דברי שאול - עדות ביוסף - א רצה

וכמ"ש בשעה"מ פ"ט מאישות בהדיא וז"ב לדעתי ולפ"ז מדוקדק היטב לשון של ר"ח צאו וטהרו מה שטמאתם דמה דעתיכם לחומרא היינו אם אסרתם בודאי לא הייתי יכול להחזיר אתכם אבל אם גם אתם לא אסרתם רק מחמת ספק והיא חומרא דאתיא לידי קולא ספיר אני יכול לחזור אתכם וכמ"ש דמחמת ספק לא שייך שויא חד"א וכנ"ל. ובזה מיושב גם דברי הרשב"א וכעין הדרך הנ"ל שכתבתי ודו"ק ומלבד כל אלה שפיר אמר להם ר"ח שיחזרו בהם דכיון דהם החמירו ומשום חומרא אמרו כן ולא סלקא אדעתיכם שיוכל לבא לידי קולא וא"כ הוה כטעו בדבר המפורש במשנה דניהו דגוף הדין אינו מבואר בהדיא אם כר"ל או כר"י אבל עכ"פ סברתם להחמיר זה מפורש שטעו דהרי חומרא דאתי לידי קולא היא וכיון שכן שפיר צריכים לחזור בהם ומיושב הלשון וגם כל הקושיות הנ"ל ודו"ק: שם ע"ב כוותיה דשמואל עיין רש"י דפירש טמאה אפילו בלידה יבישתא ועיין מהרש"א מ"ש בזה וצ"ע דא"א לפתיחת הקבר בלי דם ועיין לעיל דף יו"ד דמוקי ג"כ בלידה יבישתא וצ"ע דהא א"א לפה"ק בלי דם ועיין ר"פ המפלת ובטוש"ע סי' קפ"ח: דף כ"ה אלא ש"מ בצלול מחלוקת ש"מ עיין מהרש"א שכתב דלכך לא מסיק בתיובתא למ"ד בצלול ד"ה אינו וולד משום דמסיק הש"ס דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא א"כ אין ראיה מהקרא דבצלול מחלוקת ואני מצאתי בילקוט פ' בראשית על פסוק ויעש ד' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור שכתב את זו דרש ר"י ב"ח מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם עד שנוצר ר' יהושע לטעמיה דאמר המפלת שפיר שאינו מרוקם אפילו צלול אטו טומאה לידה וחכמים אומרים אינו וולד ואין הלכה כר"י הנה מבואר גירסא אחרת שלא נמצא כלל בש"ס דילן דר"י בעצמו מפרש שהוא אף בצלול ולפנינו נחלקו ר"ל וריב"ל בזה וגם אין זה לשון הס"ס כלל ולבי אומר לי שאיזה חכם הוסיף זה בילקוט ואינו מעיקר הנוסחא ועיין תוס' ע"ז דף נ"ג ד"ה או ודף ס"ח שם ד"ה תיקו וצע"ג: שם ע"א גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא וכו' והקשו בתוס' הא קולא היא שמוציאין ממון מרשות ישראל. מכאן מבואר שדעת התוס' דספק הקדש ג"כ לקולא ועיין בי"ד סי' רנ"ט דמבואר דאזלינן לחומרא והש"ך האריך שם בזה ולפמ"ש הט"ז שם דבמקום דאי אפשר לברר הספק אזלינן לחומרא א"כ ל"ק קושית התוס' וגם לפמ"ש המהרי"ק וכן קי"ל בש"ע סי' ש"ה דאף בזה"ז כל שאין אבריו מרוקמים כראוי אינו פוטר בבכורה משום דאוקמינן לאשה או להולד בחזקת שלא נרקם אבריו או בחזקת שלא נפטר רחמה וא"כ גם כאן כיון שיש לה חזקה זו שוב בודאי יכולין להוציא מהישראל דכל דאיכא חזקה בודאי אזלינן להחמיר בספק הקדש ואא"ז הח"ץ בתשובה סי' ק"ד חולק על המהרי"ק ולפמ"ש יש לו ראיה מכאן וא"ל כיון דלענין איסור גיזה ועבודה צריך להחמיר אפשר דגם לענין ממון צריך להחמיר דזה אינו דבכל ספק בכור אסור בגיזה ועבודה ואפ"ה א"צ לתנו לכהן מספק וע"כ כמ"ש ודו"ק: שם בתוס' ד"ה עור ובשר ברישא עור ובשר ועיין במהרש"א ובמהר"ם לובלין. ולפענ"ד הטעם דעור ובשר תחלה לפי שאמרו לקמן דף ל"א שהאשה נותנת בולד עור ובשר והאיש ניתן בו גידין ועצמות ולפ"ז הרי אמרו שם דכשהאיש מזריע תחלה יולדת נקבה וא"כ לכך אמר איוב שעור ובשר לבש תחלה ואח"כ עור ועצמות שהקב"ה ברא כפי סדר הזריעה ולכך לעתיד בעת התחיה יהיה גידין והדר בשר שחלק האיש חשוב יותר מחלק האשה ושם יתחדשו המתים ויחיו וא"כ חלק האיש חשוב יותר. ובזה מיושב הא דאמר לעיל ויעש ד' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור ולמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אא"כ נוצר ועיין תוס' שם ובחידושי תורה כתבתי שהראב"ע כתב שם שאז קרם עליהם העור על העצמות וא"כ עכ"פ נתן העור על הגידין והעצמות והרי תחלת הבריאה הוא להיפך ולפמ"ש א"ש שזה בבריאת האיש ע"י איש ואשתו אבל אדם וחוה שנבראו מהקב"ה לא היה כן שנתן להם העור אח"כ וזה לדעתי מ"ש זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי והיינו שאז שחוה נלקחה מאדם לכך הי' העצם והגידין תחלה ואח"כ נתן עליהם העור אבל לאח"כ יהיה עור ובשר תחלה ודו"ק וכמדומה שכ"כ בספר כתנות אור על התורה ואינו לפני: דף כ"ז בגמ' הניחא למ"ד יולדת לט' יולדת למקוטעין וכו' אעתיק כאן מ"ש לעצמו במה ששאל אותי המופלג מוה' יחיאל ברב"ש ני' מוואריש בשנת תרי ט' י"ג אדר הראשון והקשה לשיטת הר"י מינץ והרמ"א באהע"ז סי' ד' דשיפורא גרים וא"כ משכחת לה שהאחד נולד לחמשה חדשים ואיזה ימים והשני נולד לז' חדשים של ימים וגם התוס' בדף ל"ח כתבו סברא זו וכן בר"ה דף י"א וא"כ קשה מכאן ודוחק לומר דהתוס' לא כתבו כן רק לענין נולד לתשעה אבל לא בנולד לשבעה שזה דוחק דמ"ט לחלק ולק"מ דא"כ יהי' מותר מל"ג ימים והרי הוא לא אמר רק לששה ושלשים יום וא"כ ע"כ דמיירי בלי שיפורא ושפיר מקשה ודו"ק: שם א"ל ר"פ היינו נמי טעמא דר' יהודה ור"י הנה בראשית ההשקפה היה תמיה לי דהיאך אפשר לומר כן לר"י הא ר"י ס"ל דמב"מ לא בטל ואין