דברי שאול - עדות ביוסף - א שיח

ככל ספק טומאה ברה"י דמסוטה גמירי לה דמטמא מן התורה והוה כודאי ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה דהקשה במ"כ דמה איבעיא לי' דלמא בס"ס מודה ר"מ דהא גם כאן איכא ס"ס שמא מי רגלים ואת"ל מן המקור שמא מן העליה וא"ל דרוב דמים מן המקור הא לר"מ דחייש למיעוטא אף לקולא חייש א"כ אכתי איכא ספק שמא מן העלייה. ולפמ"ש אתי שפיר דבזה הדרא קושיא לדוכתה דהא ר"מ חייש למיעוטא ומה מועיל ס"ס וא"ל דמיעוטא דמיעוטא היא ואף ר"מ מודה דזה אינו כיון דרוב דמים מן המקור עכ"פ מיעוטא דמיעוטא לא נחשב ושוב אסור לר"מ דחייש למיעוטא ודו"ק (ועיין בע"ז גבי המוצא שברי צלמים דאף ר"מ מכשיר משום דהוה ס"ס וכ"כ הר"ן שם בפירושו אף דר"מ חייש למיעוטא וע"כ דבזה ס"ס עדיף ערוב ועיין שו"ת שב יעקב חיו"ד מ"ש): שם כי קאמר ר"מ בחד ספק אבל בס"ס לא אמר. קשה לי דהא באמת הס"ס אינו מתהפך דאת"ל מן המקור שוב טמאה וע"כ משום דבכה"ג לא בעי מתהפך דצריך לדון מתחלה דלמא מאיש ובאמת זה ל"ד למ"ש הש"ך בכללי הספיקות דכאן הספק אם הדם מן האשה ושמא מן האיש ומה גם לפמ"ש במק"א דלר"מ דחייש למיעוטא בודאי ל"ש דברי הש"ך דעכ"פ ספק הוא ואף דל"ש כלל מ"מ ר"מ חייש למיעוטא. מיהו יש לומר לפי מה דאמרו בדף נ"ז דמיירי בדארגישה רק דאימור הרגשת מי רגלים הוה א"כ שוב יש יותר לדון דמן האיש הוא דהרי לא ארגשה ואף דיש לתלות דאימור הרגשת עי רגלים הוה מ"מ זה מסתבר יותר לחוש דמן האיש הוא דהרי לא ארגשה בא ודו"ק כי יש להאריך בזה ולפ"ז מדרבנן ודאי טמא ומיהו שוב הו"ל ס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן: שם מהו דתימא ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל והיא תמוה מה סברא היא זו דה"א דוקא בדיעבד והיכן מצינו חילוק בס"ט שיהיה דוקא דיעבד והנראה בזה דהנה הר"ן בתשובה כתב והובא בב"י סי' קי"א דר"מ דמטמא משום דחושש למיעוטא הוא ור' יוסי מטהר דלא חש למיעוטא וזה רבות בשנים אשר הקשיתי דהא ר' יוסי ג"כ חייש למיעוטא ביבמות דף ס"ז דאמר דלא יאכלו בתרומה דחיים למיעוטא. וכעת נראה דהנה התוס' הקשו ביבמות שם דהכא חייש ר' יוסי למיעוטא ובתנוקת שנאנסה לא חייש למיעוטא וכתבו דברובא דאיתא קמן לא חייש למיעוטא. ולכאורה רציתי לומר דרי יוסי חייש למיעוטא לכתחלה דלא יאכלו אבל שם שנאנסה כבר והוה דיעבד לא חייש ר' יוסי ובזה נחלק על ר"מ דחייש למיעוטא אף בדיעבד. ובזה היה מקום ליישב קושית התוס' שם דר"י ס"ל קטנה חולצת ולא חייש רי יוסי לאיילונית דאינה עולה ליבום ואינה עולה לחליצה. ולפמ"ש א"ש דזה לא חייש ר' יוסי כ"כ דהא זה מקרי דיעבד דהא לא תהיה עולה לא ליבום ולא לחליצת וחשיב ליה דיעבד שלא תצטרך להמתין עד שתהיה גדולה ולהמרדכי חשוב מקום עגון בכה"ג. וזה דאמרו כאן ה"מ דיעבד והיינו לר' יוסי דוקא וזהו דקאמר קמ"ל והיינו כמ"ש התוס' דרובא דאיתא קמן לא חייש ר' יוסי וס"ס הוה רובא דאיתא קמן דשני הצדדים לפנינו ומה"ט ס"ל להרשב"א דס"ס עדיף מרוב והיינו דהוה רובא דאיתא קמן ואף דגם ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן מ"מ ס"ס לא חשיב לדידיה רובא דאיתא קמן דמ"מ הוה רק רוב ומ"מ יש מיעוט בכל צד ספק. ובזה יש ליישב קושית הפ"י על שיטת הרשב"א ע"ש בכתובות פ"ק ובק"א ואכ"מ ויש לומר דזה תלוי בזה דלר"מ דחייש אף בדיעבד למיעוט גם ס"ס ל"מ לכתחלה עכ"פ א"כ לר' יוסי דל"ח בדיעבד בס"ס דעדיף מרוב לא חייש גם לכתחלה. והנה במ"ש במשנה ר' יוסי מטהר ולא קאמר טהורה כמו שאמר לעיל ש"מ דקאי לענין טהרות ולא לבעלה ומזה ראיה ברורה לשיטת הר"ח דאמר דלא קאמר ר' יוסי רק לטהרות ולא לבעלה ועיין בב"י שם דחתר להביא ראיות לזה ולפענ"ד מגוף המשנה מוכח זאת ודו"ק: דף ס' בגמ' שני שבילין אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת רבי ורשב"ג והקשו בתוס' דמה ענין ב' שבילין שהוא ספק טומאה ברה"ר לכתם דברה"ר ספיקו טהור ולפענ"ד נראה דבאמת גם בנדה הקשו בתוס' בסוטה דף כ"ח דלמה לא ניזיל ברה"ר לקולא דספק טומאה ברה"ר טהור וכתבו דהספק שמא ראתה או לא ראתה מן המקור והמקור הוא מקום סתר בגופה ומה ענינו לרה"ר ולפ"ז בכתם דבאמת הספק שמא מן המקור ושמא ממקום אחר בא א"כ זה הוה כספק טומאה ברה"ר מהראוי לטהר וא"כ שפיר תלוי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן וצ"ע בזה דא"כ ספק כתם ברה"ר יהיה טהור והרי כל הכתמים הנמצאים הם טמאים ובאמת שגם זה צ"ע ספק טומאה שהספק אם הוא רה"ר או רה"י דיינו אם נחמיר כמו בדה"י או לא והדבר צ"ע כעת: דף ס"א שלשתן ומצאן טהורות כלן טמאות הוגד לי קושיא בשם כבוד אבי מורי הגאון ני' דלפמ"ש הט"ז בסי' ק"ץ ס"ק למ"ד דהיכא דאין נ"מ בבדיקתה אמרינן דלא בדקה שפיר א"כ כאן דבין כך ובין כך השלישית טמאה א"כ שוב אין נ"מ ואמאי נטמאו הראשונות ולפענ"ד נראה דניהו דאמרינן דלא בדקה