דברי שאול - עדות ביוסף - א שד

שלוח מיהו לפ"ז קשה דא"כ איך אמר כאן דלא אקפיד רחמנא אזבין ומצורעין הא נתרפאו. והעיקר נראה לפענ"ד דבאמת על זבין ומצורעין לא קפדה התורה כלל שלא הי' מומין הניכרים. אמנם זה דוקא מצורע דקרא דהיינו מי שיש בו נגע דנקרא מצורע א"כ אז שלא היה נוהג דיני טומאה ושלוח לא נתרפאו כלל אבל שם דאמר כי מתו כל האנשים ורצו להוכיח דלא הי' מצורעים דחשובים כמת ושם הוא מצורע כפשוטו דלמדו ממרים שאמר אל נא תהי כמת והיא היתה מצורעת כל הגוף ובזה פשיטא דאין לך בע"מ מאוס יותר מזה ופשיטא שנתרפאו במתן תורה דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך וגם כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים ופשיטא שזה חולאת מתדבקת וזה ברור לפענ"ד. ובזה מיושב היטב דברי הר"ן והרא"ש שם שכתבו דא"ל דהי' מצורעים דהא כתיב בקרב ישראל ותמהו בזה האחרונים דהא בהרת שקודם מתן תורה אינו מטמא אחר מ"ת כדתנן בפ"ז דנגעים ולפמ"ש א"ש דזה דוקא בהרת אינו מטמא מתורת נגע אבל פשיטא שמי שהוא מצורע שחשוב כמת א"א שיהיה אח"כ בקרב ישראל והרי כלה גרש יגרש לבית החפשית כדכתב בעוזיהו שנצטרע והיה בבית החפשית אף שהיה מלך מכ"ש אדם אחר. ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לי מה ראיה ממה שהיו בקרב ישראל דלמא נתרפאו אח"כ. ולפמ"ש א"ש דמי שהוא מצורע כ"כ שחשוב כמת א"א להתרפאות והוא תמיד בבית החפשית ועיין מ"ק דף ז' דמשמע דהיה עוזיהו מצורע ומשולח מחוץ למחנה מ"מ פשטת הכתוב מורה שהיה מצורע ממש ועיין כתובות סוף המדיר כנלפענ"ד נכון שוב ראיתי בשאילת שלום שהגאון מהר"י פיק העיר על דברי הר"ן הנ"ל גם הרגיש קצת בדברי הש"ס כאן אבל לא הקשה כ"כ כמו שהקשיתי והנלפענ"ד כתבתי. ומה שהקשה שם כיון דנתרפאו במתן תורה א"כ למה לי קרא דאדם כי יהיה בעור בשרו דמה שהיה קודם מ"ת אינו מטמא אח"כ והא נתרפאו ואח"כ כשחזרו פ"ח בא לכאן ע"ש ולפמ"ש א"ש דמי שטמא מחמת נגע זה לא נתרפא כלל ורק במצורע ממש וכמ"ש ודו"ק היטב: שם עשאוה כנבלת עוף טהור שמטמא בגדים בבית הבליעה. צ"ע לפמ"ש הר"ש פ"ח מפרה משנה ד' בשם הערוך ערך דרס שעכו"ם אינו מטמא אם אוכל מנבלת עיף הטהור וקשה לפ"ז הא כאן אמר יולדת שירדה לטבול בירידתה טמאה ומסתמא כשירדה לטבול היא ערומה והרי כשהיא ערומה אינה מטמאה גם בנבלת עוף טהור ואף דבאמת מיירי שלבשה בגדים אח"כ והדם נשתהה עכ"פ יקשה על שעת ירידתה למה תטמא הא אז ערומה היא והיה לו לומר כשלבשה בגדיה אח"כ מטמאית וצע"ג: דף מ"ד אי בעי מאביה לירית ואי בעי מיני' לירית ק"ל דנ"מ לענין אם יצא שט"ח על אביו דדעת הר"י מגש בחו"מ סי' ער"ח דהפשוטים א"י לסלק נפשם ולומר איני יורש ואיני פורע ולפ"ז מכח אביהם מוכרחים לשלם אבל זה הקטן אף שיורש ממילא אבל אין הב"ח יכול לגבות ואין נזקקין לנכסי קטן א"כ נ"מ בכה"ג: דף מ"ה יש כמה נ"מ ועיין בס"ט ובאחרונים מ"ש בזה מ"ה אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבי ק"ל בהא דקאמרו בסנהדרין דף ס"ח דאמרו שם דקטן א"צ לחזור אחריו והרי שם בגזל הגר מיירי והרי לחד שנויא כאן מסיק דבשר חמורים בשרם ויכולה להוליד בשבע וממילא דקטן יכול להוליד ומכ"ש בדורות הראשונים שהי' גדלות שלהם מקודם כמבואר שם ועיין בתוס' שם וא"כ אמאי א"צ לחזור אחריו ודוחק לומר דמשנתגייר יוכל להשתנות:. דף מ"ו אמר ר"ה הקדיש ואכל לוקה. לכאורה ק"ל לפמ"ש רבינו דבקטן היודע להפלות צריך לבדקו בכל שעה דאף אם נבדק בשלשים ימים הראשונים ומצאו שיודע לא מועיל וצריך לבדקו בכל עת א"כ מכ"ש לענין מלקות דצריך לבדקו בכל עת ואל"ה לא לקי ולפ"ז יקשה אמאי לוקה הא התוס' בגיטין דף ל"ג הקשו דבנזיר הוה התראת ספק שמא ישאל על נדרו וכתבו דמוקמינן ליה בחזקת שלא ישאל על נדרו והיינו דיש לו חזקת נדר ולפ"ז כאן דבאמת יש לחוש שמא אח"כ אינו יודע להפלות ולא מוקמינן ליה בחזקת יודע להפלות וכיון דחיישינן ולא מוקמינן ליה בחזקת שיודע להפלות הרי ראינו דאינו בחזקה זו ושוב יש לחוש שמא ישאל על נדרו (ובפרט שיכול לומר נשאלתי באמת ועיין בפ"י בגיטין דף י"ז) ולכאורה רציתי לומר עפמ"ש הרשב"ש בתשובה סי' ב' בשם הרא"ה על פסחים להקשות דאיך אמרו גבי חלה אי בעי מתשיל עלה דהא אין נשאלין על מצות רק מדוחק וכתב די"ל דהיה בדעתו ליקח חלות אחרות יותר יפות מזה ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ולפ"ז כאן דקתני הקדישו ובזה שוב לא שייך שאלה דל"ש דהא אין נשאלין רק מדוחק וא"ל דיקח אחרות דבשלמא בחלות דמוכרח ליתן אחרות שפיר יוכל לשאול משא"כ בהקדש דאם ישאל לא יצטרך ליתן כלל וגם יש לומר דמיירי במסרו ליד הקדש דא"י לשאל עליו ובזה מדוקדק מה דנקט הקדישו דוקא ולא נקט נדר ועיין במ"נ ולפמ"ש אתי שפיר. אמנם העיקר נראה דהנה במשנה למלך פ"ב מנזירות נסתפק במופלא סמוך לאיש אם יוכל לשאול עלי' ולכאורה הדבר ברור דמועיל שאלה דאם יוכל לאסור עצמו מן התורה פשיטא דיוכל לשאול עליו וכפי הנראה לא נסתפק המלמ"ל