דברי שאול - עדות ביוסף - א שיא

שאז לא נתבטל א"א שיתבטל משיצא לאויר העולם דכבר נתערב ולא נתבטל ובזה ממילא מיושב מהך דגיגית דשם לא שייך זאת ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ובזה יתיישב מה שתמה המלמ"ל על חכמי אשכנז דשם בבהמה שיש אבר טריפה שפיר יש לומר דבטל ואכ"מ להאריך ודו"ק: ודרך אגב ארשום מה שנתחדש לי בשנת תרכ"א ל"ו למב"י בהא דהאריך הב"י בש"ע או"ח סי' קנ"ח ס"ד לענין בשר צלי אי חשוב כמשקה וע"ש בט"ז ובמג"א ואחרונים.. ולפענ"ד משנתינו היא זו בנדה דף י"ט דב"ש אומרים כמימי בשר תלתן וכמימי בשר צלי ופירש"י מוהל היוצא מהם וחכמים מטהרים והרי בתוספתא פ' הגוזז בשבת אמרו דדם הנדות מכשיר והובא בתוס' שם ע"ב ד"ה כתיב ע"ש וא"כ ממילא אם זה נחשב לדם נדות מכשיר ואף אם נימא דגם ביה דס"ל דדם נדות לא מקרי מ"מ מכשיר מ"מ הרי ר"מ ס"ל כלוי דשם דדם ירוק יהי' נחשב משקה ורבנן פליגי עלי' אבל במימי צלי לא נחלק ר"מ ומבואר דל"ח משקה וצע"ג. שוב ראיתי שזה אינו דניהו דדם השוה למוהל היוצא מן הצלי הוא אינו משקה אבל מ"מ מוהל היוצא מן הצלי חשוב משקה ואין ראיה מכאן: דף נ"ו ע"א יהודה בן נקוסא אומר מעל"ע תחילתו אעפ"י שאין סופו ופירש"י וקולא היא דאי לא הדר בהכי טהור ואע"ג דאי הוה פושרין כל מעל"ע הוה הדר ע"ש ולפ"ז תמוה לי לשון רבינו בפ"ב ממטמאי משכב ומושב ה"א ועד כמה אם שורין אותו בפושרין מעל"ע וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם הי' המים פושרין בתחלתן אעפ"י שאינם פושרין בסופן דמה לשון אעפ"י הא לענין שיטמא אדרבא אם לא הי' פושרין בסופן והדר מהראוי שיטמא ואדרבא הי' לו לומר רבותא טפי דאף דלא הדר רק ע"י שהי' פושרין מעל"ע אפ"ה טמא ובאמת גם לשון הש"ס קשה דמבע"ל אי תחלתו וסופו בפושרין או דלמא תחלתו אעפ"י שאין סופו דמה לשון אעפ"י דאם הדרא בזה אדרבא בודאי יותר מהראוי שיטמא דהרי הדרא בפושרין כזה וע"כ נראה דרבינו מפרש איפכא דאי בעינן שיהיה תחלתו וסופו בפושרין אבל אם אין סופו בפושרין רק בחמין יותר לא מועיל או דלמא תחלתו אעפ"י שאין סופו כל שתחלתו בפושרין אף שסופו חם יותר כגון שהוחמו אח"כ אפ"ה כל שתחלתו הי' ע"י פושרין ועכ"פ לא הי' מעל"ע בחמין כיון שתחלתו הי' בפושרין ואפ"ה הדר ש"מ דעדיין לח הוא ובזה נפשט מר"י בן נקוסא ורשב"ג צריך שיהיה בפושרין כל מעל"ע הא אלו חמין אח"כ לא מועיל כל שבפושרין לא הי' עולה ובזה מיושב גם קושית המלע"ל שם על הכ"מ שם שכתב דרבינו פסק לחומרא ותמה עליו המלמ"ל דלפירש"י רשב"ג לחומרא. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ רבינו מפרש להיפך דאל"כ לשון אעפ"י שכתב לא יתכן. הן אמת דפירוש זה מלבד שרש"י לא פירש כן אף גם דלא משמע כן דתחלתן אע"פ שאין סופן דחם אח"כ וגם הא חמין מכווצי לה ביותר ועיין ביו"ד סי' ל"ו לענין ריאה ועיין בהשגת הראב"ד שם שכתב דלא בעינן מעל"ע אלא בשרץ ונבלה והכ"מ כתב דפשטות הלשון משמע כרבינו וכ"כ התוס' וכוונתו לתוס' דף כ"ב ע"ב ד"ה אבל ועיין ברא"ש שם ועכ"פ המלמ"ל לא זכר דברי הרא"ש ששם היה מוצא דר"ח פסק כרשב"ג והי' לו סיוע לקושייתו הראשונה וגם היה רואה דהרשב"א הקשה על הרז"ה ולהרז"ה ע"כ מתניתין דדם הנדה כיהודה בן נקוסא ולפ"ז אפשר דמש"ה קיי"ל כיהודא בן נקוסא. ואפשר שגם רבינו סובר כהרז"ה אבל פשטת לשונו בפ"ה מא"ב משמע דדם יבש מטמא אף שלא נימוח דלא כהרז"ה וגם כאן משמע דסובר כן וצע"ג. ומדי דברי בזה זכור אזכור מה דתמיה לי דכאן לענין זובו ורוקו וש"ז הזכיר רבינו דהפושרין די תחלתו אעפ"י שאין סופו אבל בשרץ פ"ד מאה"ט הלכה י"ב ולענין נבלה פ"א שם הי"ב כתב רבינו סתם פושרין מעל"ע ומשמע דבעינן שיהיה פושרין כל מעל"ע וצ"ע אמאי חילק ביניהם. ואולי משמע להו לחלק בין שרץ ונבילה דאקושי צריך שיהיה פושרין כל מעל"ע משא"כ בזובו ורוקו וש"ז דרכיכי לא בעינן כל מעל"ע וע"ד שחלק הראב"ד. ואולי גם כוונת הראב"ד כן במ"ש דלא בעינן מעל"ע אלא בשרץ ונבילה היינו מעל"ע פושרין ולכך לא כתבו בדרך השגה על רבינו אלא בדרך פירוש וצ"ע על הכ"מ שלא הרגיש כלל בזה שרבינו חילק ביניהם: שם במשנה וכן סתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי לכאורה תמוה דאיך החמירו בכתמים הקל יותר מגוף ראיה שלא החמירו חכמים רק עד מעל"ע כדקיי"ל ואיך יהיה יציבא בארעא וראיתי בכ"מ פ"ג ממשכב ומושב הלכה ז' שהרגיש בזה בשם הר"י קורקוס וכתב דכתב שא"י מתי יוצאת מגופה יש להחמיר שמא יצא מיד סמוך לפקידה ע"ש. ודבריו תמוהין דאיך נחמיר בכתמים הקלים כ"כ טפי מראיה ואולי ים לומר כיון דבאמת יש בכתמים ס"ס ורק דחז"ל החמירו ועשאוהו כאילו היא מגופה ודאי וכמ"ש הכ"מ פ"ט מא"ב ולפ"ז הוה כעין מ"ש או"ה לענין גבינות דכיון דחז"ל החמירו בספיקו נעשה ודאי איסור ועיין בש"ך בכללי הספיקות אות י"ח שם ובפר"ח שם או כעין שכתב ה"ה לענין בדיקה דחז"ל החמירו ביה ועשאוהו כוודאי ועדיין הלב מהסס ובזה הרווחנו דלא יקשה