דברי שאול - עדות ביוסף - א שטו

שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה דם וללא כתם לכאורה אין פירוש לדברים אלו דמהיכן ממעט דם ולא כתם אם הכוונה שדם היינו לח וכדאבעי לי' לעיל בדף כ"ב כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמירב דייב לי' לח אין יבש לא א"כ קשה הא הש"ס מסיק התם דאף ביבש מטמא ואפילו ביבש מעיקרו וא"כ מה גריעותא דכתם ואם הכוונה דבעינן הרגשה ובכתם הרגישה קשה דא"כ מה חידש שמואל לעיל ריש פרקין דבעי הרגשה הא ר"ע אמר כן ולא עוד למה לי בבשרה הא התורה ממעט מדם ולא כתם. ומצאתי בתויו"ט כאן שהקשה דלמה לא תהיה כתם ספיקא דאורייתא וכתב דהרי בעי הרגשה ואף דיש לומר אימר ארגשה ולאו אדעתא מ"מ עכ"פ אינו ספק תורה. ולא זכיתי להבין דבריו מרישא לסיפא דאם כוונתו על כל כתמים למה לא יהיה ספק תורה א"כ אמאי נטר עד האידנא היה לו להקשות על כל כתמים דלמה לא יהיה ספק תורה וגם תירוצו מ"ש דמדלא ארגשה אף די"ל דלאו אדעתא מ"מ אינו ספק הורה. באמת שבפסקי מהרא"י סי' מ"ז מבואר דזה מקרי ספק תורה דשמא ארגשה וסברה שמי רגלים הוה ועיין בתוס' לעיל דף נ"ז ד"ה הרואה וד"ה אימור ובמהרש"א ובאמת כתמים הם טמאים אפילו במוחזק לן שלא הרגישה כלל ועיין בתוס' דף נ"ח ע"א ד"ה מודה וגם קשה היאך שייך שהכתוב ימעט מדם ולא כתם הא כתם דרבנן. וע"כ נראה דר"ע מיירי שבאמת הרגישה שנפתח מקורה או זיבת דבר לח אבל בדקה ומצאה כתם והנה זה שאמר ד"ע דם ולא כתם דכל שהרגישה שנפתח מקורה ומכ"ש בהרגשה זיבת דבר לח ומצאה כתם א"כ אף להתה"ד שחידש דאף בלא מצאה כלום טמאה כל שהרגישה שנפתח מקורה באן שמצאה כתם שהוא יבש בודאי לא מטמאה דאם איתא דהיה הרגשה היה עדיין לח ובפרט לפעמ"ש לעיל דגם להתה"ד כל שלא הרגישה שנפתח מקורה רק זיבת דבר לח אינה טמאה עד שתמצא דם וזה באמר דם ולא כתם דהיינו כדדרשו בדף כ"ב דבעינן שיזוב דבר לח וכאן הרי מצאה כהם ודו"ק היטב: וז"ש אמרה לו ראיתי כתם והיינו שהרגשתי שזב ממני ומצאתי כתם. ובזה נפתח לי שערי בינה במה שאמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר"ע והקשה זקני הח"ץ ז"ל ס'י מ"ו דהרי להרשב"א א"צ שתדע כלל אם מכתה מוציאה דם והרי בכתמים הקלים אמרי ר"ע שמא יכולה להגלע ולהוציא דם וכמה טרחו בזה ליישב בל האחרונים וגם אני בעניי כתבתי בזה כמה וכמה ענינים. ולפמ"ש א"ש דכאן כיון שהרגישה שזב ממנה דבר לח א"כ אף בלא מצאה שום דבר היא טמאה ורק שמצאה כתם א"כ אם לא היה לה במה לתלות דהיינו שא"י להגלע ולהוציא דם למה תהיה טהורה הא בלאו הכתם אף שלא מצאה כלל טמאה והכתם הוא דמציל אותה וא"ב כל שלא יוכל להגלע ולהוציא דם בודאי טמאה משא"כ בהך דהרשב"א דמיירי שמצאה דם ולא הרגישה כלל רק שחזקת דם שבא בהרגשה א"כ כל שיכולה לתלות במכה אמרינן שלא בא מן המקור כלל אבל כאן הרי הרגישה רק שלא מצאה דם רק כתם א"כ מה יושיענו הכתם הא יש חשש דלמא נמוק דם ואבד וע"כ צריכה שתדע שמכתה יכולה להגלע ותלינן הרגשתה בזה ודו"ק. ובזה מיושב היטב דברי התוי"ט דשפיר ק"ל כאן דעכ"פ הוה ספק תורה ולמה לא תהיה טמאה וע"ז אמר כיון דבעי הרגשה ותלינן דארגשה ולאו אדעתא עכ"פ מדלא הרגישה לכך ממעט כתם מקרא והוא ס"ל דמיירי בלא הרגשה וזה שממעט ר"ע דלא אמרינן ארגשה ולאו אדעתא אבל זה דחוק דאף דשיטת רש"י לעיל דמודה שמואל דתלינן בארגשה ולאו אדעתא אבל התוס' חלקו בזה וגם למה לא מייתי שמואל והש"ס לעיל הך דר"ע ומחוורתא כמ"ש וגם י"ל דראיית כתם היינו בעד הבדוק לה דהוה כראיה לכל דבר כמ"ש בספר בעל הנפש ובש"ע סוף סי' ק"ץ ולכך הצריך ר"ע שיהיה יכולה להגלע ולהוציא דם וזה יותר מסתבר מהך דרשב"א וצ"ע בזה אבל מ"ש בראשונה נכון: שם בגמרא לדברי אין קץ לדברי חבירי אין סוף שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם. נשאלתי בזה מתלמיד אחד למה לא אמר בפשיטות שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה ולמה לי הסיום שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם והוא הרגש עצום להמעיין ולכאורה רציתי לומר דהרי הש"ס מסיק דגם לרבנן מודים דאין תולה רק בנפשפש א"כ יש לו סוף ולכך הוצרך לומר שעכ"פ יש בסדין כמה טיפי דם ותהלה תמיד בזה אבל דברי רש"י שמסיים שאפילו כסלע תולה לא מורה כדברי הן אמת דדברי רש"י תמוה דהא מסיק דגם לרבנן לא תולית ביותר מפשפש ועיין במהרש"א בתוס' ד"ה אין לך וצ"ע שלא הרגיש בדברי רש"י שכתב להיפך מדבריו ועכ"פ דברי הש"ס תמוהים וע"כ נראה לפענ"ד בזה דהנה באמת דברי הש"ס תמוהים במ"ש ולדברי חבירי אין סוף שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה ומה קושיא הא על גוף כתמים אנו מצטערים דהו"ל ס"ס כמ"ש הכ"מ בפ"ט והט"ז ריש סי' ק"ץ ואף אם נימא דלא הוה ס"ס עכ"פ כל שהיה שלא בהרגשה אינה טמאה רק מדרבנן והרי יש ספק דלמא מעלמא אתי והו"ל ספק דרבנן ולקולא. אמנם היטב אשר דיבר בזה בסו"ס נוב"י מהד"ק חיו"ד