דברי שאול - עדות ביוסף - א רפד

כיון דקודש בימי רבי ליכא א"כ פשיטא דלא הי' אוכלין עטה"ק דל"ל זאת. ובזה י"ל הא דמשני חבריא מדכן בגלילא ה"נ בימי רבי והיינו כיון דחבריא מדכין בגלילא וכמ"ש רש"י שמא יבנה המקדש א"כ מכ"ש דהי' אוכלין עטה"ק שמא יבנה המקדש ושפיר גזרו מעל"ע בחולין שנעשו עטה"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשה במ"נ דמאי משני חבריא מדכין בגלילא הא מכל מקום מה שעת הדחק שייך בזה בין לפירש"י בשני בצורת או דנפישו טהרות דמה הפסיד להו הא מותר לאכלם בטומאה וחבריא דמדכין בגלילא הוא שמא יבנה בהמ"ק אבל כל עוד שלא נבנה לא היה עכ"פ שעת הדחק ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ לחולין שנעשו עטה"ק וכמ"ש ובזה הנה מקום אתי ליישב הא דהביא הש"ס הך והוינן בה דהוא ללא צורך להקושיא וכבר עמד בזה הס"ט ולפמ"ש יש לומר דבאמת היה מקום לומר דנ"מ לחולין שנעשו עטה"ק וא"ל כיון דקודש לא הוה ממילא לא הי' אוכלין חולין שנעשו עטה"ק וכמ"ש די"ל דמ"מ מיירי באחד שרצה להחמיר על עצמו ואכל שמא יבנה בהמ"ק במהרה וע"ז הביא הך דוהוינן בה ואוקמא דנזכר דרבים פליגי עליה ומ"מ סמך על ר"א בשעת הדחק. והנה דעת הרשב"א והרמ"א בחו"מ והש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת או"ה דדוקא שעת הדחק והפסד מרובה בעינן ולפ"ז כאן דעכ"פ לא שכיח שיקבל עליו החומרות הנ"ל כיון דלא הי' קודש רק אחד מני אלף מהמתקדשים והמתטהרים עכ"פ ל"ש הפסד ערובה ושפיר פריך וע"ז אמר דחבריא הי' נוהגין כן וא"כ אפשר דהיה הפסד מרובה ודו"ק. וע"ד הפלפול י"ל בהא דמביא הך והוינן בה דהנה בימי חורפי אמרתי ודקדקתי בהא דמבואר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ולמה הזכיר זאת הברייתא ולמאי אמר רבי גופא זאת ואם חשב בלבו כך לבא לפומא לא גלי ולמה גלה שטעה רק שכדאי ר"א סוף סוף כבר עשה כן ויפה עשה שכדאי ר"א והנראה דמכאן ראייה למ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו והובא בט"ז יו"ד סי' צ"ב דאם לפעמים מיקל בע"ש וכדומה דיש לומר להם שלכך הורה כן מפני שהוא ע"ש וכיוצא כדי שלא יתמהו למה פעמים הורה כן ופעמים הורה כן ע"ש. ולפענ"ד יצא לו מכאן דלכך אמר רבי כדאי ר"א דכיון שנזכר שרבים פליגי עליה א"כ לעולם לא יורה כך רק כרבנן א"כ היה צריך להודיע דלכך הורה כן כעת מפני שהוא שעת הדחק כדי שלא יתמהו למה לפעמים לא יורה כך וכבר אמרו עשה תורתך קבע ועיין ברע"ב שם ולכך התנצל כך וזה נכון. ומעתה מיושב מה שהקשיתי דאטו לא ידע הש"ס דנמצא לפעמים מי שעושה על טהרת הקודש אף בזמן החורבן ולפמ"ש אתי שפיר דה"פ כיון דקודש בימי רבי לא היה וניהו דאחד מני אלף משכחת לה עכ"פ לא שייך לומר כך משום דלפעמים מורה להיפך דהא ל"ש וא"כ למאי אמר רבי שטעה רק שכדאי ר"א לסמוך עליו וע"ז אמר דחבריא מדכן בגלילא וא"כ שכיח הדבר ודו"ק שוב ראיתי למ"ש בשם הרשב"א שכתב בשם ר"ת לפרש דחבריא מדכן בגלילא היינו שהיו מקווים בבנינו והי' מרגילין עצמם לאכול חולין שנעשו עטה"ק ע"ש ושמחתי מאד שמזה ראיה למ"ש בתירוצי הראשון ועכ"פ מכאן ראיה ברורה דלא כהמהרש"א דאל"כ ל"ש התירוץ ה"נ בימי רבי וצ"ע ברשב"א גופא כי אינו לפני. ומה שהקשה המהרש"א בהא דאמר הש"ס ל"ל למהדר ולשייליה ודלמא כיון דהראשון הי' בקדש בלחמי תודה וע"ז שאלה שנית לענין חולין שנעשו עטה"ק ומזה הוציא דחולין שנעשין עטה"ק לא גזרו לל"ק. לפענ"ד אין ראיה דאדרבא כיון דבקדש גופא א"ל והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת א"ל א"כ היא טמאה וכולין טהורים וא"כ מכ"ש בחולין שנעשין עטה"ק דקיל מיני' דודאי כיון שבדקה בין כל אחת ואחת דטהורין כלם ול"ל לשייליה וז"ב ופשוט: דף ז' ר"א אומר ארבע נשים דיין שעתן ק"ל הא ר"א שמותי הוא וכדאמרו כאן שר"א לא מ"ט דשמותי הוא והרי שמאי ס"ל כל הנשים דיין שעתן. ולפמ"ש בתשובה אחת דר"א גם מהלל למד א"כ כאן אמר ר"א אף להלל עכ"פ ארבע נשים דיין שעתן. ובזה מיושב הא דכתב הרמב"ם פ"ג ממשכב ה"ד דהנדה והיולדת וכו' וכתב הכ"מ ופרט רבינו את אלו שהרי על כל הנשים אמרו בריש נדה. ולפמ"ש א"ש דאדרבא שמאי דאמר דדיין שעתן הוא דנקט כל הנשים והיינו לא ארבעה בלבד רק כל הנשים אבל באמת מה דמטמאין מעל"ע אינו רק ד' נשים שחשב הרמב"ם ורבינו בפ"ד ה"א חשב הך דארבע נשים דדיין שעתן יעו"ש והנה בשנת תרי"ט הגיעני מכתב מהרב אבד"ק בערין בפרייסין (בקצהו פרסה אתת מגאליביען) ושמו ר' ראובן במהר"י שהקשה על הכ"מ דהרמב"ם נקט לשון הש"ס נדה דף ל"ט והנה יפה כתב אבל הא גופא קשיא דבריש נדה אמרו כל הנשים ולפמ"ש א"ש דרק שמאי נקט כל הנשים ובאמת מ"ש הכ"מ ואפשר דלרבותא נקט הני וכ"ש אחרות וע"ז תמה הנ"ל דמאן אינהו אחרות ובאמת יש אחרות דהרי באותן ארבעה יש ג"כ שלשה שנחלק ר"י ואמר לא שמעתי אלא בתולה וגם בכתובות דף ל"ז נחלקו לענין גיורת ועיין בתוספתא דנדה פ"ק ועיין מלמ"ל פ"ג ה"ד לענין טומטום ואנדרוגינוס וגם לפמ"ש בשם המנהיר שהוא מהר"ם