דברי שאול - עדות ביוסף - א שטז

סי' נ"ב דכיון דעכ"פ הדם מטמא למ"ד מקור מקומו טמא אף שאינו בהרגשה וא"כ כיון שלענין הבגד החזקנו שבא מן המקורי' א"כ ממילא גם לענין אשה בעצמה מחזיקין בספק זה ולכך חידש דבדבר שאינו מקבל טומאה דס"ל לר"נ דלא גזרו טומאה הוא משום זה ע"ש ודפח"ח. ומצאתי בחידושי הר"ן שכתב בטעמו דר"נ דלכך אינה טמאה ברואית על דבר שאינו מקבל טומאה דעיקר מה שגזרו בכחמים שאם לא נטמא אותה לא נטמא הבגד ובדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו ע"ש וכוון לדברי הנוב"י הנ"ל. ומעתה זה שאמר כאן לדברי חבירי אין סוף שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה וא"ל דבאמת תטהר ותטהר ולמה נחוש כלל לכתמים הא לא הרגישה והו"ל ספיקא דרבנן. לזה אמר שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם א"כ לענין זה מוכרחין אנו לטמאות מספק ולהחזיק שהוא מן המקור שהו"ל ספק תורה אף בלא הרגשה א"כ גם האשה מוכרחין לטמאות ודו"ק ועיין לעיל דף ט"ז דרשב"ג לשיטתיה דס"ל מקור מקומו טמא ע"ש ודו"ק: ולפענ"ד יש להוסיף בטעמו של ר"נ דבאמת הבגד אין בו דעת לשאול א"כ ספק טומאה אף ברה"י טהור רק דהו"ל ספק טומאה הבאה בידי אדם כדאמרו לעיל בדף ה' ולפ"ז אם נימא דהאשה טהורה וע"כ שלא בא מן המקור ומעלמא קאתי א"כ לא בא טומאה ע"י אדם שהאדם לא הביא הטומאה כלל א"כ שוב גם הבגד יהיה טהור ולכך ע"כ הוצרכו לטמאות גם האשה דח"ק. והנה לכאורה כל כתמים הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול דהרי הדם אינו מטמא רק בהרגשה וא"כ אם נימא דאף במוחזק לן שלא הרגישה טמאה הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול דהא לא הרגישה כלל וא"כ כל שספק מעלמא טהור וע"כ משום דעכ"פ לגבי הבגד הו"ל דבר שיש בו דעת לשאול דעכ"פ אף בלא הרגשה טמאה אם יצא מן המקור מיהו גם זה אינו דא"א לשאול לאדם וצ"ל יש בו דעת לשאול ולומר דלא עברה ולא נגעה בשום דבר שמראהו דומה לדם. ולפ"ז עכ"פ בדבר שאינו מקבל טומאה בודאי ל"ש לגזור ובזה יש לי לפרש הא דאמרו לעיל מודה שמואל מדרבנן ור"א אמר הא מני ר"נ הוא והוא הימה דא"כ מה ענינו להרגשה ולפמ"ש י"ל דל"מ לפירש"י דפירש דמודה שמואל מדרבנן היינו שמדרבנן אמרינן שמא הרגישה ולאו אדעתא א"כ עכ"פ יש בו דעת לשאול מקרי דשמא הרגישה ותשים על לבה ותזכור שהרגישה א"כ אף בדבר שאינו ס"ט טמאה ושוב הו"ל ספק טומאה הבאה ביד"א ולכך אמר ר"א די"ל דשמואל ס"ל כר"נ ומטמא אף במוחזק שלא הרגישה וגם לשיטת התוס' י"ל דנחלקו בזה דבאמת לבעלה ל"ס ענין ס"ט כלל וכמ"ש הנוב"י מהד"ת סי' ק"כ והארכתי בזה לעיל בפ"ב וא"כ מטמאין גם הבגד דנמשך בתרה ור"א אמר דבאמת בדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו והיינו דאדרבא עיקר הטומאה באה ע"י הבגד ובזה עכ"פ יש בו דעת לשאול אם עברה בשוק של טבחים וכמ"ש וזה לדעתי מ"ש רשב"ג לדברי אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי מאכולת והיינו שבאמת כל ענין כתמים היא רק בשביל מת שמטמאין במטה ולפ"ז אם יש במטה טיפי דם מאכולת א"כ שוב לא הוה דבר שיש בו דעת לשאל דאף אם לא עברה בעלמא הא במטה עצמה יש במה לתלות וא"כ למה נטמא בחנם הא יש לתלות והו"ל ספק טומאה ואין בה דעת לשאול ואף דלגבי בעלה ל"ש ספק טומאה וכמ"ש בשם הנוב"י מ"מ הא הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ועיקר הטומאה בא ע"י המטה וכמ"ש הנוב"י סי' נ"ב והרי כאן יש במה לתלות ומקרי אין בה דעת לשאול ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים: שם בגמרא עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים הא דנקט חזירים דוקא לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפי מה דאמרו בתענית דף כ"א ע"ב שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי וכן הוא בש"ע או"ח סי' ת ע"ו ולפ"ז י"ל דשם בודאי יש לתלות בדם חזירים דהרי מסתמא הדם של חזיר דומה לדם אדם שעיקר הדם בא מן המעיים ועיין בדף כ"ב לעיל אשה זו מכה יש לה במעיה ועשו"ת פ"מ. מיהו כיון דכל הפוסקים לא כתבו כן ע"כ לא הארכתי. דף נ"ט ע"א לא להקל על ד"ת אלא להחמיר על ד"ת וכתמים עצמם דרבנן. אין לו ביאור כלל דעיקר שאלת התלמידים היה אמאי מיקל כ"כ בכתמים וע"ז השיב להם ר"ע שכתמים דרבנן וא"כ מה חידש להם שכתמים אינו רק שלא להקל על ד"ת דהיינו נדה גמורה אבל כתמים עצמן דרבנן וגם לא מובן גוף הדבר וערש"י שנדחק ולפענ"ד נראה דהנה כבר הבאתי קושית הקדמונים דהא כתמים הו"ל ס"ס ועכ"פ כיון שהוא שלא בהרגשה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומה ראו על ככה לגזור על הכתמים. אמנם נראה דכיון דיש חשש בכל הרואות דם נדה דשמא לא תרגיש דתוכל לתלות בהרגשת מ"ר או דארגשה ולאו אדעתה ואם נימא דחזקת דם שבא בהרגשה א"כ יטהרו כל הנשים ע"כ גזרו חז"ל דאף שלא בהרגשה תהיה טמאה וכדאמרו מודה שמואל מדרבנן וכפירוש התוס' וא"כ ממילא כשתראה דם בודאי תהיה טמאה ולפ"ז נ"ל דבר נכון דהנה לכאורה לפמ"ש או"ה לענין גבינות של עכו"ם דכל דחז"ל גזרו משום חשש איסור בגופו נעשה כודאי איסור תורה וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י א"כ בכתמים