דברי שאול - עדות ביוסף - א רצח

וטובלת לארבעים שמא זכר. והנה מה דלא הוה ס"ס לענין הטבילה שמא נקיבה ושמא לאו ולד משום דא"כ גם לשמונים נימא להיפך שמא זכר ושמא לאו ולד ובכה"ג לא מקרי ס"ס כמ"ש התוס' ד"ה תשב ובדף כ"ז באורך אמנם אי קשיא הא קשיא דאם נימא דהמשנה מיירי במפלת יד חתוכה א"כ בכה"ג אמרינן לעיל דחוששין שמא הרחיקה ימי לידתה וכיון שיש ספק שמא כבר הרחיקה לידתה וכבר נדחה מזמנה ושוב ליכא מצוה דזמנה ותמתין עד פ' וספק שמא באמת נקבה ובכה"ג ליכא ס"ס להיפך דשני ספיקות הם כאחד שמא עכשיו לאו זמנה וגם דעכ"פ צריכה לטבול פעם אחת וכיון שכן שוב יקשה למה תני ולזכר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת המשנה מיירי כשהפילה בנהר ובכה"ג לא חיישינן שמא הרחיקה לידתה דמה"ת לחוש לזה וע"כ לא חיישינן רק כשראינו ריעותא דהפילה יד חתוכה איברא דלפ"ז יקשה מאי מקשה הש"ס בד למ"ד למה הוזכר לזכר והא נ"ט לענין טבילה בזמנה מצוה. והנה בפשיטות יש לומר דאכתי קשה מה קמ"ל דזה כבר השמיענו במשנה שלפניה (וע"ד הפלפול י"ל דהנה רש"י פירש שם דהמשנה מיירי במפלת לארבעים לטבילתה דכל שהיתה נדה מקודם ל"ח שמא מעוברת דמעוברת בחזקת מסולקת דמים והאחרונים תמהו דכל ג"ח הראשונים חיישינן לזה וצ"ל דס"ל לרש"י דעכ"פ הרוב נשים אינן רואות דם כשהן מעוברת ועיין שו"ת ב"ח סי' ק'. ולפ"ז יקשה כיון דעכ"פ ספק הוא שמא מעוברת מקודם והוה ס"ס שפיר הקשה למה קתני ולזכר וצ"ע בזה) עכ"פ מיושב מה שהקשה הגאון מהר"י פיק שלמה לא הקשה הקושיא על משנה הקודמת ולפמ"ש בדרך הראשון מיושב היטב ובמק"א הארכתי עוד בישוב קושיא הלז באופנים שונים ואכ"מ: דף ל' בגמ' המפלת ליום ארבעים פרש"י לטבילתה. בשו"ת עבוה"ג דייק מזה דע"כ לא חיישינן שמא עברה מקודם משום דבימי נדתה ודאי לאו מעוברת היא והאחרונים חלקו עליו ועיין בס"ט כאן ובאמת שגם דעת הב"ח סי' ק' בתשובותיו הישנות כן ועיין בשו"ת נוב"י מ"ש בזה. אמנם לפענ"ד נראה דכאן ודאי ל"ח שמא עברה מקודם דבאמת אמר ריב"ל דרוב נשים ולד מעליא ילדן ולפ"ז כשעברה מקודם א"כ מהראוי שתלד ולד מעליא וע"כ דלא נתעברה רק מטבילתה ולכך לא ילדה ולד מעליא דעד מ' יום לא נגמר הולד ואינה מכלל רוב הנשים שרוב נשים כשמתעברות יולדות וכאן לא נגמר יצירת הולד עדיין וז"ב: דף ל"א ע"ב בגמ' הבמ"ע בסתמא כיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן לכאורה צריך להבין דניהו דחיישינן למיעוטא אבל מ"מ אינו רק ספק וברה"ר טהור וצ"ל דנ"מ לרה"י אמנם אכתי קשה דהא תינוקות אין בהם דעת לשאול וכל הגזירה דנדות מעריסתן לא היה רק בקטנות דבגדולות מפרשי וטבלי כמ"ש התוס' ד"ה בנות וא"כ הא אף ברה"י טהור ואף דהוה ספק ראיה מכל מקים זה אין ענין לסוטה רק דיליף מדר"ג כמ"ש התוס' ריש נדה באורך והיא קושיא גדולה לפענ"ד. וצ"ל דמכל מקום אדם הנוגע בה יש בו דעת לשאול כמ"ש התוס' בדף ג' ד"ה שוטה. איברא דאחרי העיון עדיין קשה דהא באמת כבר פקפקתי שם על התוס' דא"כ לעולם לא נ"מ במה שאין בו דעת לשאול דהא מ"מ אדם הנוגע יש בו דעת לשאול. והנה מצאתי במ"נ בהא דהקשה הש"ס דף ה' גבי מטה הא אין בו דעת לשאול שהקשה ג"כ מדברי התוס' הנ"ל דמ"מ אדם הנוגע בו הוה דעת לשאול וכתב לחלק דבשלמא בשוטה שם אין נ"מ לגבי השוטה בעצמה דמכל מקום היא טמאה מחמת הדם עכשיו והעבר אין ולא נ"מ רק לענין מי שנוגע בה מקודם אם נטמא או לאו וכיון דאין אנו דנין רק למי שנוגע בה מקודם א"כ הרי יש בו דעת לשאול אבל שם דנ"מ לענין המטה שהמטה יהיה טמא עכ"פ מכאן ולהבא וא"כ כיון שיש לנו לדון על המטה גופא שפיר פריך והא המטה אין בו דעת לשאול ע"ש והוא חילוק נכון ולפ"ז לר"מ דחייש למיעוטא ולדידיה כותים גירי אמת הם וא"כ נ"מ לענין הבנות כותים עצמן דהם גופא נטמאו ועיין תוס' דף ל"ב ד"ה ר"מ וא"כ כיון שצריכין לדון על הכותים בעצמן והא בנות כותים בקטנותן אין בהם דעת לשאול וצ"ל כיון דרבנן גזרו בי"ח דבר משום שלא יטמעו ביניהם שיהיו טמאים שוב מטמאים משום ספק ראיה דאף דאין בהם דעת לשאול מכל מקום רבנן גזרו עליהם טומאה וא"כ אין נ"מ בין יש בו דעת לשאול או אין בו דעת לשאול ואם נימא דאין בו דעת לשאול הוא דוקא ביש לו חזקת טהרה ואני מסופק בזה וצ"ע כי אין ספרי אתי א"כ ממילא כיון דעכ"פ רבנן טימאהו שוב אין לו חזקת טהרה ושוב טמא משום ספק ראיה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בדף ל"ב ד"ה ר"מ דלר"מ דחייש למיעוטא וגירי אמת הן א"כ מדאורייתא טמא ולמה הוצרכו לגזור בי"ח דבר.. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא לר"מ כיון דגירי אמת הן א"כ הנ"מ לענין הכותיות בעצמן ואף דהם לא דרשו ואשה מ"מ אנן כפינן להו אם ידינו תקיפה עליהם כיון שהם גירי אמת א"כ שוב אין לו דעת לשאול וספיקו טהור ולכך הוצרכו לגזירת י"ח דבר ובזה מיושב היטב הא דהקשו עוד שם דלרבנן דלא חיישו למיעוטא וגם לר"י דס"ל דגירי אריות הן א"כ שוב ל"ש לטמא בנות כותים והא