דברי שאול - עדות ביוסף - א רצז

לר"י דאמר מין במינו לא בטל מהראוי להיוה שלא יתבטל וכבר הקשיתי כן למעלה ועיין מ"ש שם. אמנם כעת נראה דהנה לפי מה דאמר ר"ח במנחות דף כ"ג דנבלה בטלה בשחיטה משום דבתר מבטל אזלינן ונבילה אפשר שתעשה שחוטה וא"כ שייך ביטול בזה והוה בטל אך זה אינו דכל הטעם דנבלה בטלה בשחוטה משום דלכי מסרחא הוה נבלה וכאן ל"ש זאת דגם מת סרוח לא בטל ועיין בתוס' כאן ד"ה משום. אך לטעמו של ר"פ דכיון שנתבטל ברוב אין להחשיבו שלם וכיון דטעמו דר"פ לא משום ביטול ברוב רק שלא להחשיבו שלם כמ"ש התוס' ד"ה מ"ט שפיר קאמר היינו טעמא דר' יהודה ודו"ק היטב כי חריף הוא. ובזה יש ליישב ג"כ קושית התוס' ד"ה משום שהקשו דאמאי לא פריך בבכורות דף כ"ג מהך דשפיר דאינו מטמא באהל אף דל"ש הטעם דמסרח ולפמ"ש אתי שפיר דאדמקשה מר"ש דס"ל דבטל ברוב חסייעו מר"מ דס"ל דבאמת מטמא. אך זה אינו דר"מ גם במגע מטמא. אמנם העיקר נראה דבאמת בגוף קושית הש"ס בבכורות שם דמקשה למ"ד דבמשא מטמא משום דטומאה כמאן דאיתא דמיא ומקשה מחררת דם דאינו מטמא אף במשא ובאמת מה קושיא דהא כתב הר"י קורקוס בפ"א מאה"ט הלכה י"ז הובא בכ"מ שם דבחררת דם כיון דהיא נתערבה בדם וגנינים ונמחית בהם והוה הכל כמו הדם והגנינים ואין כאן עוד דבר שיטמא אבל כאן אין לומר כן דבאפי נפשי' קאי אלא שאינה ניכרת. ולפ"ז זהו ג"כ החילוק שבין נבילה בשחוטה דמטמא במשא דכל אחר קאי באפי נפשה משא"כ בחררת דם וכבר עמד בזה המלמ"ל פ"א ממשכב ומושב הלכה י"ד. וצ"ל דהש"ס ס"ל דחררת דם שהוא קשה ג"כ אינו מתבטל וקאי באפי נפשיה ודלא כמ"ש הר"י קירקוס ולפ"ז זהו בחררת דם אבל כאן דדם הלידה מבטלו ודם ודאי דהוה לח וכשנימוק הולד הו"ל לח בלח ושפיר בטל ועיין במלמ"ל שם ודו"ק היטב בכל מ"ש כי חריף הוא. ובזה הנה מקום אתי ליישב הא דהקשה המרדכי סוף חולין דאמאי ש"ז של זב מטמא במשא משום דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה הא עכ"פ מבטל ליה הש"ז להזיבה ולפמ"ש א"ש דטומאות אין מבטלות זו את זו. ובזה מיושב מה שהקשיתי בדף כ"ב דאמאי קרי סותר בזיבה משום דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה והא בטל ליה ברוב: ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הקרי אינו מבטל הזיבה דאיסורין אין מבטלין זה את זה ובזה מיושב היטב קושית הרשב"א שם דאכתי בציר לי' קרי אותה טיפה זיבה ואנן בעינן קרי שיעור חתימת פי אמה ועמ"ש שם בזה ולפמ"ש א"ש דאם חסר ליה השיעור ועדיין לא הוה קרי דבעינן כשיעור חתימת פי אמה שוב יכול הקרי לבטל הזיבה דעדיין היתר הוא וא"כ שוב כשמבטל ליה ונעשה קרי א"כ איכא שיעור חתימת פי אמה ומ"מ סותר דלענין סתירה ודאי סותר דהוה כעין טומאת משא דל"ש ביטול וכמ"ש למעלה וגם ממנ"פ אם נעשה קרי שוב לא יכול לבטל ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה לפי דאמאי צריך הכא קרא ולענין משא ל"צ קרא ולפמ"ש א"ש ודו"ק כי חריף ונכון הוא: דף כ"ט ע"א עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן. מכאן הקשה אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל סי' ק"ד על המהרי"ק והובא ברמ"א ביו"ד סי' ש"ה שכתב דאף בזה"ז כל שילדה שפיר שאינו מרוקם אין פוטרין הבא אחריו מן הבכורה ואמאי והא רוב נשים ולד מעליא ילדן ע"ש כי אינו לפני רק כפי מה שהובא בס"ט ולכאורה י"ל דהמהרי"ק והרמ"א מיירי כשלא הוחזקה עוברה וכדמחלק כאן אמנם העיקר נראה דטעמו של המהרי"ק כיון דרוב נשים היולדות יולדות ולד מרוקם והאי כיון דילדה שאינו מרוקם יצאתה מהרוב נשים היולדות ואתרע לה רובא וכעין דכתב התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש כיון דרוב בהמות אין להם מים בראש אתרע לה רובא ה"ה כאן וכ"ש הוא דפשיטא דרוב בשים אינן יולדות ולד מרוקם ואתרע לה רובא ושפיר אוקמא בחזקת שלא נפטר רחמה ודוקא בהך דריב"ל דהפילה ועברה בנהר דלא אתרע לה רובא הוא דמוקמינן לה ארובא דולד מעליא ילדן משא"כ כאן וז"ב.. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ מאי פריך הש"ס על ריב"ל ממתניתין ולוקי מתניתין כשהפילה יד חתוכה וכדמשמע קצת בדף כ"ח דמוקי לה בכה"ג וא"כ אתרע לה רובא. ומכאן ראיה ברורה לפירוש רבינו פ"י מא"ב הלכה י"ט דמפרש להמשנה בהפילה כשעברה בנהר והוה דומיא דריב"ל ושפיר פריך ואוקמא בלא הוחזקה עוברה והש"ס דפריך בדף כ"ח ואס"ד כל כה"ג אימא הרחיקה לידתה ליתני ולנדה היינו דבאמת לנקוט המפלת בכה"ג ובאמת לתני ולנדה ובכהאי גוונא באמת לא יהיה רוב ולכך משני דבכה"ג הוה אמינא דמביאה קרבן ואינו נאכל כיון דליכא רוב קמ"ל דנאכל והיינו דקמ"ל דאף בכה"ג דנאכל הקרבן ואפ"ה תשב לזכר ולנקיבה ועיין רש"י שנדחק קצת שם. ובזה מיושב קושית התוס' לעיל דף י"ח ד"ה המפלת שהקשו דאמאי לא הביא מהך משנה דמיירי ג"כ במפלת יד חתוכה. ולפמ"ש אתי שפיר דהמשנה הנ"ל בודאי לא מיירי כנ"ל וכמ"ש ודוק. ובזה הנה מקום אתי ליישב מ"ש רבינו בפירוש המשנה דלכך באם אינו ידוע אם ולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה וכתב הרמב"ם דמה דאשמעינן לזכר אף דאין נ"מ בזה דנ"מ לענין שתהיה טבילה בזמנה מצות