דברי שאול - עדות ביוסף - א רעט

דמה מדמה דהא ספק איסורא לחומרא הוא דוקא באין לה חזקת היתר אבל כאן דנשחטה הותרה שוב מוקמינן בחזקת היתר כדאמר הש"ס שם בהדיא ועיין בטוש"ע יו"ד סי' כ"ה אבל ספק סכנת נפשית הרי בפ"נ לא אזלינן בתר רוב ומכ"ש בתר חזקה ועיין ביומא דף פ"ה דבפ"נ לא אזלינן בתר רובא מכ"ש כאן דלא מחתינן נפשיה לסמוך על חזקה במקום דיש חשש סכנה ועיין ברש"י דף יו"ד דביאר בהדיא דבסכנה חשו אף למיעוטי ומכ"ש נגד חזקה וד' יודע שנצטערתי להבין פשטת הסוגיא אמנם נראה דהנה כאן דיש חשש על הדקין סמא נקבו קודם שחיטה א"כ ל"מ חזקת סחיטה דהיא בהיתר דאטו בשביל דנשחטה לא מצי להיות שהי' נקב בדקין מחיים ורק דסמכינן על רובא והנה כבר נודע מה שנחלקו התוס' והפוסקים לענין גבינות אי שייך ע"ז חזקת כשרות דהא הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה וגם התוס' כאן כתבו דאין לסמוך על חזקה והרא"ש בחולין דף י"א חולק וס"ל דיש חזקה מכח רוב ולפ"ז י"ל דבזה נחלקו רבא ואביי דרבא ס"ל דכאן ל"ט חזקה דלא נתבררה בשעתה וא"כ הו"ל ספק איסורא ולחומרא ואביי ס"ל דכאן שייך חזקה מכח רוב ולכך אין לדמות סכנתא לאיסורא ובלא"ה נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה התוס' כתבו דאין חוששין שמא במקום נקב ניקב ואפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שניו ע"ש ובאמת שלכאורה הדבר צ"ב דמה ענינו לכאן. ולפמ"ש י"ל דבאמת קשיא להו להתוס' מה מדמה סכנתא לאיסורא ובאיסורא שייך לאוקמא אחזקת היתר. אמנם נראה דבאמת ענין חזקה דיש לנו לומר דכמו שהיה מקודם כן הוא ג"כ כעת ולא נשתנה הדבר וזהו ענין חזקת הגוף ולפ"ז כאן דנמצאו נקבים אף שלא במקום שיני' א"כ ע"כ אתה צריך לומר שנתהווה כאן מעשה חרש דמאין אותן הנקבים א"כ שוב אדרבא יש לומר דאדרבא הנקבים באים בתולדה וא"כ לא נשתנה מברייתו ול"ש להעמיד על חזקה דאטו חזקה דבר ברור הוא רק שאין לנו לחדש דבר חדש וכמ"ש הרמב"ם בפהמ"ש סוף נזיר וא"כ כאן אדרבא אם לא באו הנקבים בתולדה ע"כ נתחדש הדבר מכמו שהיה א"כ שוב מהראוי לחוש דבתולדה נתהוו ובמקום נקב נקבו ובזה י"ל הא דפריך אביי מספק טומאה ברה"ר והקשה המהר"ם לובלין דמה ס"ד דאביי דע"כ מסוטה יליף לה דאל"כ יקשה מ"ט באמת טהור דא"ל משום חזקת טהרה דא"כ ברה"י נמי וע"כ משום דיליף מסוטה וא"כ מה מקשה (ובאמת שהיה מקום לומר דאביי הוה ס"ד דאך טהור מטעם דאמרו בתוספתא דטומאה היתרה בציבור או משום דאין נשאלין לרבים ועיין רמב"ם פט"ז מאה"ע ובראב"ד וע"ז חידש רבא בשביל דמסוטה גמרינן) ולפמ"ש י"ל דהרי לחולין ודאי טהור ברה"ר אף שכעת ודאי נטמא ועיין לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע דדוקא בקדשים מחמירין אף ברה"ר בטומאת מעל"ע ולא לחולין וא"כ שוב ל"ש לומר דמוקמינן אחזקה דהא כיון דע"כ נשתנה החזקה מה נ"מ אם נשתנה האידנא או מקודם ואפ"ה מחזיקין חזקת טהרה דמעיקרא וה"ה לענין ספק איסורא דיש לתלות דנעשו אח"כ הנקבים ולהחזיק בחזקת ההיתר דמעיקרא ודו"ק ולפמ"ש הרשב"א בחידושיו בשם הרב מיושב ג"כ קושית מהר"ם לובלין הנ"ל וזה נ"ל בהמשך לשון התוס' כאן שכתבו דאלה"ט הוה מוקמינן אחזקת טהרה אף שעכשיו ודאי טמאה כמו בנגע באחד בלילה וכו' ומ"מ אם עשו גבינות ולא נודע מה בעו הכא בהך דינא דגבינות וכ"כ בזה במהד"ק. ולפמ"ש י"ל דבאמת לפמ"ש ל"ש חזקת טהרה דמקודם דענין חזקה היא שמעמידין הדבר כמו שהיה שלא נשתנה והרי כל שנשתנה האידנא למה לא נחוש שנשתנה קודם ומ"מ לא אמרינן דנשתנה עד שנתברר שנשתנה וא"כ גם בגבינות ה"א אף דמצאנו כעת שהיא טריפה א"כ ע"כ נשתנה ואפ"ה מוקמינן אחזקת ההיתר שהיה לו מקודם ולזה כתבו דזה דוקא כשהיה חזקה מבוררת מקודם אמרינן דלא תצא מחזקתה עד שיתברר ההשתנות אבל בזה שלא היה לו חזקה מבוררת מקודם א"כ החזקה דהשתא אלימא ודו"ק. והנה מ"ש התוס' לדמות לנגע באחד לכאורה י"ל דשם שאני דברה"ר מיירי ועיין תוס' דף ג' ע"ב ד"ה א"ב וברה"ר הלכתא גמירי לה מסוטה משא"כ כאן. וצ"ל דהתוס' אזלו אליבא דחזקי' דמיירי רבנן אף ברה"י ועיין בתוס' דף ד' ד"ה כי ועיין מהר"ם לובלין כאן ויתיישב בזה קושייתו אף גם דהתוס' לשיטתייהו דפירשו דגם באשה מיירי ברה"ר ושפיר למדו מנגע איברא לדברי הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז כל שכבר מת ל"ש חזקת חי ובאמת תמהו על דבריו מנגע באחד בלילה ועיין שו"ת ח"ץ סי' ב' ג' ובנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"א וא"כ שוב עכ"פ היה להם להתוס' לומר דכ"ש מנגע באחר בלילה דהחזקת חי אינה חזקת אלימא כ"כ וכמ"ש הט"ז ואפ"ה מטהרין מכ"ש בזה. ולפענ"ד נראה באמת דבר חדש דהנה בח"ץ ובנוב"י נתקשו מה נ"מ בין ראהו חי מבערב ללא ראהו חי מבערב ואטו לא היה לאדם הזה חזקת חי והרי לא נולד נפל ע"ש וע"כ נראה דבאמת מ"ש הט"ז דחזקת חי אינו חזקה גמורה דעומד למות לכאורה צ"ב דהרי אמרינן בכמה מקומות דל"ח למיתה דמיתה ל"ש וא"כ שוב החזקת חי כעת אלים יותר אך נראה דבאמת הרי חלקי בריש נדרים בין מיתה דזמן מרובה לזמן מועט ופירש הרא"ש דז' ימים היינו זמן מועט ועיין ח"צ