דברי שאול - עדות ביוסף - א שט

הש"ס היא דלכך לא תני החומר משום דסבר למתני מה שאין בו פלוגתא ובזה איכא פלוגתא ע"ש ולפ"ז יש לומר דבאמת רבינא לא אמר רק דאתיא כר"ש וע"ז פריך הש"ס מ"ט ורצה לפרש בתחלה דיליף ממתנות וע"ז מקשה הש"ס דא"כ בח"ל נמי לא דנילף מתרומה וע"ז מסיק דיליף צאן צאן ולפ"ז יש לומר דבאמת טעמי' דר"ש הוא דיליף נתינה נתינה וממילא יליף נתינה נתינה מתרומה ג"כ דא"כ ממילא ראשית הגז כל דין מתנות יש לו ורק בחולין לא מצי לאוקמא כן דא"כ יקשה דאמאי נוהג בחו"ל והרי בפלוגתא לא קמיירי וע"כ דגם ר"ש לא פליג ע"ז ולכך הוצרך לומר דיליף צאן צאן ממעשר אבל לפי האמת ר"ש יליף נתינה נתינה ממתנות וראיה ברורה לזה דהרי בספרי פ' שופטים ראיתי דכתב ראשית הגז פרט לטריפה והדבר יפלא דראשית הגז פרט לטריפה ואם יליף צאן צאן היה לו לגלות וע"כ דר"ש דהוא סתם ספרי ס"ל דראשית הגז תתן לו יליף נתינה נתינה ממתנות והרי לעיל עיניה הביא דזובחי הזבח למעט טריפה ממתנות והיינו דסמך אנתינה דכתיב בקרא וה"ה כאן ראשית גז צאנך תתן לו הוא ג"כ למעט טריפה ולכך פטרו וסמך על המקרא דראשית הגז דאם יליף צאן צאן היה לו להודיענו ובפרט דהש"ס מקשה דנקיש לבכור ומשני הני נפישי וע"כ דנתינה נתינה יליף וא"כ עכ"פ כיון דיליף נתינה נתינה ממתנות שוב כל דין מתנות יש לו וא"כ שם בנדה אזיל הש"ס דיליף נתינה נתינה ולק"מ ובזה מיושב קושית המופלג הנ"ל שהקשה דהא לפמ"ש הפר"ח ס"ק י"א דמתנות ב"פ פטור דלא שייך זביחה דניתר בשחיטת אמו והביא כן בשם התוספתא וא"כ קשה הא ראשית הגז ודאי חייב בב"פ וא"כ לרבינא לתני דיש בראשית הגז וכן הקשה לפי מה דמסופק הש"ס בחולין דף קל"א אי לוים בכלל עם לענין מתנות א"כ נ"מ לענין לוים דישנן בראשית הגז ואינם בכלל מתנות. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ש דיליף נתינה נתינה ממתנות כל דין מתנות יש לראשית הגז ודו"ק היטב גם מה שהקשה דלתני חומר בראשית הגז כל הני דברים כבר כתבו התוס' בד"ה שהמתנות דאינו חושב רק מה שזה נוהג וזה אינו נוהג אבל חיוב ופטור לא קתני וזה בכלל חיוב ופטור ודו"ק. שוב מצאתי סברא הלז דלפי המסקנא יש לומר דר"ש יליף נתינה נתינה ממתנות בספר לב אריה שם וגם ע"ש בתוס' ד"ה שהמתנות ודו"ק. שוב עיינתי בפרי תואר ומצאתי בסי' ס"א שהביא בשם הפסיקתא וספרי ונתן לכהן ולא לשלוחו והאריך בזה דממעט שלוחו ובכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו ולפענ"ד נראה ברור דמכאן יצא לו לרש"י והר"ן דטריפה פטור דבעינן ראוי לכהן ולא לכלבו משום דכיון דבעינן שיתן להכהן בעצמו ולא לשלוחו והיינו דבעי לגופו של כהן יתן ולא לשלוחו וא"כ מכ"ש דבעי שיהיה ראוי לגופו ולא שיצטרך ליתן לכלבו דזה אינו ראוי לגופו כנלפענ"ד דבר חדש ועדיין דברי רש"י ור"ן צ"ע. ומיהו העיקר נראה בכוונת רש"י והר"ן דבאמת נתינה אף שהוא איסור אכילה כל שאינו אסור בהנאה מקרי נתינה אבל כאן דכתיב ונתן לכהן בעינן נתינה לכהן לו ולא לכלבו וכן נראה מפסחים דף ל"ג דכיון דכתיב תתן לו שפיר דרשינן לו ולא לאורו ואף דסתם נתינה היא כל שאינו אסור בהנאה ע"ע כל דכתיב לו דרשינן לו ולא לאורו וה"ה כאן כיון דכתיב ונתן לכהן לכהן ולא לכלבו משמע וז"ב כשמש בכוונתם. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דקשה טובא דאיך אפשר למעט טריפה משום דכתיב ונתן לכהן והא בקיבה אמרו בהדיא דהקיבה משמע חלב שעל גבי קיבה וחלב שבתוך הקיבה והרי לר"כ חלב שע"ג הקיבה אסור מדאורייתא ואמרו בחולין דף ס"ט דבאקשתא כ"ע לא פליגי וא"כ שוב אינו ראוי לכהן וכבר נתקשה בזה בספר מקור מים חיים סי' ס"א ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי דנתינה כל שאינו אסור בהנאה נתינה מקרי ורק נתינה לכהן לא מקרי ולפ"ז הא כתבו התוס' בסוכה דף ל"ה דהא דדרשינן בתרומה טמאה לכם להסיק תחת תבשילו אף דלכם לכל דרכי הנאה במשמע כיון דלא שייך בו אכילה משמע לכם לכל שאר הנאות כמו בלולב דל"ש בו אכילה ולפ"ז בשלמא בטריפה יש לומר דהתורה לא רבתה בזה מתנה והתורה אמרה ונתן לכהן בראוי לכהן ולא לכלבו אבל בחלב שע"ג הקיבה כיון שהקיבה בה"א משמע חלב שע"ג הקיבה והרי א"א בעולם דהחלב יהיה מותר לכהנים וע"כ מה דכתיב ונתן לכהן לענין שיהיה מותר בהנאה למכרו וליתן לכלבו וז"ב כשמש: ובזה נראה לפענ"ד דלכך הכהנים נהגו בו עין יפה ונותנו לבעלים משום דבאמת כל שאינו ראוי לכהן ועיקר הנתינה היא הנאה שיכול למכרה ולהאכילה לכלבו א"כ יכולים להנות בו ולתנו להבעלים דבשלמא במה שלהם כראה כמבזה מתנות ואינו מקיים המצוה אבל בזה ל"ש זאת ודו"ק היטב ועיין בתוס' חולין דף ק"ל ד"ה תיתי שנראה מדבריהם קצת דמתנות חייבין אף בטריפה אבל א"א לומר כן וראיתי ע"פ מקרה בעלים הנדפסים באלטונא בשומרי ציון ששם הביאו בשם תוס' דר"ע שכתב שאגב שיטפא כתבו כן וגם בגוף הדבר שהשמים הרמב"ם דין דמתנות פטור בטריפה נדחק שם: ע"ב ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו לאתויי מאי לאתויי ירק וכו' הקשה אחד מהתלמידים דלמה לא אמר לאתויי כ"ש דטעון ברכה לפניו וא"ט ברכה לאחריו דצריך שיעור. והנה באמת