דברי שאול - עדות ביוסף - א ל

שם הלכה ה' ואפילו על החרס עיין לח"מ שהקשה דמה לשון אפילו הא דוקא על החרס ונדחק ובאמת אף אי נימא דרבינו לא רצה כאן להשמיענו התקנה רק גוף הדין אכתי קשה מה גריעותא דחרס משאר דברים והנראה בזה דהנה הכ"מ כתב דפירוש רבינו שכתב חת"י אחספא בפני עדים והדין עמו דאל"כ איך יכירו שזאת חת"י לשיקיימו השטר ממנו ולפ"ז קשה היאך מועיל העדו' שמעידי' על חת"י הא אמרו בגיטין דף ס"ז דבורא מקרי ואמרו מעשה לא קא עבדי ולפ"ז קשה היאך מועיל העדות שמעידין על חת"י הא אמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא קא עבדי ולפ"ז כאן שאין העדים מעידין על שום חיוב דהא אינו רק החתימה לבד שלא לוה ולא מכר ודיבורא מקרי ואמרו ואיך נאמנים בעדותם והוא קושיא נפלאה וצריך לדחוק דלפמ"ש התוס' דכל שע"י הדיבור יוכל להיות גמר עדות גם דיבור נחשב כמעשה ולפ"ז כאן דעי"ז יתקיים השטר ג"כ חשיב מעשה. ולפ"ז מקום יש בראש לומר דאם הי' על מגילתא והי' מועיל לכתוב עליו שטר כמו שחששו חז"ל א"כ שוב הי' יכול לצמח נ"מ בעדותן אם ילוה אח"כ שוב לא מקרי דיבורא וגם הי' יכול למצוא אינש דלא מעלי והי' כותב עליו שטר ולא מקרי דיבורא בעלמא ולזה אמר אפי' על החרס שיכול להזדייף אעפ"כ כיון שעי"ז יתקיים מקרי ג"כ מעשה ודו"ק היטב כי הוא חריף ע"ד הפלפול: והנה התוס' בגיטין דף י' ד"ה אי לאו הקשו דא"כ כולי שטרא מתקיים אפומא דישראל דחתים לבסוף וי"ל דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאוריית' דגירי אמת הן. וזה רבות בשנים הקשה אותי הרב מוהר"י סגן כהן נ"י וכעת אבד"ק קוזלעב דגם כאן הא מה"ת א"צ קיום ומה בכך דנפיק כל הממין ע"פ אותו העד והשבתי דל"ק דשאני התם דהעד אינו מעיד שום דבר רק שממה דחתים לבסוף ראי' דהכותי חבר ואם לא הי' מה"ת כשר לא הוי סמכינן ע"ז רק כיון שמה"ת סתם כותי כשר אף שמדרבנן חיישי' שמא זה אינו חבר ולכן כל שחתם בתחלה יש לנו ראי' שזה חבר וממילא הוה עד כשר אף מדרבנן אבל כאן כל דמדרבנן חיישי' לזיוף א"כ כיון שרק ע"פ עדותו נתכשר נפיק ג' רבעי ממונא אפומי' וז"ב ובגוף קושית התוס' נלפענ"ד דבר נחמד דהנה גוף הענין דאמרו דבעי שנים מן השוק להעיד עליו דאל"כ נפיק ג' רבעי ממון אפומא דחד אינו מובן סוף סוף ע"פ שנים עדים הוא ומ"ש רש"י כיון דכתיב ע"פ שנים עדים בעי' ח"ד על פיו של זה וח"ד ע"פ של זה צ"ב דמנלן זאת שיהי' מחצה על מחצה בשוה העיקר הוא שיהיו שני עדים על המעש' אמנם נראה דהנה ע"א לא מהימן מה"ת לממון א"כ מה שזה מסייע יותר להוציא ממון ע"פ וע"י עד השני לא נוכל להוציא א"כ זה לא האמינה תורה ע"א וז"ש רש"י דע"פ שנים עדים אמרה תורה ולולא שיצא מחצה על מחצה ממש הרי לא האמינה תורה ע"א וז"ב. ומעתה זה דוקא במקום שאין הבע"ד מודה אבל בגט שצריך עדים אף דהבע"ד מודה משום דחב לאחריני א"כ מה נ"מ אם יוציא יותר עפי"ז יותר מזה הא מ"מ יש כאן שני עדים והנה בהא דאמרו בש"ס דשנים בעי' לכאורה הוי כמו דאמרו או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים שהרי זה מעיד על מנה שבשטר וזה מעיד על כת"י וצ"ל דשאני כאן דהא הלואה אחר הלואה מצטרפין מכ"ש כאן: שם הלכה ז' אעפ"י שיש עדים אחרים וכו' אלא מעידין (צ"ל מעמידין) השנים שבשטר וכו' הקש' תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י למה השמיט רבינו הך חילוקא שבין רישא דברייתא לסיפא דברישא קתני הרי אלו נאמנים ולכל הפירושים ע"כ שיש הבדל בין כת"י יוצא ממק"א לאין כת"י יוצא ממק"א לענין דקרעינן או תפס ורבינו השמיט כל זאת ויפה העיר בזה ובהחפזי לא ראיתי מי שנתעורר בזה. והנרא' בזה דהנה התוס' הקשו דאמאי לא מגבינן בהאי שטרא הא ר"כ סבר כר"ה דזו באה בפני עצמ' ומעידה א"כ כאן לתכשר האי שטרא ורבינו פירש דר"נ אוקי הברייתא אליבא דר"ח וא"כ שוב שפיר לא מגבינן ביה. ומעתה שפיר החילוק בין כת"י יוצא ממק"א לאין כת"י יוצא ממק"א דבאין כת"י יוצא ממק"א לעולם לא יוכל לגבות בו וכיון דבהדי סהדי שקר' ל"ל למה לא נקרע אותו אבל כשכת"י יוצא ממק"א ניהו דאנן מחזקינן שני הכתות לשקרנים אבל כל שהוא יתפוס כיון שכבר נתקיים השטר לא נוכל להוציא ממנו דיוכל לטעון ק"ל שעדים של השטר אמת הן אבל לר"ה גם באין כת"י יוצא ממק"א לא נקרע השטר דהא זו באה בפני עצמה ומעיד' ואם יתפוס לא מפקינן מיניה ולכך רבינו שפוסק כר"ה השמיט הרישא דנאמנים ובין ברישא ובין בסיפא אינם נאמנים לקרוע את השטר. אמנם לפ"ז הדרא קושיתי לדוכתא דאמאי לא יגבה בשטר והנרא' בזה עפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"ד סעיף כ"ח בהגהת הט"ז לחלק בין שני כתי עדים המכחישין זא"ז דמוקמינן כל חד בחזקת כשרות וכשכת אחת מעידה על אחד שהוא פסול ושנים מכחישין אותם דעה הרי"ף ורש"י ורמב"ם דפוסלין אותו וכתב דשאני תרי ותרי דמתחלה היו שני הכתות בחזקת כשרות וגם כעת אחר שנולד הספק יש כאן כת אחת שהיא ודאי כשרה א"כ לא נוכל להוציא שניהם מחזקת כשרות שיש עכ"פ לאחת מהן בודאי אבל באדם שמעידין עליו לפסלו ליכא אלא חזקת כשרות דמעיקר'