת"ל דקמאי פסולי עדות ננהו אפ"ה שמא חתמו באמת על זה השטר דפסולי עדות לא מפסלו אלא משום הספק שמא שקרא קא מסהדי ע"ש וכבר כתבתי בזה בתשובה וכעת נ"ל דזה טעות דעכ"פ שטר לא הוי דהוי כחרס בעלמא אף שאומרים אמת מ"מ דין שטר לא היה לו א"כ גם מלוה ע"פ לא נשאר דמי מעיד על מלוה בע"פ העדים מתו ואין לך שום עדות על ההלואה דהשטר הוא כחרס בעלמא ועדים האחרונים שאומרים שכת"י הם ומקיימים השטר הם עצמם אומרים שפסולי עדות היו איברא דלפ"ז קשה אמאי ברישא נאמנים לקרוע את השטר הא כאן יקשה הא יש ס"ס על השטר וכאן לא שייך שהשטר בטל הא כשיתפוס יכול לטעון שעידי הראשוני' כשרים הם ושטרא הוא אמת והיא קושיא נפלאה. אמנם נרא' דזה אינו דמה נ"מ בהשטר דהא תפיסה שלא בעדים מועיל אף בלא שטר ותפיסה בעדים לא מועיל אף בשטר דהשטר הוא כחרס ותלמידי ש"ב מוהר"א נ"י אמר בישוב קושית הפנ"י הלז דהוי ס"ס שאינו מתהפך דאם נתחיל בספק זה אולי אומרים שקר שוב בטל השטר אף שאינם פסולים אבל ז"א דמה"ת נתחיל בספק זה דלמא משקר והרי כל השטרות בחזקתן והוי כאילו נחקרו עדותן בב"ד וע"כ אתה צריך להתחיל בספק דלמא פסולי עדות הן ובדברי הפנ"י י"ל הטעם דזו באה בפ"ע ומעידה משום דאכל כת וכת שמעידה בפ"ע יש לה ס"ס שמא הם הכשרים ואת"ל שהם פסולין שמא הם אומרים אמת ולא הוי דסתרי אהדדי כיון שהם שני גופין. איברא דלפ"ז ר"ה לא מכשיר רק אם יעידו בעדות בע"פ ולא לעשות שטר דלא נשאר רק ספק אחד דהשטר עכ"פ בטל וזה לא מצינו. והרווחתי בזה ליישב קושית התוס' דלר"נ דמוקי כר"ה בב"ב דף ל"ד אמאי לא מגבינן ולפמ"ש י"ל דע"כ לא פסק ר"נ כר"ה אלא בעדות בע"פ דאיכא ס"ס אבל בשטר דליכא ס"ס לא ודו"ק: והנה הרמב"ם כתב אלא מעמידין השנים שבשטר כנגד השנים שמעידין עליהם שהם פסולין ואין גובין בו כלום ומלבד דהוא שפת יתר לא היה צריך לכתוב הר"ז לא נתקיים ואין גובין בו כלום אף גם דהיה לו לכתוב להיפך דמעמידין השנים שמעידין עליהן שהם פסולין כנגד השנים שבשטר דעי"ז נפסל השטר וכבר נודע הפלגת צחות לשון רבינו ונלפענ"ד דכוונה עמוקה כיון בזה דהנה כבר הבאתי קושית התוס' שהקשו דבפסולי עדות מהראוי להאמין לשנים אחרונים שמעידין על גופו של עדות וכן באנוסים היינו מחמת ממון והביאו הקדמונים בשם י"מ דכל שמתו אינם מעידין על גופן של עדים רק על הממון ולכך אינם נאמני' אבל דחו זאת דכיון דאם היו בחיים לא היו נאמנים אף אחר שמתו הוו כמעידים עליהם עצמם וע"כ פירשו דפסולים היו ועתה הם כשרים ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דאם לא אמרו עתה הם כשרים והיו מעידין על גופם של עדים שוב מהראוי לקרוע את השטר אף שכת"י יוצא ממק"א דהרי התורה האמינה לעדים אחרונים ולפ"ז הרמב"ם שכתב סתם פסולים היו ולא פירש שעתה הם כשרים א"כ אין גובין בו כלום אף בשכת"י יוצא ממק"א וא"כ זה שכתב הרמב"ם מעמידין השנים שבשטר נגד העדים שהעידו עליהם שהם פסולים והיינו שמחשב אותם כאילו הם חיים והם מעידין עליהם שהם פסולים וא"כ לא מועיל אף תפיסה וזה שכתב ואין גובין בו כלום והיינו אף כשיתפוס. ומעתה מיושב היטב דברי רבינו שלא חילק בין רישא לסיפא דבש"ס דמיירי דאמרו