דברי שאול - עדות ביוסף - א רפג

וכתבו האחרונים כיון דנתקנה על הספק גם בס"ס החמירו ועיין ברמב"ם וראב"ד פי"ג עמעשר ובכ"מ ובשעה"מ הלכות יו"ט שהאריך בזה דבדמאי כיון דנתקנה על הספק גם בס"ס החמירו וה"ה לענין כתמים וגם אני הארכתי בזה במק"א ולפ"ז זהו שייך לענין להבא אבל למפרע ל"ש זאת ועיין ט"ז או"ח סי' תל"ט שכתב כעין זה לענין בדיקת חמץ דכל דלא ראינו שינוי אין להחמיר על ספק ולפ"ז למפרע ל"ש זאת וע"ז אמרו דהא מני ר"ע היא ור"מ חייש למיעוטא וגם ס"ס לא מועיל דהיא מתורת רוב ודו"ק: שם בתוס' ד"ה ר"מ היא דמחמיר בכתמים ע"ש שכתבו דבפרק כל היד אמרו בדקה בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם מטמא וע"ז שאלני הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י דשם אינו מבואר רק בעד שאינו בדוק דאמר ר"ז דירד רבי לשיטת ר"מ ולפענ"ד פשוט דט"ס בדברי התוס' וצ"ל בעד שאינו בדוק וכל עיקר כוונת התוס' רק להביא דר"מ מחמיר בכתמים ודו"ק וכן מצאתי בדפוס הראשנצקיא שכתב בדקה בעד שאין בדוק לה ותיבת שאין הוא מוסגר בשני חצאי לבנה והיא הגירסא העיקרית. ע"ב רשבג"א אומרים לו שנה לפענ"ד נראה דבר חדש לפמ"ש רשב"ג בתוספתא הטעם דאין נשאלין לרבים ולכך ספק טומאה ברה"ר טהור ולפ"ז נראה דזה דוקא כשצריך לשאול אם נגע אז צריכין לשאול לכל אחד ואין נשאלין לרבים אבל כשאומרים לו שנה ואם יגע עכשיו גם בפעם הראשונה נגע א"כ זה אפשר לומר לרבים ג"כ דהיינו שאחד ישנה ואז מזה נשפוט שכלם נגעו או לא נגעו דהרי גם זה לא נודע אם בפעם הראשונה נגע ורק דמוקמינן הדבר דמסתמא היה כן בפעם ראשון וא"כ מה נ"מ בין זה להשאר וא"כ שוב יוכל להשאל לרבים וכעין מ"ש בשם כבוד א"מ הגאון ני' בטעם דספק ראיה מטמא ברה"ר וה"ה בזה ולפ"ז לפי מה דמוקי ברה"ר שפיר החמיר רשב"ג לומר לו שנה ובזה מיושב היטב מה שהקשה אותי הרב מוהר"א ראבד"ק סטרעליסק ני' דלמה השמיט הרמב"ם הך דאין שונין בטהרות ולפמ"ש זה השיבו דוקא לרשב"ג לשיטתו אבל לדידיה אין ענין כלל לשנה דבכל ענין ספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור ובתשובה כתבתי דרכים אחרים בזה ומ"ש כאן יותר מחוור: דף ה' ע"ב בגמ' בשחברותיה נישאות אותה במטה בחידושי הר"ן הקשה דא"כ הו"ל ר"ה דהו"ל שלשה וכתב דמכאן מוכח דנשים לא הוו ר"ה והובא בס"ט והס"ט הקשה עליו דא"כ מאי צריך הש"ס בנזיר לאוקמא בדף נ"ג באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם ת"ל דשם ע"כ נשים הוו כדמוקי שם דאל"כ איכא משום הקפת דאם ע"ש. והנה גוף קושית הר"ן כבר הקשו התוס' לעיל דף ב' וכתבו ליישב בשני פנים והר"ן לא ניחא ליה בזה וחידש דינו ובגוף סברת הר"ן שהוא לכאורה כמו זר נחשב דמדוע לא יחשב גם נשים לרה"ר נראה לפענ"ד דהנה בטעם דר"ה ספיקו טהור כתב הרמב"ם רפ"ו מאה"ט הטעם שהרי מצינו ציבור שעושין בטומאה ק"פ ולפ"ז נשים דודאי אינם דוחות את הטומאה לענין ק"פ ל"מ למ"ד נשים רשות ואף דחובה מ"מ אינם דוחות ועיין ברמב"ם פ"ב ופ"ז מק"פ א"כ שוב לא נקראו רבים לענין זה והנה שם הא דברה"י תולין וברה"ר טהור נדחקו התוס' לעיל דף ב' ובחולין דף ט' וכתבו דכיון דא"א להיות שניהם טמאים ודאי ל"ד לסוטה ועדיין יקשה א"כ מהראוי לאוקמא אחזקה ועיין מהרש"א ומהר"ם שם אבל בגליון התוס' לעיל דף ג' ד"ה ואבע"א הרגישו בזה וכתבו דכל מידי דל"ד לסוטה הכי גמירי לה דברה"ר טהור וברה"י טמא וכיון דשם אזיל דעיקר הטהרה וטומאה ילפינן מסוטה וכל דלא דמי לה ברה"ר טהור וברה"י טמא וא"כ כיון דמסוטה יליף לה והרי בסוטה ודאי אשה היא וכיון שכן מה לי אנשים או נשים כולם רה"ר מקרי אבל לדידן דלאו מסוטה גמרינן לה ועיקר הילפותא מציבור שעושין בטומאה שפיר יש לחלק בין אנשים לנשים וכמ"ש ועיין בתוי"ט פ"ה דטהרות. דף ו' ד"ה אבל עיין מהר"ם מ"ש בתוס' ואין דבריו מוכרחין די"ל דכאן הקשו רק לפירוש הראשון דטומאת דאיתא היינו שנוהג בחולין ג"כ דלפירוש השני י"ל דכאן אינו רק גזירה דרבנן בלבד כמ"ש רש"י וע"ז תירץ דאף טומאה דרבנן ליכא ובכה"ג בודאי לא גזרו ועיין בחידושי הר"ן כאן: בתוס' ד"ה כשבדקה. עיין נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' מ"ו מה שהאריך בענין זה ולא הזכיר דברי התוס' אלו וע"ש מה שנסתפק שם בכוונת הראב"ד ועיין בחידושי הרמב"ן והר"ן בנדה דף ה' גבי הא דאמרו מתוך שמהומה לביתה ע"ש: ע"ב בגמ' אלא אי אמרת לקודש קודש בימי רבי מי הוה לכאורה היה יכול לשנויי דמיירי בחולין שנעשו עט"ק. ובאמת לפמ"ש המהרש"א לקמן בסוגיא דלל"ק גם חולין שנעשו עטה"ק לא גזרו מעל"ע אתי שפיר אך דברי המהרש"א אין מוכרחין וגם המהרש"א בעצמו כמסתפק כתבו. אך אחר העיון הדבר נכון בפשיטות דכבר כתב רש"י בחולין דף ב' ע"ב דחולין שנעשו עטה ק היינו שהי' מרגילין עצמן בחולין לאכול עטה"ק שמא יבוא לאכול שלמים או תודה וידעו להזהר בטהרתו. ולפ"ז זהו בזמן שהיה קודש אבל