דברי שאול - עדות ביוסף - א שיז

אם נימא דגזרו דשמא ארגשה ולאו אדעתא שוב נעשה כודאי איסור תורה וא"כ שוב אין להקל בשום ספק וע"ז חידש ר"ע דעיקר הגזירה היה כדי שלא להקל ברואה דם ממש אבל בכתם אין בו משום לתא דאורייתא והו"ל כמו ציר דגים וכדומה דכל דאין בו חשש תורה הו"ל רק ספיקא דרבנן וז"ש וכתמים עצמם דרבנן לכך הקלו בספיקה ודברי חז"ל מדוקדקים וז"ש דם ולא כתם ודו"ק: שם לא להקל על ד"ת אלא להחמיר עיין רש"י וכפי הנראה הבין דלא להקל היא במקום שי"ן כדי שלא להקל על ד"ת כמו ואפר כירה מוכן הוא שפירושו שאפר: שם ע"ב ר' יוסי מטהר. שיטת ר"ח דר"י אינו מטהר רק לטהרות אבל לבעלה מודה לר"מ וכלם דחו פירושו ועיין בב"י סי' קצ"א שכתב קצת סמך לדבריו ולפענ"ד נראה דהנה באמת התוס' כתבו בסוטה דף כ"ח דלכך ל"ש ספק טומאה ברה"ר גבי נדה דבית הסתר לעולם רה"י היא דמקום המקור מקום סתר הוא ע"ש ולפ"ז צ"ב דכאן שר"י מטהר משום דאין דרך דם נדה לצאת עם עי רגלים וע"כ שבא מן הכליות א"כ בזה שוב הו"ל ספק טומאה ברה"ר דל"ש לומר דהמקור מקום סתר היא וא"א לדעת דהא זה אפסר להבחין אם הדם בא עם מי רגלים אי דם עקור היא או דם נדה ולכך נראה שפירש הר"ח דזה קאי למנין טהרות ולכך באמת מטהר ר"י ולבטלה באמת מקרי ספק איסור ולא ספק טומאה וכמ"ש בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ק"כ ולעיל הארכתי בכמה מקומות אמנם אכתי צ"ע דא"כ היה לו לחלק בין רה"י לרה"ר והיותר נראה דכל שלגבי בעלה ל"ש ספק טומאה ברה"ר או ברה"י ואינו רק ספק איסור ממילא גם לטהרות לא מחלקינן בזה. ובזה יתיישב כמה דברים שיש בנדה דהו"ל ספק טומאה ויקשה הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר או ברה"י אבל לא משמע כן בכמה מקומות ועיין נדה דף י"ז וע"כ צ"ע בזה: שם ע"ב מ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור בחידושי הר"ן פירש לר"מ פריך כיון דר"מ חייש למיעוטא א"כ ביושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור. והדבר תמוה מאד דהא ר"י ג"כ חייש למיעוטא כמבואר ביבמות דף ס"ז וא כ אמאי מטהר ר"י וכמדומה שנשאלתי בזה בשו"ת מק' נ"ש בדבר הקרטין והנראה בזה דבאמת יפלא דבכ"מ אמר דמאן תנא דחייש למיעוטא ר"מ ומהם לעיל דף ל"ב ולמה באמת לא קאמר ר"י היא ובחולין דף י"א אמרו לר"מ דחייש למיעוטא משמע דיחידאה הוא ועיין בתוס' שם וע"כ נראה דמכאן ראיה למה שנסתפקו התוס' בכמה מקומות אם ר"מ חייש למיעוטא מן התורה או לא ולפמ"ש יהיה מוכח דר"מ חייש למיעוטא מן התורה ולכך מביא מר"מ דחיים למיעוטא מן התורה ור"י אפשר דלא חייש רק ודרבנן למיעוטא וצ"ע ביבמות שם ולפ"ז יש לומר דדוקא לר"ע דחייש למיעוטא מן התורה הוא דחיישינן שמא מי רגלים אתי למקור ואייתי דם משא"כ לר"י לא חיישינן למידי דל"ש כזה ועיין במהרש"א בדף ל"ט שכתב בתוס' שם דלר"מ דחייש למיעוטא מן התורה גם במיעוטא דמיעוטא חיישינן מדרבנן ע"ש וה"ה בזה כיון דאינו רק מיעוטא דל"ש י"ל דרק ר"ע חייש לזה ולא לר"י. ובזה יש ליישב קושית המ"נ בהא דאמרו מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתו דם והקשה הא הש"ס מקשה בדף נ"ז ע"ב הא לא ארגישה ומשני לעולם דארגישה ואימור הרגשת מי רגלים הוא ולפ"ז זהו בעומדת דיש חשש שמא עם מ"ר הוא אבל ביושבת ליחוש דלמא בתר דתמו מי רגלים זה ל"ח דא"כ למה לא ארגישה. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא היא לר"מ וכיון דלר"מ חיישינן למיעוטא א"כ פשיטא דניהו דחזקת דם שבא בהרגשה אבל עכ"פ מיעוטא היא שלא בא בהרגשה ושפיר חיישינן ובלא"ה י"ל כיון דשמואל מודה דמדרבנן חיישינן דלמא ארגשה ולאו אדעתא א"כ כבר יצא חזקתה עכ"פ מדרבנן שוב לא שייך לאוקמא אחזקה וכמ"ש המהרי"ט ופ"מ בתשובותיהם דמדרבנן יצא מחזקתו לא שייך לאוקמא אחזקתו ובזה יש ליישב הרבה קושיות בענין הרגשה והארכתי בזה בחידושי לש"ע הלכות נדה סי' קפ"ג ובזה יש ליישב שיטת הר"ח הובא בתוס' לעיל דף י"ד ובמרדכי כאן שכתב דר"י דמטהר רק משום דם הוא מטהר ולא משום כתם. והדבר תמוה מנ"ל זאת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם ר"י חייש למיעוטא ורק דמדרבנן הוא חייש וכמ"ש וא"כ עכ"פ משום כתם הוא מטמא ובזה י"ל הא דמבעיא ליה איש ואשה מה לי אר"מ כי אר"ע בחד ספיקא אבל בס"ס לא מטמא והקשה במ"נ דהא ס"ס הוא מטעם רוב והרי ר ע חייש למיעוטא ולא מועיל ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאיכא ס"ס עכ"פ הות כעין מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ ול"מ אם נימא דהוה ל"ש בזה ר"מ מטהר אף מדרבנן אלא אף אם נימא דהוה מיעוטא דמיעוטא דשכיח דמטמא ר"מ עכ"פ מדרבנן כמ"ש המהרש"א בדף ל"ב וכנ"ל אפ"ה עכ"פ לא מטמא מדאורייתא רק מדרבנן כמו כתם וכמו לר"י ובזה יש ליישב הרבה קושיות בסוגיא ודו"ק וראיתי בס"ט שהקשה לפירוש הר"ן דר"ע לשיטתו דניהו דחייש למיעוטא הא אינו רק ספק ואמאי מטמא משום נדה די שלא יהיה רק כמו כתם ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דחייש מן התורה למיעוטא א"כ הוה