דברי שאול - עדות ביוסף - א רצב

מגופא הטמא והיינו דבמנא יש לתלות יותר דבא מעלמא ואת"ל מגופא דלמא מן העלייה אבל היכא דבא מגופא פשיטא דיש לתלות ברוב ומצוי ודו"ק היטב. דף כ"א בגמ' ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הם והקשו בתוס' דלהוה כמחצה על מחצה אע"ג דאיכא חזקת טהרה. והנה שאלני הרב מוה' אברהם קאמפף דהא דספק ראיה לא אמרינן ספק טומאה דוקא במגע וכמ"ש התוס' ריש נדה. והנה לא דיבר נכונה דדוקא לענין רה"ר לא מטהרין בספק ראיה ומהטעמים שכתבתי בחידושי שם אבל ברה"י ודאי טמא ואדרבא בספק ראיה כ"ש דטמא ועיין סוטה דף כ"ח דנדה מקריא רה"י דאותו מקים סתר הוא ע"ש וראיתי בחידושי הר"ן שהקשה דאמאי טהורה לגמרי ואמאי בהוה כמחצה על מחצה ותירץ דאמרינן העמד אשה על חזקתה ודבריו תמוהין בקושיא והתירוץ דהעמד אשה על חזקתה לא אמרינן בנדה דהו"ל ספק טומאה ברה"י וגם קושייתו תמוה דמשמע דאינו רק ספק טומאה והא ברה"י היה לו לאקשויי דיהיה טמא ודאי וכמ"ש התוס' בהדיא ולכאורה רציתי לומר כיון דגם הדמים הטהורין מהמקור אתו א"כ הו"ל קביע ולא שייך ספק טומאה ברה"י דא"א לחשבו כודאי דהו"ל כשני נזירים שאירע טומאה ביניהם שכתבו התוס' ר"פ שני נזירים ול"ש לומר דעשאו כודאי ולכך לא הוה רק ספק וה"ה כאן גם הדמים טהירין הן מן המקור וכמ"ש התוס' וא"כ לא היה כדאי. ובזה יש ליישב גם תירוצו דהו"ל לאוקמא אחזקתה דבכה"ג שייך לאוקמה אחזקה וגם לפמ"ש הר"ן ריש נדה דלכך אמר שמאי דאוקמה אחזקה וגם להלל אינו רק מעלה בקדשים משום דאיכא ספק בגוף הנותן טומאה ולכך מעמידין אחזקתו (ובר"ן שם ט"ס שכתב לא מעמידין וצ"ל מעמידין) וא"כ גם כאן שהספק על הנותן טומאה לכך מעמידין על החזקה ודו"ק היטב ובוא וראה כמה עמקו דברי קדמונינו שבמעט שינוי לשון כל אחד אזיל לשיטתיה: דף כ"ב ע"א לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה כתבו בתוס' ד"ה לפי ומה"ט מטמא ר"י קרי של זב במשא והא דלא מצריך קרא כי הכא ע"ש שנדחקו בזה ולפענ"ד נראה דהנה המרדכי סוף חולין הקשה דאמאי מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה והא בטל ברוב וכתב המלמ"ל בפ"א ממשכב ומושב דלא שייך ביטול ברוב גבי משא דבטומאת משא ל"ש ביטול דמ"מ נושא הוא וכדאמרו בבכורות דף כ"ג ולפ"ז זהו לענין משא אבל כאן דקרי משום נוגע הוא וזב משום ראיה א"כ עכ"פ אם נימא דבטל ברוב מהראוי שלא יסתור בזיבה וע"כ צ"ל כסברת המרדכי דכל דבר שתחלתו ע"י תערובות ל"ש ביטול לכך אצטריך קרא. איברא דלפ"ז צריך להבין אמאי לא יבטול באמת ברוב של קרי וכאן לא שייך טעמו של המרדכי כלל דהא כאן בתחלת ביאתו לא היה בתערובות דכיון דקרי בעי שיעור כחתימת פי אמה א"כ כ"ז דלא היה בו כשיעור לאו קרי מקרי א"כ ניכר הזיבה בפ"ע דאף דמעורב בקרי מ"ל בזה הא לא מקרי קרי עדיין ושפיר בטל אח"כ ברוב דכל שהוה ניכר לעצמו לא מקרי בא לעולם ע"י תערובות וכעין הך דגיגית המבואר בסי' שי"ח ועיין בכו"פ סי' ק"כ אך באמת הדבר נכון דמה בכך דניכר בפ"ע הא אדרבא עי"ז שפיר סתר דזיבה סותר וכאן לא בעי הזיבה רק שיהיה סותר ושפיר סתר בעוד לא הי' כשיעור חתימת פי אמה וז"ב. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא ומצאתי בח"ר שהרגיש בזה דמה משני דא"א בלא צחצוחי זיבה הא עכ"פ בצר ליה שיעורא דחתימת פי אמה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כשמגיע לשיעור דחתימת פי אמה ולא בציר ליה רק שיעור זיבה שוב בטל ברוב והוה כאלו קרי כלו ובזה י"ל דלכך לא סתר רק יום אחד והדבר צריך טעם דממנ"פ אם היא זיבה ממש מדוע לא יסתור כזיבה כל שבעה. וצריך לומר דגזירת הכתיב היא. ולפמ"ש אתי ספיר הטעם דבאמת כעת איני רק קרי וקרי אינו מהראוי לסתור רק דיום אחד סותר דמכל מקום טרם שהגיע לשיעור חתימת פי אמת הי' כזיבה אבל זיבה ממש לא הוה דבטל ברוב והוה קרי רק שכל קרי אינו רק נוגע וחידוש היא שחידשה תורה דמכל מקום כיון שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה יסתור עכ"פ די ביום אחד. שבתי וראיתי דמ"ש לעיל דכיון שקרי בעי שיעור וכ"ז שלא הי' כחתימת פי אמה לא מקרי קרי שוב מקרי ניכר הזיבה יש לפקפק דמ"מ בטל ברוב מה שהלך קרי וניהו דלא הוה עדיין שם קרי אבל מ"מ בטל בי' ולא גרע מיבמה שרקקה דם דבטל ברוב וכמו שהקשה המרדכי: מיהו בגוף הדבר י"ל דבאמת לפמ"ש המלמ"ל לישב קושית המרדכי משום דבמשא מיהו מטמא א"כ אין הכרח לדינו של המרדכי שפיר יש לתרץ בפשיטות קושית הרשב"א הנ"ל דבאמת לענין שיעור חתימת פי אמה בטל הזיבה ברוב אבל לענין שתוכל לסתור בזיבה שפיר סותר דאטו מי לא יצא זיבה אף דבטל ברוב אבל הא לזיבה אין שיעור ועכ"פ יצא זיבה וסותר ודמי לטומאת משא: שם ע"ב אשה זו מכה ים לה במעיה הטיל למים אם נימוחו טמאה מכאן הקשה הרא"ם בתשובה כלל ב' להרשב"א דלמה תהיה טמאה אם נימוח הא כיון דמכה יש לה במעיה תולין במכה וכבר כתבתי בזה בחידושי להלכות נדה סי' קפ"ח כמה דברים וכעת