דברי שאול - עדות ביוסף - א שב

מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה הרי מפורש דמקרי חזקת טהרה. וביותר תמהתי על דברי התוס' שם שהקשו על רש"י דאין זה קרוי חזקת טהרה ע"ש ולמה לא הביאו מנאן דמקרי חזקת טומאה. אמנם באמת עד שאני תמה על התוס' טפי יש לתמוה דלכאורה הדבר מפורש בדף ס"ח לקמן דהזב והזבה שבדקו בראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ובימים שבנתים לא בדקו דר"א אמר הרי הן בחזקת טהרה ואפילו ר"י ור"ע שנחלקו הוא רק משום דבעי ספורין לפנינו יע"ש בדף ס"ט אבל עכ"פ לר"א הרי הן בחזקת טהרה וכן קי"ל כר"א כדאפסק הלכתא בפ"ק דף ז' הלכה כר"א בארבעה וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מא"ב הלכה כ"ה ונמצא המשניות סותרות זה לזה ודוחק לומר שכאן הם דברי ר"מ דא"כ עכ"פ הי' לו להש"ס להביא דנחלקו עליו רבותיו ונתקשיתי בזה ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה. ולפענ"ד נראה דהנה באמת מ"ש כאן שהיא בחזקת טמאה צ"ב דזה ודאי דאינה בחזקת רואית בודאי והרי הם רוצים לספור ז' נקיים וניהו דאינה בחזקת טהרה עכ"פ חזקת טומאה ל"ש כאן ועיין תוס' ריש גיטין מ"ש לענין נדה. וצ"ל דעכ"פ היה להם חזקת טומאה שכבר נטמאו וכעת הם רוצים להתחיל לספור שבעה נקיים שיטהרו א"כ כל שלא בדקו כמבואר במשנה כאן וא"כ מחזיקין עדיין בחזקת טומאה שהיה להם מעיקרא. ולפ"ז שם דמיירי בבדקו ביום ראשין ושביעי ומצאו טהורים עכ"פ אתרע חזקת טומאה דמעיקרא ול"ש חזקת טומאה. איברא דאכתי קשה ניהו דאיתרע חזקת טומאה דמעיקרא אבל מ"מ חזקת טהרה ל"ש בזה. וכפי הנראה זהו כוונת התוס' במ"ש בזבחים דאין זה קרוי חזקת טהרה והיינו אף דאינו בחזקת טומאה אבל חזקת טהרה ל"ש. איברא דלפ"ז יקשה על דברי המשנה בדף ס"ח ע"ב דקרי לי' ר"א חזקת טהרה אמנם כראה לפענ"ד דכיון דר"א בעי שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ולכך א"א לספור בסירוגין כדאמר שם ולפ"ז כיון דהראשון ושביעי שבדקו ומצאו טהורים הם טהרה ודאית וא"כ כל שתחוש שמא ראתה בנתים ותסתור א"כ אתה סותר לחזקת טהרה שהיה לה בודאי בראשון ושביעי וזה א"א שאיך תחוש מספק נגד החזקת היום הראשון שהיה לה בודאי ולכך היא בחזקת טהרה שהי' לה. ולפ"ז צ"ל דר"י ור"ע שחוששין דס"ל דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום הוא ולכך חוששת ובאמת שזה אינו דומה לכל חזקה דהשתא שכאן היא עומדת מעיקרא שבימי ספירה תחל נקיים שלה ומ"מ לר"י חוששת עכ"פ מספק ולר"ע בעי ספורים לפנינו וז"ש ר"ע שאף שהן בחזקת טהרה אפ"ה סתרו. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דשפיר נקראו חזקת טהרה כדקרי לי' ר"א והנה זהו כשבדקה ומצאה טהורה אבל כל שלא בדקה היא טמאה ומחזקין לה בחזקת טמאה שהיה להם מעיקרא וא"כ כל המשניות כאן ובזבחים ודברי רש"י שם נכונים ועיין בעין משפט בדף ל"ט שרשם על זב וזבה עיין פ"ו מא"ב הלכה כ"א כ"ב וכפי הנראה דק"ל איך קרי לה חזקת טמאה והרמב"ם כתב שהיא בחזקת טהרה ולפמ"ש כל שלא בדקה היא בחזקת טמאה ובבדקו היא בחזקת טהרה ולפ"ז בלא בדקו רק בשביעי או בשמיני לבד ל"ש חזקת טהרה ועיין בכ"מ ולח"מ פ"ג ה"ג שכתבו כן בהדיא. ולפמ"ש היא מלתא בטעמא ודו"ק ומן האמור אני תמה על מ"ש הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' נ"ז באשה שהפסיקה בטהרה ובאמצע ימי ספירתה מצאה דם אי מקרי בחזקת טומאה או טהרה והביא דברי רש"י ותוס' בזבחים ונפלאתי מאד הא בדף ס"ח מבואר דזה מקרי חזקת טהרה וכל שבדקה פשיטא דמקרי בחזקת טהרה. וגדולה מזו מצינו שם דגם בימי נדותה כל שבדקה ומצאה שהפסיקה ואח"כ לא בדקה עוד ולאחר ימי נדתה בדקה ומצאה טהורה שהיא טהורה וכ"כ הרמב"ם פ"ו מא"ב ה"כ ואיך אפשר לומר שתהיה בחזקת טמאה שוב מצאתי בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קכ"ז שנשאל בדברי רש"י ותוס' בזבחים הנ"ל מנדה דף ס"ח והוא מחלק שיש חילוק שבנדה דף ס"ח אנו דנין על חזקת שאינה רואה והוא דן על חזקת טהרה אם הספק על הדם אם הוא דם נדות או דם מכה. ובמחכת"ה המעיין יראה שהיה שכוח מעיקרא דברי הש"ס הלז ולפי דבריו אינו מוכח מרש"י ותוס' ג"כ זאת ע"ש שנדחק. אבל באמת הדברים פשיטים דרש"י ס"ל דכל שהוחזקה בראשון בטהרה א"כ א"א לסתור שא"כ אתה סותר החזקת טהרה שהי' לה והתוס' ס"ל דניהו דלא הוה בחזקת טומאה דמעיקרא אבל מ"מ אינה בחזקת טהרה. ובאמת דברי רש"י לפענ"ד נכונים יותר שהרי ר"ע מקשה לר"א ור"א ס"ל דהוה בחזקת טהרה. ושפיר אמר לי' דאפ"ה אם ראה בודאי סותר וא"כ הכשר חוזר לפסולו ואני תמה על הנוב"י דמה יענה במה דאמרו דבימי נדות הוה חזקת טהרה כשפסקה מלראות דגם שם הוה בחזקת שלא תראה וע"כ חזקת הגוף שעתידה לטהר כמ"ש התוס' בריש גיטין: והנה בגוף קושית התוס' לפענ"ד היה נראה דבבדקה ד' או ה' ימים והיא טהורה בודאי מחזיקין בחזקת טהרה והטעם דהרי שבעה נקיים בעינן וא"כ ד' או ה' בודאי הם הרוב א"כ הוה כמו רוב ימי טהרה ועיין בנדה דף נ"ז ע"ב עמדו במעיה טמאין ובתוס' שם ולכך בד' וה' ודאי הוה רוב לטהר ובנוב"י שם נדחק למה כתב רש"י דוקא ד' וה' ולפמ"ש א"ש