דברי שאול - עדות ביוסף - א שי

לפי מה דאמרו לעיל מין קתני א"כ ל"ק דהמין באמת צריך ברכה לאחריו אמנם גם לר"א דלא ס"ל מין קתני לפענ"ד ל"ק דלפמ"ש הכ"מ בטעם הדבר דלכך צריך ברכה לפניו בכ"ש משום דהי' יכול לאכל הרבה משא"כ בלאחריו שלא אכל רק כ"ש פטור ולפ"ז א"כ ל"ש לומר שטעון ברכה לפניו דבאמת אילו היה גלוי וידוע שלא יאכל רק כ"ש לא היה טעון ברכה רק משום שיכול לאכול כשיעור וזה טעון גם ברכה לאחריו וז"ב ודו ק: דף כ"ב לאפוקי מדר' יוסי וכו' ק"ל דהא כבר קתני לעיל דחכ"א או חולצת או מתייבמה מפני שא"א לבא סימן העליון וכו' ומשמע הא לא"ה לא הוה חולצת דמקיש אשה לאיש ועיין תוס' שם וא"כ כבר קתני לאפוקי מדר"מ וצ"ל דאי לא קתני ה"א להיפך דבאמת התוס' כתבו שם דמתייבמת לאו דוקא דגם בקטנה מתייבמת לרבנן דר"מ ולפ"ז ה"א להיפך דר' יוסי היא רק דבמתייבמת סבר לה כר"מ דחייש למיעוטי ובפרט דר' יוסי חייש ג"כ למיעוטא ועיין יבמות דף ס"ז ולפ"ז ה"א דחולצת לאו דוקא רק דמתייבמת נקט דבזה שכבר בא סימן התחתון מותרת להתייבם ולכך קמ"ל תרתי להורות לאפוקי מדר' יוסי ודו"ק: שם ומי איכא כה"ג והכתיב אשר בשערה וכו' י"ל למה לא פריך ממשנה מפורשת פ"ב דפרה היה בה שתי שערות כו' או לבנות בתוך גומא אחת ודוחק לחלק שבבע"ח משכחת לה בגומא אחת ולא במדבר דמ"ש וצ"ע: דף נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה ותו הא דתנן תימה דהיינו האי קושיא גופא וי"ל דה"ק וכ"ת דאה"נ דיבש מעיקרא טהור והתנן המפלת וכו' הא דמשמע להו דהך דהמפלת מיירי ביבש מעיקרו סמכו על מ"ש בדף כ"ב בד"ה אם ודו"ק ועיין בחידושי הרשב"א שם שהאריך בזה ולפמ"ש שם יש ליישב קושית התוס' באופן אחר ואכ"מ להאריך: דף נ"ה ע"ב גמ' ורב נמי נחשב דמעת עינו וכו'. והקשה במ"נ דלפמ"ש המרדכי בסוף חולין דלכך ש"ז דטמא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה ולא אמרינן דבטל ברוב משום דכל דבר שבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל ע"ש וא"כ בשלמא מי האף דבא מבפנים שפיר אמרינן דלא בטיל דכשבא לאויר בא ע"י תערובות משא"כ בדמעת העין שהוא מבחוץ לעין ונכנס בפנים שוב בא לעולם בלי תערובות ושוב אח"כ כשיצא ע"י פה בטל הרוק ברוב ע"ש והנה קושייתו ל"ק דמלבד דאין זה מוכרח די"ל דעין בא ג"כ מבפנים ומאן יתיב בשורייקי דעינא ולידע אם בא מבחוץ או מבפנים אף גם דלפמ"ש המלמ"ל בפ"א ממשכב הלכה י"ד בשם הרב מוהר"י אלפנדרי לחלק בין יבמה ברקקה דם או ש"ז דלא היה לו חניה מיוחדת בלתי תערובות אבל בחלב של הבהמה בתחלה היה באבר מיוחד ואח"כ נקווה והי' לאחדים בזה בטיל ולפ"ז כאן יקשה גם על מי האף גופא דכ"ז שהיה באף ניכר בפ"ע ואח"כ יצא ע"י הפה וא"כ לבטול ברוב ואף אם נימא דלא כמהר"י אלפנדרי רק כמ"ש המלמ"ל שם דאין חילוק בזה מכל מקום יקשה דבשלמא כשא"י לצאת רק דרך הפה שפיר שייך לומר דבא ע"י תערובות אבל מי האף הא כשיוצא ע"י האף אין בו רוק וניכר בפני עצמו היטב רק כאן מיירי שיצא דרך הפה ובכה"ג ודאי שייך ביטול ויקשה על רב גופא למה לא יבטול הרוק במי האף ואין כאן טומאה. אמנם כראה לפח לפמ"ש בתשובה ל"ק ווערבוא במדינת הגר להחריף מוה' פנחס ני' והארכתי בדברת המרדכי האלו ושם כתבתי דכוונת המרדכי היא דכל שבא לעולם ע"י תערובות מה דלא בטיל משום דכיון דבא לעולם ע"י תערובות הו"ל כקבוע וקבוע לא בטיל והרי המרדכי שם כתב דכל דבר שאין בע"ח כ"מ שמונח שם היא קביעתו ואף דהמלמ"ל תמה עליו שם מ"מ כאן דא"א זה בלא זה פשיטא דהוה קביעות גמור ובזה ישבתי דברי המרדכי שלא יסתור ממ"ש פ"ק דשבת לענין גיגית להיפך כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' שי"ח והכרו"פ סי' ק"ב נתקשה בזה. ולפמ"ש אתי שפיר והארכתי בענין הלז ולפ"ז כאן ג"כ כיון דעכ"פ כשיוצא דרך הפה א"א בלא צחצוחי רוק הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ולא בטל ועיין בתבואת שור סי' י"ד ס"ק ט"ז ותמצא און לדברי ובזה גם מדמעת העין ל"ק. וע"ד הפלפול י"ל דכאן אזיל אליבא דרב דסובר דמב"מ לא בטל וא"כ ל"מ אם נימא דמי האף עם רוק הוה מין במינו בודאי ל"ש ביטול ואף אם נימא דהוה מין בשא"מ כיון דא"א זה בלא זה ואלמלא הרוק לא יצא מי האף וכל שיוצא מי האף בודאי יוצא הרוק כדאמרו שא"א בלא צחצוחי הרוק א"כ לא גרע ממ"ש התוס' בביצה דף ל"ח דכל דבא לתקן העיסה במים ומלח דהוה מב"מ ולא בטל וכן בדבר דעביד לטעמא ולחזותא דלא בטיל מכ"ש בזה דא"א מבלעדי הרוק ושוב ל"ש ביטול דהו"ל כמין במינו ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שהקשה לרב לחשוב נמי דם היוצא דרך הפה ובמוצץ דלא אפשר בלי רוק ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאפשר בלי רוק כגון בשותת שוב לא הוה כמין במינו ודם עם רוק הוה ודאי מין בשא"מ וכאן ל"ש דמה דא"א זה בל"ז עושהו כמין במינו דכאן אפשר בלא זה ובשותת ובגוף דברי המרדכי שכתב היכא דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות ל"ש ביטול נ"ל הסברא דכבר נודע מ"ש האו"ה וכן קיי"ל בש"ע יו"ד סי' צ"ט דהיתר בהיתר לא בטיל וא"כ טרם שיצא לאויר העולם היה היתר בהיתר ול"ש ביטול וכיון