דברי שאול - עדות ביוסף - א רפו

שהפסיקה וראתה אח"כ הא אכתי ימי טוהר הוא ולא תטמא ואתי שפיר כל דברי המהרש"א: דף י"א בתוס' ד"ה אפילו עיין מהרש"א שהקשה על קושייתם ועל תירוצם דבקושייתם יקשה דלר"א אין נ"מ דהרי במניקה ל"צ לדידיה שלש עונות וזה יש ליישב דקאי אליבא דר"מ דמניקה שמת בנה או גמלתו אינה דיה שעתה ועיין בתוס' לקמן דף ל"ו ד"ה ושוין ובמהרש"א שם ע"ש הדק היטב. אמנם בתירוצם הקשה דמבואר שם דמשלים וכתב דלהשלים שאני וכבר הזכרתי לעיל בדף ט' דדברי המהרש"א שם לכאורה צ"ב דא"כ מה מקשה שם והא דם טוהר היא והא מ"מ משלים וכבר שאלני אחד מהתלמידים בזה וכתבתי לעיל דאכתי מקשה המהרש"א שפיר דעכ"פ אף אם לא נחשוב לשלש עונות מ"מ אם תראה בימי מניקתה יהיה דם טוהר עדיין אם העונה היא משלשים לשלשים ולא מטמאה כלל וז"ב ופשוט. אמנם גוף דברי התוס' כאן צ"ע מצד הסברא דבשלמא לענין קביעת ווסת שפיר יש לומר דמימי טהרה לטומאה לא קבעה ווסת דהא בימי טהרה מעיינה פתוח ואינו נקבע ווסת בימי טומאתה שמעיינה סתום אבל מימי טהרה לטומאה דלא יהיה מקרי הפסקה צ"ע דלמה לא הא אדרבא אם הפסיקה במעיינה פתוח מכ"ש במעיינה סתום וצ"ע. דף י"ב בגמ' אלא מהו שתקנח פירש"י אשה שאינה עסוקה בטהרות וכו' הנה דבריו תמוהים דלמה לא פירש רש"י לעיל בגוף האבעיא מהו שתבדוק דמיירי באינה עסוקה בטהרות ועיין במ"נ כמה קושיות על רש"י ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה ברורה למ"ש הראב"ד והובא בהה"ה ובב"י סי' קצ"ו שחילק בין הבדיקות דלטהרות בעי בדיקת חורין וסדקין ולכך עד שלפני תשמיש לא מועיל לטהרות דמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת בחורין וסדקין ע"ש שהאריך ולפ"ז קשה ליה לרש"י היאך מועיל קינוח וע"ז פירש"י דמיירי באינה עסוקה בטהרות ולבעלה שיטת רש"י דאינה בעיא בדיקת חורין וסדקין רק קינוח בעלמא ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ב שהאריך בזה וכתב בהדיא דא"צ בדיקה לרש"י רק קינוח סגי ע"ש שמביא מרש"י דף ט"ז וגם אני הראיתי מפורש כן ברש"י דף נ"ז ע"ב ושפיר כתב רש"י דא"צ רק קינוח דאינה עסוקה בטהרות ויש להאריך בזה דהש"ס דאמר א"כ לבו נוקפו ופורש רק לענין בדיקה ממש היא דאינו מצריך אבל קינוח צריך ולא שייך בזה לבו נוקפו ופורש דכל דאינה בודקה בחורים וסדקים אין לבו נוקפו כלל. ובזה יש ליישב דברי רבינו שכתב בפ"ד מא"ב הלכה ט"ז דאחר תשמיש צריכה שני עדים והשיג הראב"ד דהא א"צ בדיקה לאחר תשמיש דאל"כ לבו נוקפו ופורש (וכפי הנראה מפרש הראב"ד דר"ז ור"י קאי לאחר תשמיש ובאמת התוס' פירשו דר"ז ור"י קאי קודם התשמיש ור"א ור"ה קאי לאחר תשמיש) ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו לשיטתו שכתב בהלכה י"ד דמקנחת עצמה ולהך קינוח קרי רבינו בדיקה ועיין בשו"ת נודע ביהודה שם שהאריך בזה וא"כ ל"ק מר"י וראיתי בחידושי ר"ן שפירש דאיבעיא דר"א ור"ה קאי לענין בדיקה לטהרות דמתוך שבעי בדיקה לטהרות אי בעיא לבדוק סמוך לתשמיש כדי לחייב בעלה בחטאת ודבריו תמוהין לפענ"ד דא"כ איך קאמרו מהו שתקנח דהא קינוח ודאי לא סגי לטהרות וצע"ג. שוב ראיתי במהד"ק שלי על הלכות נדה סי' קפ"ו שהבאתי בשם חוו"ד שכפי הנראה דרך בדרך הזה בישוב דברי רבינו ואינו לפני כעת ואני דחיתי שם דבר זה ע"ש ודברי שם עיקר אבל כוונת רש"י ברור כמ"ש פה ודו"ק: דף י"ג אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה מה דנקט לתרומה וה"ה לבעליהן כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קצ"ו ומה דנקט לתרומה הוא משום דכל לבעלה לא בעיא בדיקה רק בעסוקה בטהרות ולכך נקט תרומה וה"ה לבעליהן אם צריכות לקבוע ווסת וכדומה צריכות ג"כ פקחות לבדוק אותן וז"פ אבל קשה לי מדוע לא הוכיחו לעיל דף י"א הך דינא דכל לבעלה לא בעיא בדיקה מהמשנה הלז דאל"ה למה נקט לתרומה דוקא וצ"ע: שם ע"ב חרשת איהי תבדוק לנפשה דתניא א"ר חרשת אחת וכו' לא דיה שבודקת לכאורה ק"ל מ"פ הש"ס הא בחולין דף ל"א אמרינין אילימא דאנסה חברתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעליותא היא ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן החרשת וכו' אם יש להן פקחות מתקנות אותן. ולפ"ז כיון דקיי"ל כרב דטהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה א"כ לכך צריכות פקחות לבדוק אותה ולהטבילה דלתרומה בעי כוונה מעליותא וחרשת לאו בת כוונה היא והיא קושיא גדולה. וצ"ל דעיקר הקושיא הוא על מה דקתני מתקנות אותה דהכוונה על הבדיקה וזו תוכל בעצמה לבדוק רק הטבילה צריך להיות ע"י נשים פקחות. איברא דגוף קושית הש"ס בחולין שם כוונה דחברתה כוונה מעליותא היא הוא תמוה מאד דמהיכן פשיטא ליה זאת דיהיה מועיל כוונה דחברתה במקום שהיא בעצמה צריכה כוונה וגם שליחות ל"ש במידי דממילא כמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב וכ"ש במידי דמצוה ל"ש שליחות וכבר נתחבטו התוס' בכמה מקומות דגם גדול עומד ע"ג ל"מ בחליצה בשוטית דבעינן מעשה דמוכח ועיין בשו"ת הרשב"א סי' כ"ו מ"ש הוא לחלק וגם זה ל"ש כאן וצ"ל לפמ"ש