דברי שאול - עדות ביוסף - א רצ

הרי עשתה מה שתקנו רק שנאבד ולמה תהיה אסורה הא למה זה דומה לבדיקת הריאה דחז"ל תקנו לבדוק הריאה מפני מיעוט המצוי ואף אם נאבדה בלי בדיקה אסורה וכמ"ש הש"ך דאל כ כל אחד יאבד הריאה בידים ואפ"ה כל שבדקו ויש ספק בבדיקה ועדים מכחישים זא"ז דעת הש"ך בסי' ל"ט דכשר כיון דכבר קיים תקנת חז"ל וה"ה כאן וא"ל דכאן אף שבדקה כל שלא ראתה אכתי יש ספק שמא באמת ראתה דם ואי נימא דכל שבדקה ונאבדה מותרת א"כ תאבדנו בידים ולא הועילו בתקנתם. ובזה יש לי לומר מה דמשני זו מוכיחה קיים וכו' והיינו דאף דלא הצריכו חז"ל רק לבדוק ולהניח עד הבקר וא"כ יש ג"כ חשש שמא ראתה לזה אמרו דשם מוכיחה קיים וא"כ כשתמצא דם אח"כ תצרך כפרה משא"כ כשנאבדה אין מוכיחה קיים ודו"ק. עוד יש לי לומר דכל שאבדה קודם תשמיש עושית ספק בידים וזה אסור וכמ"ש המהרי"ט ומהרשד"ם דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה ובשלמא כשבדקה והניחה למשמרת עד הבקר ל"ש אין עושין ספק דרבנן לכתחלה דהרי כל הטעם הוא משום דהיה כמבטל איסור בידים דאסור וכמ"ש המהרי"ט חלק יו"ד בכללי הספיקות ולפ"ז הרי התוס' בפסחים דף למ"ד כתבו הטעם דאסור לבטל דאל"כ מה הצריכו חז"ל ששים וכל אחד ירבה עליו ויבטלו ולפ"ז כאן שמוכיחה קיים והועילו בתקנתם ל"ש זאת משא"כ בנאבדה דאין מוכיחה קיים ודו"ק: שם ור"י האי קרא דר"ל מה דריש ביה מבעיא ליה לכדכתב בספר ב"ס ק"ל דאטו בקרא מרומז הך דב"ס והלא לא כתב רק שבוזה דרכיו יומת וזה מקרי מבזה דרכיו א"כ י"ל דגם המשמש ביום בכלל המבזה דרכיו ובפרט לפמ"ש רש"י דדרכיו היינו תשמיש וא"כ יש לזה רמז טפי ואכתי ק"ל למה לא יליף מקרא דר"ל. ואולי ס"ל דכיון דב"ש סברי דמצוה לשמש לאור הנר ות"ח מותר להאפיל בטליתו וגם בבית אפל מותר לא יתכן שיהיה בכלל בוזה דרכיו ולכך אמר שזה אתי למה דכתיב בספר ב"ס: דף וי"ז ע"ב בתוס' ד"ה ואין וכו' וצ"ע במכילתין גבי דם תבוסה דמשמע דספק יצא מחיים וכו' ברה"י טמא וברה"ר טהור ולפמ"ש לעיל בביאור כוונתם דלכך בספק ראיה לא יליף מסוטה משום דהא דטהור ברה"ר הוא כמו דמצינן דציבור עושין בטומאה וזה שייך בספק מגע אבל ראיה לא שייך בציבור ע"ש ולפ"ז בדם תבוסה דהוא טומאת מת דשייך בציבור שפיר אף בספק ראיה טהור ברה"ר ובזה אתי שפיר הא דקשיא לי טובא בהא דכתבו התוס' בדף י"ח ד"ה שליא בסופו דאי משליא מייתי מאי איריא משום רוב אפילו מע"מ נמי דהו"ל ספק טומאה ברה"י ע"ס דהא גם שם לא הוה ספק מגע ומצאתי במ"נ שהרגיש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אף דלא הוה ספק מגע נמי יליף מסוטה והא דטהור ברה"ר משום דמצינו גבי ציבור כוותיה ודו"ק ועיין בדף י"ט בתוס' ד"ה ר"י ובמהרש"א ובסדרי טהרה שם שהאריכו בזה ולפמ"ש לעיל בטעמו של דבר דספק ראיה יש להאריך בזה והמשכיל יבין דלכאורה הוה כאין בו דעת לשאול דמי ידע אם הבהרת קדם או השער קדם: דף י"ח בתוס' ד"ה שליא ע"ש שכתבו דלפירוש רש"י מיירי בנמצא ולד ונשאלתי מהרב מוה' יעקב אבד"ק קאזליב נ"י דא"כ מה מסיים במשנה כסימן ולד באשה כך בבהמה ואם נמצא ולד למה לי סימנא ולק"מ דפשיטא דל"מ בנמצא ולד גמור דא"כ עה קמ"ל ודאי דאסור באכילה רק דמיירי בנמצא מקצת ולד דעכ"פ אי אפשר לומר המיעוט דאין בהם ולד כלל דהא יש בו ולד רק דהספק שמא לא יצא רובו ולזה הוה ספק השקול ואסור וז"פ וברור ועיין ברע"ב בחולין במשנה שם בפרק בהמה המקשה ודו"ק: שם ע"ב ברש"י ד"ה סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל לטהר תרי ורובא לחודי' לטמא ואין אחד עומד במקום שנים. פירשתי בדרך למודי דרש"י ס"ל דר"מ חייש למיעוטא מה"ת כמ"ש הפוסקים וגם התוס' נסתפקו בזה כאן ובכמה דוכתי ולפ"ז לר"מ המיעוט היא ענין חשוב והחזקה הוה שנים לגבי רוב משא"כ לרבנן דהמיעוט לא נחשב הו"ל סמוך מיעוטא לחזקה רק דאתרע לה רובא והו"ל פלגא ופלגא ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דביבמות דף קי"ט אמרו סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ולפמ"ש י"ל דכאן המיעוט אם סומכין אותו לחזקה הו"ל מענין אחד ושפיר שייך לומר דלר"מ דהמיעוט חשוב ג"כ והחזקה הו"ל תרי נגד חד והיינו משום דאף דחזקה בפ"ע אינו כמו רוב והמיעוט ג"כ אינו כמו הרוב דעכ"פ הרוב עדיף בהצטרפם יחד הו"ל הרוב יחיד במקום שנים אבל שם דהחזקה ליבום והרוב לשוק והרי חזקה לא הוה כרובא מה תאמר דהמיעוט עם החזקה לצטרפי דז"א דהרי כל הטעם דלר"מ הו"ל שנים משום דהמיעוט הוא חשוב לר"מ והרי שם המיעוט דמפילות הוא מחלק המרובה שמתעברות יש מיעוט המפילות כמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות שם רק דהוא כתב להיפך דהאי מיעוט מרע הרוב ממש דמן הרוב אתה מסלקו משא"כ במיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב ע"ש. ואני אומר דזה דוקא לרבנן דלא מחשבי המיעוט נגד הרוב שייך לחלק בין אם המיעוט עומד לגמרי כנגד הרוב או שמן הרוב אתה מסלקו אבל לר"מ דמחשב המיעוט ולדידיה המיעוט והחזקה בהצטרפם יחד הו"ל תרי נגד חד וכמ"ש א"כ