דברי שאול - עדות ביוסף - א רצא

אדרבא בשלמא המיעוט העומד נגד הרוב א"כ כיון דחשיב לר"מ וחייש ליה שפיר מצטרף והו"ל תרי נגד הרוב אבל המיעוט דמפילות א"כ באמת החזקה לבד נגד רובא לא חשוב והמיעוט נגד המרובה פשיטא דעכ"פ הרוב אלים מהמיעוט אף לר"מ מה תאמר דבצירוף שניהם גם יחד הו"ל הרי נגד הרוב דז"א דכאן המיעוט נצמח מהרוב וכל שאתה אומר שמפילות ע"כ אתה מודה שהרוב מתעברות וכיון שהרוב מתעברות שוב הרוב חשוב מהמיעוט ואינו נקרא שנים נגר חד ולכך אמרו שם דהוה פלגא ופלגא משא"כ כאן דהמיעוט הוא נגד הרוב לגמרי שפיר מצטרף. איברא דלפ"ז יקשה הא כיון דאיכא מיעוט דאינן מתעברות כלל שעומד נגד הרוב לגמרי וזה יש להצטרף לחזקת יבום ואז לר"מ יהיה אתרע הרוב לגמרי וצ"ל כיון דרוב מתעברות ומיעוט מפילות הו"ל הך מיעוט דאינן מתעברות מיעוטא דמיעוטא וגם להקל עי"ז גם לר"מ לא מועיל המיעוט כ"כ רק מיעוט דמפילות דהוא מן הרוב עצמו ולצרף תרי מיעוטי אליבא דר"מ לא אמרינן ג"כ כיון דאין המיעוטים שווים ואינם מסוג אחד שזה עומד נגד הרוב וזה מן הרוב אתה מסלקו לכך הוה פלגא ופלגא ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ובפרט לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם דגרסו דהש"ס ביבמות קאי אליבא דרבנן ולדידהו בודאי הוה פלגא ופלגא משא"כ לר"מ ובזה יתיישב הרבה קושיות ודו"ק שוב ראיתי ברשב"א בסופו שכתב ג"כ להקשות דנצטרף שני מיעוטי אהדדי וכתב דמיעוט שאינן מתעברות הוא נגד הרוב ועוד הו"ל מיעוטא דמיעוטא והוא הדבר אשר דברתי וד"ק היטב כי ה"ל כוונתי להרשב"א בזה: דף י"ט גמרא ר"י אומר כיהה וטהר הקשו התוס' מ"ט דרבנן דלמה לא נוקי גברא בחזקהי' ובכתובות דף מ"ה כתבו בשם ר"ה דמיירי שנזקק לטומאה ואזיל ר"י בתר חזקה דגופא שלא היה בו נגע אף שים חזקת טומאה כנגדו וצ"ב כיון דל"ש כאן חזקת טהרה דעכ"פ כבר הי' בחזקת טומאה וא"כ לא נשאר רק חזקת הגוף שאין בו נגע והרי בין שהיה בו שער קודם לבהרת או בהרת קודם לשער עכ"פ ל"ש להעמידו בחזקת הגוף דהא הגוף הוא בחזקה שאין בו שום נגע לא נגע טמא ולא נגע טהור והרי כאן עכ"פ שער לבן קודם לבהרת מידי נגע לא יצאה הן אמת דבש"ס כאן משמע דשער קודם לבהרת לא מקרי נגע כלל דהרי פריך בין דם לדם וכו' אלא מעתה בין נגע לנגע נגע טהור מי איכא וכ"ת כלו הפך לבן בהק מקרי וקשה למה לא מוקי בספק בהרת קודם לשער וזה מקרי נגע טהור ואף דהס"ס מוקי לה בנגעי אדם ובפלוגתא ובכגעי בתים וכו' היינו דכלהו לטמא רק דפליגי בזה וכמ"ש רש"י וע"כ דשער קודם לבהרת אינו נגע כלל אבל צ"ע דלא מסתבר כלל ועכ"פ חזקת הגוף ל"ס בזה דהוה כמ"ש התב"ש לענין מים בראש דרוב שאין טריפות אין להם מים בראש והאי מדיש לה מים בראש אתרע לה חזקה וה"ה כאן דרוב בני אדם שאין להם לא שער לבן ולא בהרת וזה אתרע לה וצ"ע ואולי דיש לומר דשער לבן קודם לא אתרע כלל דשער לבן ודאי לא מקרי נגע וא"כ י"ל דהבהרת בא אח"כ והשתא הוא דאתרע ודו"ק וצ"ע: שם ע"ב ואבע"א אית ליה מי לא אמר ר"ח שחור אדום הוא אלא שלקה ה"נ מלקי הוא דלקי. עיין סוכה דף ל"ג ל"ש אלא ענביו שחורות אבל ענביו ירוקות מיני דהדס הוא ובכ"ת הקשה בהא דאמרו אדומות כשחורות דמיא דאר"ח שחור אדום הוא והקשה דל"ל לטעם זה והא ת"ל דלאו מיני דהדס היא ולפמ"ש כאן יש לומר דבאמת גם ירוק יוכל להיות דמלקי לקי כדאמרו כאן לעקביא ואף רבנן י"ל דמכשרי כאן מקרא דדמיה דמיה וא"כ שוב גם זה שייך לפסול ולכך אמר דמיני דהדס נינהו ול"ש לפסול אבל שאר מינים דל"ש לקותא א"צ לטעם דמיני דהרס נינהו ודו"ק ובגוף הענין שעקביא עם רבנן נחלקו בדם הירוק אם טמא צ"ב לפמ"ש החינוך בפרשת אחרי שמה שטמאו חז"ל חמשה מיני דמים ולא שאר המינים משום שחכמים ידעו בחכמתם שמראה דמים הטמאים באים מהמקור ולא הטהורים שאין באין מהמקור א"כ כיון דזה ודאי דהדם הירוק ע"כ אינו בא מהמקור דהרי לרבנן טהור הוא והטעם משום דהטהורים אינם באין מהמקור וא"כ איך עקביא מטמא וא"ל דירוק בא מהמקור דא"כ מ"ט לא טמאתו התורה לרבנן וא"ל דבזה נחלקו עקביא ורבנן דהיאך שייך שנחלקו בזה במציאות מה שחכמי הניתוח והטבע יוכלו לדעת ואולי י"ל כיון דמשל משלו חכמים באשה חדר ועליה ופרוזרור והרי אמרו בב"ב דף כ"ד דממה דחזקתו מן המקור ע"כ דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ורבא דחי דהוא רוב ומצוי ולפ"ז נראה לפענ"ד דבאמת ירוק בא ג"כ בהפרוזרור רק שיש ספק אם בא מן העלייה או מן החדר וא"כ כיון שאין דרך לבא מהמקור כ"כ דם ירוק כמו אודם ולכך ס"ל לרבנן דאזלינן בתר קורבא ואמרינן דמן העלייה בא ועקביא ס"ל דיותר מצוי לבא מהמקור ממן העליה ולכך אזלינן בתר רוב ומצוי ואמרינן דבא מהחדר ודו"ק: ובאמת שמסתבר דגם ירוק בא מהמקור שהרי עקביא ס"ל דירוק מלקי לקי וא"כ שפיר י"ל דבא מן המקור אלא שנלקה ולל"ק דלא ס"ל דמיה דמיה ודאי י"ל דבא מן המקור ובזה יש לי לפרש הא דאמרו ניהו היכא דקחזי כתם אמנא לא מטמאיתו היכא דקחזינא דם ירוק