דברי שאול - עדות ביוסף - א שח

שתי רובות רוב נשים תחתון אתי ברישא ואת"ל דניחוש למיעוט דעליון אתי ברישא הא רוב נשים אינם איילונית ומה"ת נחוש למיעוט דאי לווסת דהוה בזה שתי רובות והו"ל מיעוטא דמיעוטא ול"ח גם לר"מ ועיין לעיל בדף ל"ב ד"ה ר"מ שאף שכתבו דר"מ חייש למיעוטא מדרבנן עכ"פ עיין במהרש"א שם דוקא אם המיעוט דשכיח הוא וכאן עכ"פ מיעוט דליש היא בודאי דהרי מסיק דלא אפשר כלל וא"כ אף אם נימא דאפשר הוא אפשר רחוק דכ"כ לא נשוה מחלוקת בדבר התלוי במציאת הטבע וא"כ שוב הו"ל מיעוטא דמיעוטא דל"ש ל"ח לר"מ אף מדרבנן והיא קושיא נפלאה. והנראה בזה דבר חדש דהנה הרמב"ם והרע"ב בפ"ב דסנהדרין משנה ב' כתבו דכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום והתוי"ט תמה דלא מצאנו רק להיפך כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וכתבתי בגליון המשניות דבתוס' יבמות דף מ' ד"ה ונייבם וד"ה הכל מבואר כסברת רבינו ועיין במהרש"א שם ובב"ש סי' קס"א ס"ק ל"ו. אמנם לכאורה קשה דהרי מצינו דקטנה אינה עולה לחליצה אף לרבנן דר"מ דאיש כתיב בפרשה ואפ"ה מתייבמת לרבנן דר"מ והנה בתשובה הארכתי בזה דיש לחלק דשם מה דאינה עולה לחליצה לאו משום חסרון בעצמותו רק שלא הגיעה בשנים וגם זמן ממילא קאתיא ומקריא עולה לחליצה ע"ש ולפ"ז נ"ל דזה לרבנן דר"מ דאזלי בתר רובא וא"כ אותה אשה בודאי תביא סימנים רק שכעת היא קטנה א"כ זמן לא מחוסר מקרי דממילא אתיא אבל לר"מ דחייש למיעוט א"כ עכ"פ ממילא קאתיא לא מקרי ושפיר מקרי מחוסר ושוב אינה עולה ליבום כיון שאינה עולית לחליצה וא"כ שפיר אמרו דר"מ חייש למיעוטא דא"ל דאיכא תרי רובי דז"א דניהו דהוה מיעוטא דמיעוטא אבל עכ"פ לחליצה אינה עולית א"כ ממילא אינה ראויה ליבום כל שאינה עולית לחליצה וניהו דעכשיו מקרי מיעוטא דמיעוטא אבל עכ"פ כבר גזרה חכמת התורה דקטנה אינה עולית לחליצה וליבום לר"מ משום חשש בגופה ושוב לא חלקה התורה ומקריא אינה עולית לחליצה וז"ב והוא דבר חדש ויש לי להאריך בזה בסוגיא דיבמות דף קי"ט ולעיל נדה דף ח"י ואכ"מ: שוב ראיתי ברמב"ם בפיהמ"ש שכתב בהדיא כאן דלכך לר"מ לא מתייבמת דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש והדבר תמוה דלמה הוצרך להביאו כאן והלא מה דאינה מתייבמת לר"מ הוא נודע ולפמ"ש א"ש דכיון למ"ש דו"ק ושמחתי מאד שכפי הנראה היא כוונה אמיתית בש"ס וכמ"ש בראשית ההשקפה: דף נ"א בגמ' אמר רבא ה"ק כל מין שחייבין במעשר מסתברא מדקתני סיפא כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז ואם איתא האיכא טריפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות אמר רבינא הא מני ר"ש הוא דתנן ר"ש פוטר אח הטריפה מראשית הגז ושאל אותי מופלג אחד לרבינא דפוטר טריפה מראשית הגז מטעם דיליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טריפה לא וכו' כדמפרש בחולין דף קל"ו ע"ב דשם נפקא ליה מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת וא"כ עכ"פ מארכובה ולמטה דאינה טריפה אף שאינה עוברת חייב בראשית הגז והתוס' בחולין שם נסתפקו בזה אבל בבכורות דף נ"ז ד"ה פרט כתבו בהדיא דחייב וא"כ לרבינו דלא תירץ דמין קתני אכתי קשה הא במתנות ודאי פטור טריפה דמארכובה ולמטה דאף דאינה טריפה מ"מ כיון דהא דממעט טריפה ממתנות הוא משום דכתיב ונתן לכהן לו ולא לכלבו וכמ"ש רש"י ור"ן ולפ"ז כיון דעכ"פ אותו אבר שנחתך אסור משים אבמה"ח כמבואר ביו"ד סי' ס"ב ובסי' נ"ה וא"כ פטור ממתנות דל"ש לקיים ונתן לכהן וכ"כ בישועת יעקב ביו"ד סי' ס"א בהדיא וא"כ אכתי משכחת לה דחייב בראשית הגז ופטור מבכורות בנחתך מארכובה ולמטה הנה יפה שאל והאמנם גוף דינו שכתב בשם הישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל באמת לא הבינותי דל"מ לפי מה שלמדו בספרי מקרא דזובחי הזבח ועיין פר"ח סי' ס"א ס"ק י"א א"כ בכה"ג זובחי זבח קרינן בי' ואף לרש"י ור"ן דילפי מונתן לכהן אני תמה דמונתן לכהן אין למעט טריפה דעכ"פ ראוי ליתן לנכרי ולכלבו וכל דמותר בהנאה היא בכלל נתינה ועיין תוס' פסחים דף ל"ג ד"ה תתן דבמידי דשרי בהנאה אינו ממועט מכלל נתינה וא"ל דבעינן דבר הראוי להיות קדש דזה אינו דמתנות כהונה אין בהם קדושה ואינן טובלין וכן קי"ל דיכול ליתנם לכלבים ולמכרם לעכו"ם ועיין פר"ח ס"ק כ"ב וע"כ דברי רש"י והר"ן צע"ג הן אמת דגם מה דיליף הספרי מזובחי זבח היא תימה דאף אם נימא דכיון דטריפה אינה ראויה לשוחטה מ"מ זבח מקרי דאף לר"ש דס"ל שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה מודה דמטהרה מידי נבילה ואתני הזביחה ועיין חילין דף פ"ד וראיתי בפר"ח ס"ק י"א דהרכיב לה הני תרי דבעינן זביחה הראוי לאכילה לו ולא לכלבו וכפי הנראה הרכיב דברי הספרי עם פירש"י והר"ן ביחד (ועיין בפרמ"ג במשבצות סי' ה') ועכ"פ יהיה איך שיהיה למעט מה דאינו ראוי לאכול מצר אבמה"ח לא ידעתי דעכ"פ שייך נתינה בהזרוע הנשאר מן הארכובה וסגי נתינה בכזית וזביחה מקרי וא"כ הדין צ"ע אבל גוף הקושיא נראה לפענ"ד דלק"מ דהנה הר"ן הקשה על הרמב"ם דפסק דטריפה חייב בראשית הגז ותמה דהא מוקי בחולין דף קל"ו המשנה כר"ש וכתב דכוונת