דברי שאול - עדות ביוסף - א רצד

מופנה ודברי המהרש"ל והמהרש"א צע"ג: דף כ"ד ע"ב סבר למעבד עובדא כוותי' דשמואל א"ל מה דעתיכם לחומרא חומרא דאתי לידי קולא היא דקיהבת לה ימי טוהר הרשה בחידושי רשב"א דלמא לא חש רק ליתן לה ימי טומאה וימי טוהר לא יהבינן לה וכדאמרו לקמן דף כ"ח לחוש חוששת ימי טוהר לא יהבינן לה עד כו' ותמה המ"נ דאמאי לא הקשה הרשב"א קושיא זו לעיל מיניה גבי פניו טוחות דאמר ר"ח מה דעתיכם לחומרא חומרא דאתי לידי קולא היא ודלמא רק לחוש חוששת ולא לימי טוהר. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין דלמה באמת אמרו דף כ"ה דלחוש חוששת ימי טוהר לא יהבינן לה ודלמא באמת תטעה לענין ימי טוהר וצ"ל דכל שאומרים לה שמחמת ספק טמאה שוב ליכא למיחש דשמא תטעה דהכל יודעין דכל ספק לענין חומרא מחמירין לקולא לא אמרינן וז"ב ולפ"ז הדבר נכון דבשלמא שם דהספק הוא שמא לאו ולד הוא כלל שפיר לא חיישינן שמא הטעה לימי טוהר דהא יודעת שמשום ספק טימאהו ולענין ימי טוהר לא תטהר לעצמה וא"ל דדלמא תטעה דהספק היה שמא זכר הוא או שמא נקבה היא דמה"ת שתתלה בספק זה ולא תתלה בספק שמא לאו ולד הוא כלל דבאמת כל שאינו ולד הספק שמא לאו ולד הוא כלל ומכ"ש כאן דניכר בין זכר לנקיבה רק דהספק הוא שמא לאו בריה הוא כלל כדס"ל לרב ועיין כאן במהרש"א ושפיר יש ליתן לה ימי טומאה ואין לחוש שמא תבא לידי מכשול דמידע ידעה דהא דמסתפקא לרבנן דשמא לאו ולד הוא כלל אבל גבי פניו טוחות דלא ניכר אם ולד זכר או נקיבה שם יש לחוש שמא תתלה הספק רק שמא זכר או נקיבה וא"כ עכ"פ ל"ג ימי טהר כמו זכר תחשוב לה וכמו שפירש"י שם בהדיא אבל כאן דאין ספק בין זכר ובין נקיבה דניכר הוא וכן בהאי דשפיר מרוקם הי' ספיר יכול לידע אם זכר אם נקיבה וניהו דמ"מ חוששין עד כו' וכמבואר שם אבל מכל מקום פשיטא דלא תחלה הספק בין זכר או נקיבה כיון דיכולה לתלות הספק שמא לאו ולד הוא כלל דבאמת זה הספק היותר גדול אבל בהך דפניו טוחות טפי נוטה שהספק הוא אם הוא זכר או היא נקיבה דאין שום סימן לזה משא"כ בזה דשפיר יש סימנים כדאמרו שם עוד נראה לי דהנה יש לדקדק במה דאמר ר"ח להם צאו וטהרו מה שטמאתם מה דעתייכו לחומרא חומרא דאתי לידי קולא וקשה ממנ"פ אם הוא ס"ל דטהורה לגמרי למה לו להוסיף מה דעתייכו וכו' ולימא להו טעיתם צאו וטהרו מה שטמאתם ואם גם הוא מסופק א"כ למה אמר צאו וטהרו מה שטמאתם הא אינו טהור לגמרי והמ"נ רצה לחדש בזה דין חדש דכל שכבר חלה הוראתו לאיסור א"י לחזור בו כמבואר בסי' רמ"ב אך זהו כשאינו רק איסור ממש אבל אם נצמח מזה קילא ל"ש זאת וכאן דהוא חומרא דאתי לידי קולא ל"ש חלה הוראתו ושפיר אמר צאו וטהרו ויכולים אתם לחזור ובאמת שהוא דבר מושכל אבל אינו נכון לדינא דפשיטא בכל דבר איסור יכול למשוך איזה צד קולא בהסתעפות והמשכת הדברים ועיין בש"ך שם באות ט' בקיצור הנהגת או"ה. אמנם יש לומר דבאמת מה שאמר להם צאו וטהרו מה שטמאתם הוא משום דכשם שא"י להתיר המותר כך אינו יכול לאסור המותר וכמ"ש הש"ך שם אות ט' דעל הרוב יכול לבא לידי קילא ואף שלפי הנראה לא יבא מזה לידי קולא אסור שאפשר שיבא ויתגלגל קולא עד אחר מאה דברים לפיכך אם הוצרך לאסור מחמת ספק או מחמת חומרא כל שאין איסור ברור צריך המורה לומר שאינו איסור ברור רק שאנו מחוייבים להחמיר ע"ש שביאר הדברים ולפ"ז כך א"ל ר"ח לדידי טהור הוא וע"כ צריכים אתם לחזור ולטהר ומאי דעתיכם לחומרא אף לדעתיכם הייתם צריכים לומר שמחמת חומרא עשיתם כן דהרי חומרא דאתי לידי קולא הוא וז"ב ומעתה בזה אין מקים לקושית הרשב"א דשפיר קאמר ר"ח דלמה טמאתם בודאי היה לכם לומר דמחמת חומרא היא דהרי חומרא דאתי לידי קולא היא וא"כ ניהו דלא ניתן לה ימי טוהר עכ"פ היה להם לומר כן וגם שפיר אמר דלא היה לכם לאסור את המותר דהרי יוכל לבא לידי קולא וכמ"ש הש"ך וא"כ אין קושיא כלל אבל כאן דר"י בר אבא סבר למעבד עובדא כשמואל שפיר קמקשה הרשב"א דמה בזה שיחמיר והיה לו לומר שיחמיר ולא יתן לה ימי טוהר וז"ב ובגוף הקושיא של המ"נ הא כבר הורו הם והיאך היה יכול ר"ח להחזירם מהוראתם כל שלא טעו בדבר משנה נראה לי ליישב דכיון דר"ח גדול הי' מבניו שפיר יכול להחזירם וכמבואר שם בש"ך ס"ק צ"ג בשם המהרי"ק או דאפשר דהיה לו קבלה לר"ח דבכה"ג טהור ויכול להחזירו כמ"ש הרמ"א שם ודלא כש"ך שם. אמנם העיקר נראה דע"כ לא אמרו דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר רק היכא דאסרו אותו חכם בודאי אז אין חבירו רשאי להתיר דמה אולמא האי מהאי אבל כל שחבירו לא אסרו רק משום ספק פשיטא דאין ספיקו של זה החכם מוציא מידי ודאי של חבירו ויש להמתיק הדבר דכל הטעם דאין חבירו רשאי להתיר הוא משום דחבירו שויא חד"א בהוראתו וכמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ט. ומעתה זה כשאסרו בוראי אבל כאן שלא אסרו רק מחמת ספק בכה"ג ל"ס חד"א וכמבואר בשטמ"ק בכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ דכל היכא דלא קים ליה בגוויה לא שייך שויא חד"א