דברי שאול - עדות ביוסף - א שיב

דהא הו"ל ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול דלמפרע ודאי הוה אין בו דעת לשאול ובפרט בכתמים דספק שמא מעלמא וע"כ דעשאוהו כוודאי וצ"ע אמנם העיקר נראה לי במה דכתמים מטמא למפרע דלפמ"ש בחידושי הרשב"א בפ"ק דף ב' דכל טעמא דשמאי דאמר דיה שעתה הוא משום דמדלא ארגשה ע"כ דלא ראתה למפרע וגם בל"ק ידע זאת ורק בל"ב חידש דזה הוא ודאי לשמאי ובל"ק היה ספק לשמאי ולכך אוקמה בחזקת טהרה. ומעתה זהו לענין ראיה אבל לענין כתם דגם כעת לא ארגשה וכבר כתבו התוס' דכל דגם כעת לא הרגישה תו אין סברא לומר דמדלא ארגישה ע"כ דלא אתי מגופה ע"ש בדף ג' בתוס' ד"ה מרגשת ולפ"ז בכתמים כיון דחז"ל החמירו עכ"פ לטמאה מכאן ולהבא ול"ח לשמא לא מגופה בעי ועשאוהו כודאי לענין זה וכמ"ש הכ"מ או כמ"ש הט"ז סי' ק"צ דרוב דמים מן המקור וכיון שכן שוב גם למפרע מהראוי לטמא דאין ראיה מדלא ארגשה וז"ב מאד ולכך יש להחמיר בזה טפי מראיה דיש סברא גדולה מדלא ארגישה ולכך לא החמירו שם רק מעל"ע וגם רק לקדשים ומטעם קנס וכמבואר שם בדף ה' וז"ב ובזה מיישב היטב קושית התוס' שם בדף ג' ד"ה ושרצים דסיפא לענין כתם דל"ש לצרף דלמא מעלמא מא"ל מ"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבכתם גם שמאי מודה דכל יסודו של שמאי הוא רק מדלא ארגשה וכמ"ש הרשב"א ובכתם לא שייך זאת וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ו דלהרשב"א דאף בא"י שמכתה מוציאה דם תלינן במכה א"כ אמאי שאל לר"ע גבי כתם אם יכולה להגלע ולהוציא דם ע"ש ובחידושי להלכות נדה הארכתי בכמה אופנים ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש סברא מדלא ארגשה דאם ארגשה אז א"י לתלות במכה דהרי במקור ליכא שים מכה ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק סי' מ"א אבל בכתמים ל"ש הרגשה ושפיר כסתכלו התלמידים זה בזה ודו"ק היטב. דף נ"ז כל שיש לו נחלה יש לו גבול וצ"ל דכהנים ולוים אף שאין להם נחלה מ"מ יש להם ערי מגרש וכבר נחלקו בזה ר"מ ור' יוסי סוף מס' מעשר שני ובתוספתא דבכורים דר' יוסי ס"ל דהכהנים היה להם חלק בערי מגרש וא"כ יש להם נחלת ונשים אף שלא היה להם נחלה מ"מ יש להם אם ירשו מאביהם משא"כ נפל ולפ"ז מכאן מבואר דנפל אינו בר ירושה כלל דלא כשיטת הרמב"ם והתוס' ועיין בחו"מ סי' ער"ו ובקצה"ח שם. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש הגהת מיימוני דנפל א"צ לקברו דלאו בר נחלה הוא ותמה המג"א סי' תכ"ז דרק צדוקים דרשו הכי ולפמ"ש י"ל דגם אנן קי"ל כן דאינו בר גבול כיון דאין לו נחלה דלא קי"ל כרמב"ם בזה וכמ"ש. ובזה יש ליישב הרבה קושיות. איברא דלפ"ז גרים דלא נטלו חלק בארץ א"כ לא יצטרכו קבורה ועיין בשו"ת פ"מ ח"א סי' ס"ו אך לפמ"ש במ"ג סי' קמ"ו בשם הרמב"ן דגרים ראויים לירושה שהם בני אברהם אפשר דמקרי בר נחלה וצ"ע בזה דעכ"פ נשים בודאי גרועי מגרים וא"כ שוב לא יהיה מקרי בר נחלה וע"כ צ"ל דזה רק הכותים דרשי ואנן לא ניקום ונדרוש טעמא דקרא וכדאמרו בגיטין דף מ"ז: שם ע"א ברש"י ד"ה דקאכיל מיניה ותרומה טמאה באזהרה לטהור וכ"ש לטמא היינו דוקא לכהן הוא דאינו בתרומה טמאה רק באזהרה כמ"ש רבינו בפ"ג מתרומות ה"ג אבל בזר האוכל תרומה טמאה הוא במיתה כמ"ש רבינו פי"ט מסנהדרין ועיין לח"מ שם וכ"כ רש"י בבכורות דף י"ב ובתוס' בפסחים דף ט' ובע"ז דף ס"ו. ובדבר הזה שגו הגאון בצל"ח והעצי ארזים במעיין החכמה שלו כמ"ש בגליון הרמב"ם שלי. אמנם מ"ש רש"י וכ"ש לטמא המעיין בפ"ז מתרומות יראה דאינו כ"ש ואדרבא טמאה אפשר דכבר מחוללת ואינה בקדושתה ועיין בה"א שם וצ"ע: שם אי דארגשה לאחר זמן אמאי פטורה מקרבן. מכאן הוכיח התה"ד סי' רמ"ו דאם הרגישה שנפתח מקורה אף שלא מצאה כלום טמאה דודאי יצא טפת דם כחרדל ולמד דהרגשה סברא דאורייתא היא דאל"כ היאך שייך לומר דיתחייב קרבן בשביל דארגשה ע"כ דהרגשה דבר ברור והד"מ סי' קפ"ח וברדב"ז ח"א סי' קמ"ט דחו דבריו וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים וגם אני כתבתי בזה בחידושי להלכות נדה. וכעת אני אומר דלפענ"ד נראה דדוקא בארגשה שנפתח מקורה כמו שהתחיל התה"ד בתשובתו שם הוא דהרגשה דאורייתא ולא בזיבת דבר לח. והטעם נראה דבאמת גוף הרגשה מהו אי זיבת דבר לח מקרי הרגשה האריכו בזה בשו"ת שב יעקב הגאונים שם וכעת אינו לפני ואחריו של ספרי אחרונים מלאים בזה וגם אני בעניי כתבתי בזה. ולפ"ז נ"ל ברור דזיבת דבר לח באמת יוכל להיות מי רגלים או מראות טהורות לשיטת הפוסקים דגם מראות טהורות באות מן המקור דלא בחינוך וכ"כ בתה"ד שם ובפרט דאינה מרגשת בפתיחת המקור רק שמרגשת שזב ממנה וא"כ יש לתלות במראות טהורות ובמי רגלים ולכך בעינן שאם תבדוק תמצא דם טמא אז אנו תולין שהזיבה דבר לח היה מזה וכיון שחזקת דם שבא בהרגשה חולין דזו היה ההרגשה אבל בלא מצאה כלום בזה לא די בהרגשת זיבת דבר לח רק שהרגישה שנפתח מקורה ובזה ל"ק קושית הד"מ והרדב"ז דבסוגיא כאן משמע דבעינן שמצאה איזה