דברי שאול - עדות ביוסף - א רפח

וודאית וספק נגע א"כ א"ש בפשיטות דברי התוס' דלענין מעל"ע שאין כאן טומאה לכך טהור. שם גמרא ווסתות דאורייתא ופירש"י דאורייתא הלמ"מ דמחזקינן לטומאת ספק. כ"כ בזה דלכך לא הוה ודאי מחמת החזקה משום דחזקת דמים שבא בהרגשה ואף דיש לתלות דאימור הרגשת עד הוא מ"מ מידי ספק לא יצא. ובזה ישבתי קושית התוס' דלכך סמוך לווסתה אסור מן התורה די"ל דבאמת תראה ותרגיש אמנם בגוף הדבר תמוה לכאורה ניהו דהוה ספק הא הוה ספק טומאה ברה"י לפמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ח דבית הסתר היא רה"י בכ"מ. ולפ"ז יקשה למה לא הוה ודאי אמנם נראה דמזה ראיה למ"ש הנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ק"כ דלענין איסור לבעלה לא שייך ענין ספק טומאה ברה"י או ברה"ר ובכ"מ הוא ספק איסור והוא אסור מספק ע"ש. ולפענ"ד רוח ד' דיבר בו שכן הוא בתוס' ב"ק דף י"א גבי שוליא ע"ש בד"ה דאין שכתבו דשמעתין איירי לענין לאסרה על בעלה ומשמע דלענין איסור הוא תמיד ספק איסור ובזה נראה דממילא לענין איסור הוה ספק ומועיל חזקת כשרות וגם ס"ס מועיל ועיין בתוס' כתובות דף ט' שהקשו דנימא דמועיל חזקת כשרות ובפ"י האריך שם דהא הו"ל ספק טומאה ברה"י ע"ש. ולפענ"ד דאין ענין לענין איסור והיתר ספק טומאה ברה"י וכן מצאתי בש"ש שמעתא א' פי"ב סברא זו ע"ש. ואני תמה על השיטה מקובצת בכתובות שם שכתב ג"כ להקשות דהיאך שייך ס"ס דהא ברה"י טמא כל ספיקות שאתה יכול לרבות ולפמ"ש א"ש ומ"ש השיטה שם לחלק דכל דלא הוחזק טומאה יש להקל בס"ס וצע"ג דבריו דבכמה מקומות אף שלא הוחזק טומאה מטמאינן וספק ביאה לא קי"ל כר"א ועיין תוס' ב"ב דף נ"ה ועיין מהרש"א בנדה דף י"ט שכתב דמשארסתני נאנסתי הו"ל ספק טומאה ברה"י. ולפמ"ש אין זה ענין לספק טומאה ומ"ש שם בדברי התוס' דדוקא ספק מבע למדין מסוטה ולא טומאת ראיה כ"כ במהד"ק ומהר"ב ביאור דברי התוס' וכעת מצאתי שכוונת התוס' למ"ש בשיטה מקובצת ב"ק דף י"א שם ליישב קישית התוס' דלא ילפינן מסוטה אלא לטומאת מגע שבא מחמת דבר אחר כמו סוטה שבא הטומאה ע"י הבועל אבל טומאה הבא מגוף האשה לא ילפינן מסוטה וס"ס טהור אף ברה"י והביא ראיה מדם הנמצא מהלול ולחוץ דטהור אף דהוה רה"י וע"כ כיון דבאה מגופה ולפ"ז גם כאן הא באה מגוף האשה ושוב מטמא אף ברה"ר ג"כ והכלל דבזה לא דמי לסוטה בין ברה"י להחמיר ובין ברה"ר להקל. ובזה יש לי לכוין דברי חידושי הר"ן שכתב רפ"ק דנדה דלכך לא אוקמא ספק טומאה ברה"י על חזקה שהיה לטהרות מקודם משום דמסוטה גמרינן דוקא דומיא דסוטה שהספק נולד באשה שהיא המקבלת טומאה אבל הכא שנולר הספק באשה ולעיל תמהתי ע"ז ולפמ"ש יש ליישב סברתו ועדיין צ"ע. נחזור לעניננו דדברי מהרש"א תמוהין ובש"ש שם האריך בדברי המהרש"א שם ע"ש פט"ו. ולפמ"ש אין התחלה לדברי המהרש"א שם ולפ"ז גם כאן בווסתות מחזקינן טומאה מספק והיינו דלגבי בעלה אינו רק ספק דזה ספק איסור דלטהרות אין נ"מ בזה רק לגבי בעלה ועיין בנדה דף מ"ב וזה לפענ"ד הענין מתוך שצריכה בדיקה לטהרות צריכה בדיקה לבעלה והיינו דבזה צריכה בדיקה משום ספק טומאה ברה"י וממילא צריכה בדיקה גם לבעלה ודו"ק: שם בתוס' ד"ה לא ועוד י"ל דר"ע ורבי איירי שהראשון לא אכל רק חציה וכשאכל השני' הי' עדיין חצי החתיכה הראשונה לפניו ודבריהם תמוהים כמו שתמה בשו"ת מי באר סי' ע"ט דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי על רבי וסברי דפטור הא הוה חתיכה מבין שתי חתיכות. והנראה בזה דהנה התוס' בסוכה דף ו' ע"ב ד"ה ור"ש כתבו דא"ל דרבי ס"ל כר"נ דאקבע איסורא ואף כשאכל נמי דזה אינו דזה חידש ר"נ אבל רבה דריש ממצות ע"ש ודבריהם צ"ב דמכל מקום אפשר דרבי ס"ל כר"נ דאקבע איסורא. אמנם כוונתם דמאן דדריש ממצות מה מועיל דאקבע איסורא סוף סוף הא אין כאן חתיכה מב' חתיכות ואנן מצות קרינן ובאמת ר"נ דסבר אקבע איסורא לאו מקרא קדריש רק מסברא כמ"ש התויו"ט בכריתות שם וז"ב ומעתה י"ל דכוונת התוס' דלא נשאר רק כחצי זית וכשכל החתיכה לא הי' רק כזית וכדומה והנה התוס' בכריתות דף י"ז ע"ב דעתם דחצי זית לא מקרי אקבע איסורא ודעת הרמב"ם פ"ח משגגות דמקרי אקבע איסורא וע' בלח"מ: אמנם אף לפי שיטת התוס' נראה לי ברור דזה דוקא היכא שמתחלה לא היה כאן רק כחצי זית דמעולם לא התחיל קביעות איסור אבל היכא דמתחלה היה כאן כזית רק שנאכל חצי פשיטא דנקבע האיסור ולא גרע מנאכל כלה וכיון דהוה נקבע איסור א"כ שפיר איכא כאן ב' חתיכות דאף דאמרינן בכריתות שם כזית ומחצה איכא בינייהו ולרבה לא מקרי במחצה חתיכה כלל היינו היכא דלא היה כאן מתחלה רק כחצי זית וגם דהא לרבה לא ס"ל כלל אקבע איסורא אבל רבי ס"ל כר"כ דאקבע איסורא וכיון דאקבע איסורא ממילא איכא כאן ב' חתיכות וחייב לרבי אף דבעי ב' חתיכות וגם לטעם ר"ז שייך כאן דהרי איכא לברורי וכדאמרו בש"ס א"ב ורבנן ס"ל לגמרי כרבה דלא ס"ל אקבע איסורא ולא אפשר לבררו וא"כ פטרו שפיר היכא דלא נשאר רק