דברי שאול - עדות ביוסף - א רפז

הר"ן בחידושיו דכוונה דשם ל"ש לענין מצות צ"כ דזה רק מכשירין ולא מצוה. ולפ"ז כיון דעיקר מה שצריך כוונה הוא רק שיעשה הענין בתכלית השלימות וא"כ בכה"ג מועיל כוונת האחר כנלפענ"ד לחומר הנושא וצ"ע: והנה קשה לי איך מועיל בשוטה מה שהנשים פקחות בודקות אותן והא שמאי והלל נחלקו אם דיין שעתן או מעל"ע ולפ"ז מה ראיה מנשים אחרות דבודקות ולא ראתה דם והיינו שלא נמצא דם על העד ודלמא כותלי ביהר"ח העמידוה וא"ל מדלא הרגישה דזה אינו דהרי אף לשמאי אמרו בנדה שם דף ג' דמודה שמאי בשיטה דלאו בת הרגשה היא וא"כ אין ראיה מדלא הרגישה וא"ל דזה דוקא כשראתה חיישינן שמא ראתה למפרע אבל אם לא ראתה מה"ת לחום שמא ארגישה ולאו אדעתה דזה אינו דמלבד דיש לחוש אף כשלא ראתה דאין ראיה ממה דלא ארגישה אף גם דאכתי יקשה כשראתה וניחוש עוד יותר ממעל"ע דאין ראיה מדלא ארגישה וא"ל כיון דאשה שיש לה ווסת דיה שעתה וא"כ כיון שמתקנות לה ווסת א"כ דיה שעתה דזה אינו דאכתי אם תראה וחזינן שראתה אף שלא בשעת ווסתה א"כ ניחוש למעל"ע ולא שייך לומר דחזקת דם שבא בהרגשה כמ"ש רבינו בפ"ה מא"ב דזה אינו דשמא באמת ראתה ולא ארגשה דלאו בת הרגשה היא והיא קושיא גדולה להמעיין בעומק הענין. וצ"ל דהרי באמת בתוס' דף ג' הקשו בהא דאמר מודה שמאי בשוטית והא הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול. וכתבו דהנ"מ לענין אדם הנוגע בה. ולפ"ז השוטה בעצמה שפיר נבדקת ולא שייך לומר דניחוש דלמא ארגישה ולאו אדעתה דז"א דהא הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול וספיקו טהור. ובזה אמרתי הא דפריך הש"ס נטרפה דעתה היינו שוטה ומשני שנטרפה ע"י חולי ואכתי קשה דמה נ"מ אם ע"י חולי סוף כל סוף כל שא"י לבדוק עצמה בודקת ע"י פקחות. ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל דגם נטרפה ע"י חולי הוה כשיטה גמורה ואין בי דעת לשאול דספיקו טהור. ובזה מיושב מה דהקשה הרב הגאון מוה' ישעי' נ"י האבד"ק תאטין דהרמב"ם בהלכות משכב ומושב פ"ד הט"ו הביא המשנה כלשונה וחשיב גם נטרפה ע"י חולי ובהלכות א"ב פ"ח לא הזכיר נטרפה דעתה ובשו"ת לענין נשתטית הארכנו להרב הנ"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין א"ב אין כ"מ אם כה ואם כה דמה לי שוטה או ע"י חולי נטרפה דעתה ולענין מעל"ע ל"ש לחוש למפרע דדוקא לתרומה וקדשים אנן מחמירין ולכך בהלכות משכב לענין תרומה הביאו ודו"ק. ואם כי יש לפקפק בענין הרגשה במ"ש בקצת דברים בכ"ז לא נמנעתי לכתבו כי יש בו ענינים נכונים ודו"ק ובזה ים ליישב מה שהקשה במ"נ דאמאי לא משני דנטרפת דעתה היינו עתים שוטה עתים חלומה דגם זה מקרי נטרפה דעתה. ולפמ"ש אתי שפיר דבזה יקשה איך יבדקו אותה ודלמא ארגישה ולאו אדעתה וכאן לא שייך לומר דהו"ל דבר שאין בו דעה לשאול דזה אינו דעתים חלומה ועתים שוטה כיון דלפעמים חלומה לא מקרי שוטה גמורה לענין שתהיה דבר שאין בו דעת לשאול ודעתא צילתא הוא דלית לה כנ"ל: דף ט"ו הואיל ומעל"ע דרבנן וכתמים דרבנן מה מעל"ע אינו מטמא את בועלה אף כתמים במ"נ הקשה דלימא חולין יוכיח שמעל"ע אינו מטמא חולין וכתמים מטמא חולין א"כ ה"ה לענין בועלה יש לחלק כן ע"ש שנדחק מאד ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש התוס' ריש דף ב' דלענין טומאת מעל"ע לא גמרינן מסוטה וכמ"ש שם באורך דלענין חולין כיון דיש לה חזקת טהרה שוב הו"ל אין בו דעת לשאול דטהור אף ברה"י כדילפינן מר"ג ואף דהו"ל ספק טומאה הבאה בידי אדם דזה אינו דאין כאן ספק טומאה הבאה בידי אדם כלל דספק טומאה הבאה בידי אדם מקרי כגון נשא שרץ בידו ספק נגע בכלים ספק לא נגע דעכ"פ הטומאה ודאי רק דספק אם נגע בכלים אבל כאן דאנו דנין אם היה כאן טומאה כלל ואדרבא יש לו חזקת טהרה רק דתימא כיון דספק טומאה ברה"י טהור אף בהרבה ספיקות ע"ז אנו אומרים כיון דאין בו דעת לשאול טהור שוב אמרינן דאין כאן ספק טומאה הבאה בידי אדם כלל וז"ב מאד מאד ולפ"ז לכך מעל"ע אינו מטמא חולין דהו"ל לענין מעל"ע דבר שאין בו דעה לשאול אבל לענין כתם שתטמא להבא שפיר מטמא בחולין דע"ז הו"ל ספק טומאה ברה"י ולכך אמר שפיר דמה מעל"ע אינו מטמא את בועלה אף כתם דלענין זה אין סברא לחלק בין מעל"ע לכתם משא"כ לענין חילין דדין הוא שמעל"ע לא יטמא משא"כ כתם וז"ב עוד נראה לי כעת בישוב קושית התוס' דלמה לא מטמא מעל"ע בחולין כמו כל ספק טומאה ברה"י. ולפענ"ד כיון דעכ"פ אינו רק ספק טומאה דרבנן ובדרבנן אפילו ספק טומאה ברה"י טהור כדאמרו לעיל' בדף ד' ואבע"א הכא בטומאה דרבנן ורק בקדשים מחמרינן ועיין בתוס' שם ד"ה ואבע"א. ולפ"ז ממילא מיושב הקושיא הנ"ל דלכך בחולין אינו מטמא מעל"ע דבטומאה דרבנן הו"ל ספק טומאה דמקילינן אף ברה"י אבל כתמים דרבנן עשו אותו כודאי וכמ"ש הכ"מ והובא בט"ז ולכך טמא וז"ב ודו"ק. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שנ"ט והוכפלה במיוחסות סי' רכ"ט דע"כ לא אמרינן דספק טומאה ברה"י טמא רק כשהטומאה