דברי שאול - עדות ביוסף - א רצט

הוה מי"ח דבר וליכא מאן דפליג עליה ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא למ"ד גירי אריות הן וכן לרבנן דלא חיישו למיעוטא מכל מקום ברה"י ודאי טמא דמכל מקום ספק הוא ולא גרע מכמה ספיקות דטמא ברה"י אף דהוא מטעם רוב כמ"ש הרשב"א דס"ס מטעם רוב וגם רוב גופא ספק הוא רק שהתורה התירה אותו הספק אבל ברה"י דאף אלף ספיקות טמאים והתירה עשה אותו כודאי א"כ שוב שפיר טמא מכח ספק ראיה ולא שייך לומר דאין בו דעת לשאול דלמ"ד גירי אריות הן אין נ"מ לבנות כותים גופייהו ורק על אותן שנגעו בהן והם יש בהם דעת לשאול וז"ב ודו"ק כי חריף הוא. איברא דעדיין צריך להבין דא"כ יקשה להיפך לרבנן למה לי גזירת י"ח דבר תיפוק ליה דהו"ל ספק טומאה ברה"י אך זה אינו דאי לא גזרו רבנן משום ספק ראיה א"כ הוה אזלינן בתר רובא והיינו אומרים על כל אחת דלמא מהרוב הם שלא ראו וא"כ לא התחיל כלל ספק טומאה ולא שייך ספק טומאה ברה"י דלא התחיל כלל ספק טומאה אבל רבנן דגזרו וחשו למיעוט הרואות ניהו דבעלמא לא חיישינן למיעוט אבל כאן כל דאיכא ספק קצת שוב הו"ל ספק טומאה ברה"י דטמא ודו"ק: והנה מכבוד אבי הרב הגאון נ"י שמעתי שאמר ליישב קושיות הנ"ל דלר"מ למה ליה הגזירה די"ח דבר דלכאורה אין התחלה לקושייתם דהא נ"מ לר"ה דטהור מן התורה ספק ברה"ר אך ע"כ צ"ל דהתוס' לשיטתם דכתבו בריש נדה דראיה לא יליף מסוטה וטמא אף ברה"ר. אך לפמ"ש בטעמו והבאתי לעיל משום דל"ש דאין רבים נשאלין כיון דעיקר הוא הספק על ראיה ולפ"ז לענין בנות כותים דלהם לא נ"מ רק לנו שלא ניגע בהם וא"כ אף ספק ראיה טהור בר"ה וא"כ נ"מ ברה"ר והנה אם כי דבר חכמה אמר ודפח"ח אבל אין שמועתו מכוונת לפענ"ד דמלבד דאם גירי אמת הם שוב נ"מ גם להם אף גם דכל הטעם שאמר אבי מורי דבראיה ל"ש הטעם דאין רבים נשאלים דאין הספק בהם והם ודאי נגעו וכל שמטמא משום ראי' ממילא הם טמאים וא"צ כלם לשאול משא"כ בנגיעה דלכל אחד ספק אם נגע וצריכים כלם לשאול ולפ"ז גם כאן כל שאמרינן דבנות כותים מטמאים דלמא חזו שוב כל מי שנגע טמא ומה לי בזה אם לא נ"מ רק לנו סוף כל סוף א"צ לשאול רבים ע"ז ודו"ק: שם בגמ' ומאן תנא דחייש למיעוטא ר"מ היא. המ"כ הביא בשם מהר"ם מלובלין שהקשה דלמה אצטריך לאוקמא כר"מ ולמה לא מוקי כרבנן וכיון דמסקינן דהם לא דרשו ואשה א"כ כשהם רואות אינם טובלות וא"כ שפיר טמאות ומיירי בודאי ראו. ולפענ"ד אין התחלה לקושייתו דהנה התוס' הקשו ל"ל הגזירה די"ח דבר ת"ל דר"ע חייש למיעוטא וכתבו כיון דיש חזקה שלא ראו א"כ סמוך רובא לחזקה ואתרע לה המיעוט שרואות ע"ש ולפ"ז אם מיירי ברואות באמת שוב יקשה ל"ל הגזירה די"ח דבר וע"כ דמיירי בסתמא ורק דחייש למיעוטא והא דפריך הש"ס לעיל אי דקא חזיין אפילו דידן נמי ולא הקשו ל"ל הגזירה די"ח דבר היינו דהש"ס הקשה על גוף הגזירה דל"ל כלל דברואות מדינא מטמא אבל המשנה א"א לפרש כן וכמ"ש וז"פ ואין אתי ספר מהר"ם לעיין בו: דף ל"ב ע"א בגמ' לא נצרכא אלא לסיכה של תרומה וכו' הקשה במ"נ דלפמ"ש הרשב"א דבאיסור ד רבנן ספי בידים לקטן ולפ"ז כיון דסיכה אינו רק דרבנן א"כ מותר לגמרי ולמה הוצרכו להטבילה. והנה של כת הקודמין היא דכבר הרגיש בזה המלמ"ל פי"ז מאיסורי מאכלות וכתבתי בגליון המלמ"ל שם דכבר קדמו הר"ן בחידושיו לנדה פה בזה. והנה כעת אינם לפני והנני יוסיף להפליא דאף אם נימא דאסור לספות בידים אבל זה ודאי דכל דהיא רביתא דתינוק מותר להאכילו בידים אף באיסור תורה וכמ"ש הב"י סימן שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן ועיין מ"א שם ובסי' רס"ט וכאן דסכו אותה בשמן והוא כשותה והוה רביתא דתינוק ול"ל טבילה והיא קושיא גדולה ולכאורה רציתי לומר דמשום פסידת תרומה נגעו ביה דנפסיד בידים בטומאה ואסור לחלל את התרומה וזה אסיר אף במידי דהוא רביתא דתינוק אך ז"א דע"כ מיירי כאן דהתרומה ביד כהן והיא סכה אותו או ברשותו ובציווי' עשו כן וא"כ מה פסידא דתרומה שייך בזה וצ"ע והנה לכאורה קשה למה לא משני כאן כדמשני בדף ו' חברייא מדכן בגלילא ה"נ בימי ר"י וכבר נתקשה בזה במ"נ בדף ו' שם ולפענ"ד ל"ק דהכי קושית הש"ס דעכ"פ הגזירה ל"ש בזה דהוא דבר דל"ש שידכו בימי ר"י שמא יבכה המקדש וא"כ ל"ש הגזירה שיהי' עי"ז בנות כותים נדות מעריסתן דשמא חזו ושמא ידכו בימיו ופשיטא דל"ג ע"ז וא"ל דהגזירה היתה בימים שהי' עוד קדש ותרומה או על תרומת א"י וממילא נמשך התקנה דזה אינו דע"כ לא אמרו דנמשך התקנה רק היכא דגם כעת עוד שייך התקנה קצת כגון שמא יחפה דכתבו התוס' והרא"ש דנמשך גם אח"כ עכ"פ לפסול הבנים אבל כאן דלא שייך כעת התקנה כלל רק לשמא ידכו וכיון דל"ש כלל איך שייך שימשך התקנה. ובזה י"ל דלכך אמרו לא נצרכה אלא לסיכה דניהו דמותר לספות בידים אבל עכ"פ יותר נכון שיטבול א"כ נמשך התקנה קצת אבל זה דחוק. והעיקר נראה לי בישוב קושיא הנ"ל דמותר לספות בידים דכיון דדרשינן משמרת תרומתי