דברי שאול - עדות ביוסף - א רצג

נראה לי דהנה הש"ך סי' קפ"ז הקשה באמת על רמ"א דמכשיר מכח ס"ס הא לא מקרי ס"ס כלל וכתב הנוב"י בתשובותיו דדבריו תמוהים דאם כוונתו מכח דלא הוה מתהפך הא בכה"ג לא בעינן מתהפך כלל דתחלה צריכין אנו לדון שמא לא בא כלל מן המקור רק מן הצדדין ואת"ל מהמקור שמא מהמכה ע"ש. ולפ"ז זהו סם אבל כאן שהרופאים הקדימו שזה ודאי שזו יש לה מכה בתוך מעיה א"כ ניהו דלא נאמין להם לודאי אבל עכ"פ נוטה הדבר יותר שמן המקור הוא וא"כ שוב לא מקרי ס"ס כלל דאינו מתהפך כלל ולא הוה רק ספק אחד שמא מן המקור ושמא מן המכה ולכך טמאה. איברא דעדיין י"ל דהוה ס"ס שמא לא נימוח ואת"ל נימוח שמא מן המכה וכאן לא שייך לומר דאינו מתהפך דמתחלה אנו צריכין לדון שמא לא נימוח כלל דזה אינו דבאמת הא דם מטמא לח ויבש ורק דכי לא נימוח אמרינן דבריה בפני עצמה וכיון דאין דרך להטיל בריות וקליפות בפ"ע עכ"פ יותר נוטה שדם הוא ושפיר צריכה להטיל למים וכל שנימוחה טמאה דלא הוה ס"ס משים דאינו מתהפך וז"ב ובזה יש ליישב קושית התוס' כאן ד"ה אם דשפיר הוכיח דמטמא אף ביבש דאם נימא דלא מטמא רק לח רק דכל שיכול לחזור ולהתמחה שפיר מקרי לח יקשה דא"כ אמאי צריכה להטיל למים הא הוה ס"ס שמא לא ימח וא"ל דיותר ניטה שהוא דם מלומר דהם קליפות דזה אינו דבאמת אף דנימא דם הוא מ"מ אנו צריכין לדון שמא לא יתמחה וכל שלא יתמחה אף דדם הוא טהור כיון דיבש לא מטמא וע"כ דיבש מטמא ובזה י"ל הא דאמר בדף כ"ז ע"ב ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה וכו' ותמהו התוס' דמה ותו הא היא קושיא קמייתא ולפמ"ש י"ל דהכי הכוונה דאף אם נימא דיבש מטמא משום ספק שמא יוכל לחזור ולשרות ולא מקרי יבש עכ"פ יקשה בהא דתנן המפלת ואמאי יצטרך להטיל למים הא הוה ס"ס ודו"ק. ובגוף קושית הרא"ש נראה לי דהנה באמת צריך להבין גוף הס"ס של הרמ"א ספק מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה והא עכ"פ מקור מקומו טמא כמ"ש רבינו הלכות משכב ומושב פ"א הלכה ט' ובכמה מקומות וכיון שכן לענין שתטמא עכ"פ לערב אינו רק ספק אחד שמא מן הצדדין דשמא מן המכה אינו ספק דעכ"פ הוא בתוך המקור ונגע במקור ומקומו טמא וע"כ צריכין לטמאותו טומאת ערב וכיון שכבר החזקנו אותו לענין טומאת ערב שהוא מן המכה שבמקור וכיון שכן שוב ליכא לחלות בס"ס שמא מן הצדדים דכבר החזקת אותו עכ"פ לענין טומאת ערב סעכ"פ היא מן המכה שבמקור וכעין זה כתב בשו"ת נודע ביהודא מהד"ק סי' נ"ב וצ"ל דבאמת דברי רבינו סותרים בענין מקור מקומו טמא שבכמה מקומות פסק דטמא והרי בפ"ח מא"ב כתב וכן אשה שראתה דם מחמת מכה יש לה במקור וכו' היא טהורה ודם טהור וכבר נשאל ע"ז בנוב"י מהד"ת ואינו לפני אמנם בס"ט סי' קפ"ח ס"ק ד' בתשובתו חולק בזה דדוקא מה שבא ממעיינות הנדה ותולדותיה הוא דס"ל לרבינו דמקור מקומו טמא אבל דם המכה דלאו ממעיינותיה הוא רק שבא מדופני האבר שבו המכה טהור ע"ש ולפ"ז שפיר הוה ס"ס דאף טומאת ערב טהור ולא צריכין לדון כלל שהוא מן המכה שבמקור ובזה הן נסתר מחמתו מה שחידש הנוב"י בכמה מתשובותיו לדחות דברי הש"ך שכתב להקשות על רמ"א דלא הוה ס"ס וכתב הנוב"י שאם כוונתו מכח דהוה משם אחד זה אינו דמקור מקומו טמא וא"כ נ"מ עכ"פ בין הספיקות לענין טומאת ערב והתפאר בזה וגם דו"ז הגאון מוהר"ץ האלבערשטאט בתשובתו והיא נדפסה בכנ"י בקצרה ובס"ט סי' קפ"ז כתב זאת. ולפמ"ש ממנ"פ צדקו דברי הש"ך דאם נימא דמקור מקומו טמא אף לענין דם א"כ מעיקרא אין התחלה לס"ס וכמ"ש דע"כ לענין טומאת ערב צריכין אנו לדון שהוא מן המכה שבמקור ואם נימא דבזה מקור מקומו טהור שוב ליכא ס"ס ומעתה מיושב היטב קושיית הרא"ש דכאן שהי' כמין קליפות ושערות דודאי מתולדות הנדה היא וממעיינותיה פשיטא דבזה מקור מקומו טמא ואף דנימוח ולא חשבינן לברי' בפ"ע אבל עכ"פ לא דם המכה הוא ופשיטא דממעיינות הנדה היא ושפיר אם נימוחה טמאה וז"ב ודו"ק ובזה ממילא יש ליישב קושית התוס' הנ"ל דאם דם יבש טהור ע"כ דזה לא הוה מענין טומאת הנדה שוב הוה ס ס ודו"ק: דף כ"ב אמרי דנין יצירה מיצירה ואין דנין בריאה מיצירה ופריך מה נ"מ הא תני דבי ר"י וכו' זו היא שיבה זו היא ביאה מכאן ק"ל טובא בהא דאמרו בסנהדרין דף ל"ח א"ל קיסר לר"ג מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר יוצר הרים ובורא רוח ופירש"י דזה נקרא יוצר וזה נקרא בורא ופריך הש"ס מדכתיב ויברא וייצר גבי אדם ע"ש ועיין במהרש"א בח"א שכתב שבריאה שייך ברוחני ויצירה בגופני ויש קצת ס"ס. שם ובשו"ת רש"ל סי' ס"ז כתב להיפך דיצירה היא ברוחני ובריאה בגופני ועכ"פ יצירה ובריאה אינו מענין אחד וא"כ איך אמר כאן דנלמד בריאה מיצירת והא אין שוין במובן ואינו כמו שיבה וביאה ועיין כאן בדף כ"ג שאמר מדהו"ל למכתב יוצר הרים ורוח וכתב ובורא רוח ש"מ לאפנויי ולדברי המהרש"ל והמהרש"א הלא יש חילוק בין יצירה לבריאה ובאמת צ"ל דלדידן ליכא חילוק בין יצירה לבריאה רק לתשובת המינים השיבו בסנהדרין שם אבל לדידן אין נ"מ כלל ודרשינן דיצירה