דברי שאול - עדות ביוסף - א ש

דגם תרומה טמאה אסיר לטמאות אותה יותר ועיין בפסחים דף י"ד ובבכורות דף ל"ד אפשר דאסור בכה"ג לספות לתינוק דמ"מ מטמא בידים ועובר הלאו בידים וצ"ע שוב הגיע לידי חידושי הר"ן על נדה וכמדומה שנתכוין לתירוצי הנ"ל ע"ש: דף ל"ג ע"ב בגמ' ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב וכו' הנה כאן הוה שפיר ס"ס המתהפך דיש לומר להיפך ספק לא השלימתו ואת"ל השלימתו ספק שמא בעל ברחוק וכבר טבל אך מה דהקשו בתוס' ד"ה ורמינהו על רש"י פ"ק דשבת דף ט"ו בספק מי רגלי בהמה שפירש"י דס"ס הוא והקשה דא"כ לא שרפינן עלה ולפמ"ש שם לא הוה ס"ס גמור דאם תתחיל בצד הספק שמא חבר הוא ואת"ל ע"ה שמא מי רגלי בהמה זה א"א אך י"ל דקושית התוס' היא דשם מתחלה אנו צריכין לדון שמא לא התחיל טומאה כלל ובפרט שם דהוה כנגד מי רגלי בהמה דשכיח יותר שתהיה של בהמה ובכה"ג דאנו צריכין לדון שמא לא התחיל איסור כלל בכה"ג לא בעי ס"ס המתהפך. ובזה מיושב מ"ש התוס' בסיף דאם היה מקים להסתפק בשל בהמה לא הוו שרפו דהו"ל ס"ס המתהפך דמתחלה צריכין אנו לדון שמא לא התחיל כלל האיסור וכמ"ש וז"ב ודו"ק וא"ל דגם כעת איכא ס"ס המתהפך ספק שמא טהור הוא ואת"ל טמא שמא משל נכרי דזה אינו דצד הספק שמא טמא או טהור אתה דן מישראל ואת"ל טמא היינו של ישראל דעל נכרי אין שורפין וא"כ איך אפשר לומר של נכרי כיון דהחזקת מכבר בצד של ישראל אבל על רש"י שפיר הקשו דלפי פירש"י הוה כנגד רגלי בהמה רבותא אף דיש של בהמה והא דהנך דומין דמדזה של בהמה גם זה של בהמה וכמ"ש רש"י בשבת שם וא"כ בכה"ג דיש עוד מקום לתלות בשל בהמה בכה"ג ודאי לא בעי מתהפך ודו"ק. עוד יש לומר בישוב קושית מהר"ם לובלין הנ"ל ד הנה במ"נ הקשה בהא דאמרו בש"ס דאיכא ס"ס ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואת"ל בקרוב דלמא השלימתו דהיאך מקרי ס"ס והא הוה בב' גופין דהך ספק שמא בעל בקרוב היא עליו הספק והשני היא באשה אם היא נדה או לא אבל ל"ק לפענ"ד דגם כאן עיקר הספק אם נגע בדם נדה או לא וא"כ הוה מענין אחד ודומה למ"ש הש"ך בכללי הספיקות לענין הדם דבגוף הדם הוה ס"ס ומ"ש המ"נ דכאן דודאי נגע הכותי ורק הספק עליה בעצמה דמי לתרנגולת כשרה וטריפה שנתערבו. לפענ"ד אין דומה להתם דכאן אם נגע וכבר טבלה לנדתה הוה כאילו לא נגע ועיקר הספק שמא נגע בנדתה וא"כ עיקר הספק אם היא דם נדות והוו הספיקות מענין אחד וגוף אחד. ולפ"ז צריך להבין בס"ס של רש"י דהוה הספק שמא אדם חבר או ע"ה ושמא מבהמה דזה ודאי שתי גופים מחולקות בהמה ואדם וכאן לא שייך לומר דהספק היא על המ"ר דזה אינו דמה נ"מ לן במ"ר ועיקר הספק ממי בא המ"ר וא"כ הוה שתי גופים אך לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דהיכא דאנו צריכין לדון מאין בא האיסור ל"ש ספק אחד בגוף ע"ש א"כ ה"ה כאן וע"ד שכתבתי לעיל. ובזה ממילא מיושב קושית המהר"ם הנ"ל דשם הוה שפיר שתי גופים ושתי ענינים ודו"ק:. דף ל"ד ע"ב תפשוט דבעי ר"פ דבעי ר"פ ש"ז של ישראל במעי נכרית וכו'. הקשה במ"נ דלמה פשיט מברייתא תפשוט מהמשנה שמביא לעיל נכרית שפלטה ש"ז מישראל טמאה ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בש"ס שבת דף פ"ו נסמך אבעיא דר"פ בתר מימרא דר"ח דאמר אבל פירש מן האיש טמאה כל זמן שהיא לחה ולפ"ז י"ל דבעיא דר"פ היה באופן זה כגון ש"ז שפירש מאיש ואחר שלשה ימים נכנס בתוך מעי של נכרית כגון שרחצה באמבטי שהיה שם הש"ז של ישראל ועיין באהע"ז סי' א' בח"מ וב"ש וביו"ד סי' קצ"ו ומלמ"ל פט"ו מאישות באורך וא"כ בכה"ג מבעיא ליה כיון דכל זמן שהיא לחה היא מטמא ועכשיו אף שיבש כיון שהיא במעי הנכרית דלא דייגו במצות לא חביל גופא ומטמא ולפ"ז לא מצי למפשט מהמשנה דבמשנה קתני נכרית שפלטה ש"ז מישראל דמשמע שבא עלי' ולא נפרש ממנו ובכה"ג פשיטא דמטמא כיון דבגופה לא חביל אבל ר"פ העיקר דמבעיא ליה כשכבר נפרש מן האיש ונכנס אח"כ לתוך מעי האשה אי מטמא או לא ובזה שפיר פשיט מהברייתא דהברייתא אמרה ש"ז של ישראל טמאה בכל מקים אפילו במעי נכרית דמשמע כשנכנס הש"ז לבד במעי נכרית וזו היא בעיא דר"פ ובזה י"ל הא דהש"ס מפרש כאן דבתוך שלשה לא קמבעיא לר"פ והיינו דבתוך שלש ודאי לא קמבעיא ליה כיון דנפרש מן האיש פשיטא דקודם שלש דטמאה לגמרי ורק לאחר שלש הוא דמבעיא ליה ובזה שפיר פשיט מהברייתא ודו"ק היטב: דף ל"ו ע"ב בגמ' מטהר אני בולד שיש טהרה אחריו וכו'. פרש"י דם טוהר ואף ללוי דס"ל שתי מעיינות הן א"כ הדם טוהר הוה כדם חוטמה ול"ש שיש טהרה אחריו דהדם ממעיין הטמא אין לו טהרה צ"ל דע"מ שם דטהרה אחריו מקרי וצ"ע דעכ"פ היה לו להש"ס להקשות מזה על לוי לעיל: