דברי שאול - עדות ביוסף - א רעח

בזה ובפ"י בגיטין דף י"ז כתב דפשיטות הדין דחזקה דהשתא ל"מ זולת בתרתי לריעותא. והמעיין יראה שהקדמונים נחלקו בזה ולפ"ז אף דנימא דל"מ חזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא היא משום דענין חזקה קמייתא ביאר הרמב"ם בפ"ט דנזיר גבי שרגלים לדבר שחזקת טמא טמא שענין החזקה היא שאם נצא בתר האפשריות הנה יצא לאין גבול ולכך כל זמן שלא נתברר שיצא מחזקתו הראשונה אוקמה כדמעיקרא ע"ש ולפ"ז גם חזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא היא כן דכ"ז שלא נתברר שיצא מחזקתו הראשונה היא בחזקה הראשונה עד השתא דנתברר דיצא מחזקתו ולפ"ז כל שנודע לנו שיצא מחזקתו הראשונה ולא נתברר לנו מתי א"כ ל"ש לומר דלא נתברר אם יצא דהא זה בודאי נתברר דיצא ואנחנו לא נדע מתי יצא וא"כ אין לנו גבול להגביל לומר שיצאתה אז ושוב א"א לאוקמא אחזקה קמייתא ועיין ברש"י כאן ד"ה הדר ואתא שרמז לסברא זו וע' במח"א שם שהביא דברי רש"י אלו וסייע לסברת הר"ן. ובזה מיושב מה דאמר אחד מהתלמידים בהא דאמר הש"ס אדרבא העמד יין על חזקתו ותמה המהרש"א דהא הו"ל ספק ואמר דכיון דחזקת טבל לא נגרע בזה שאף שבעת נתקן הטבל אבל חזקת הטבל לא נגרע בזה ובשלמא חזקת טומאה וחזקת טהרה שאם היא טהור אינו טמא א"כ החזקות סותרות אבל כאן שני החזקות אמת. אמנם לפמ"ש הרמב"ם אין מקום לזה דכ"ז שלא נתברר שיצא מהחזקה הראשונה מה"ת לומר דנשתנה וא"כ עדן הוא בחזקה טבל ולדבר הזה העירני אחד מהתלמידים ואני הראיתי לו דברי הרמב"ם הנ"ל. עכ"פ קשה לשיטת הרשב"א והר"ן דהרי לריב"ל דאמר דג' ימים הוה ודאי חומץ ואנחנו מסופקים על הקודם א"כ שוב חזינן שיצא עכ"פ מחזקה הראשונה א"כ שוב מחזיקין למפרע משא"כ כאן ומכ"ש דקשה למה דרמי חבית אמקוה. וצ"ל דהקושיא קאי לר"י או דיש לומר דנוכל לתלות בשלשה ימים שמתחיל להחמיץ ומה"ת לנו להחזיק מקודם ובשלמא התם נודע לנו הגבול מתי יצאת מחזקה אבל כאן נוכל לתת הגבול. אמנם יש להקשות להיפך לר"י דשלשה ימים הראשונים הוא ודאי יין א"כ מה רמי חבית אמקוה בשלמא במקוה כל שיש תרתי לריעותא לא נתברר החזקה קמייתא כ"א בעת המדידה לא אח"כ אף רגע אחת ולכך לא מוקמינן אחזקה קמייתא משא"כ בזה דעכ"פ שלשה ימים ודאי יין א"כ נתברר החזקה קמייתא וא"כ די לנו שבא הספק אח"כ אבל איך אפשר לומר דעד שלשה ימים היה ודאי יין וברגע אח"כ נעשה חומץ לגמרי זה א"א ולכך אינו רק ספק ובשלמא לריב"ל י"ל דהקלקול התחיל תיכף ואח"כ נתקלקל בכל פעם יותר אבל כאן נתברר החזקה דיין עד שלשה ימים א"כ אף שנימא שנתקלקל אח"כ אבל ל"ש לומר דבשביל דהוה תרתי לריעותא יהיה ודאי חומץ דא"כ למה שלשה ימים הראשונים החזיקהו בודאי יין והא גם לענין זה הוה תרתי לריעותא והו"ל ודאי וא"כ הו"ל ל כאילו ודאי נעשה חומץ ובזה ליש לומר ודאי יין דהרי אם הי' ידוע לנו שהחמיץ תיכף בודאי אך בתוך שלשה ימים הראשונים היה חומץ והרי תרתי לריעותא הוה כודאי וע"כ דלא אמרינן דהוה כודאי ולכך גם לאחר ג' ימים לא הוה רק ספק וצ"ל דהקושיא היא לריב"ל ולפ"ז לדידן דקי"ל כר"י א"כ שוב הו"ל רק ספק ומיושב דברי הרמב"ם דפסק חביות ומקוה ועמלמ"ל פ"י ממקוואות ודו"ק ולפמ"ש בתשובה אחת לענין זמן בגיטין נתגלגל דברי הרשב"א אלו וביארתי טעמו דדוקא בחזקה דאתיא מכח רובא כתב כן הרשב"א א"כ כאן בחזקה מבוררת ל"ש סברת הרשב"א ומיושבים דברי הרמב"ם ע"ד שכתבתי כאן ודו"ק כי קצרתי: ע"ב בתוס' ד"ה דאיכא ריעותא עיין גליון התוס' ולפענ"ד אין מקומו כאן דכאן אין לו שום פירוש ושייך למעלה בד"ה הלל וכוונתם ג"כ ליישב קושית התוס' דבשני נזירים משמע דלא יליף מסוטה ובחולין דף ט' אמרו דיליף מסוטה והיא קושית התוס' שם והתוס' שם כתבו ליישב דבאין חזקת טהרה הוא דיליף מסוטה וכמ"ש כאן ד"ה והלל אבל הגליון כתב דלפי המסקנא לא יליף מסוטה כלל. והדבר תמוה לפענ"ד דבחולין דף מ"ג אמרו בהדיא דרה"ר ורה"י שניהם למדנו מסוטה ומצאתי בתוס' נזיר דף נ"ז ד"ה באומר שכתבו ג"כ דלפי המסקנא לא יליף כלל מסוטה וגם זה תימה דמה יענו להך דחולין דף מ"ג וגם התוס' בעצמם לא כתבו כן ורמזו בנזיר שם ובמק"א מפורש באורך ובאמת כוונתם דבמקום דיש חזקה לא יליף מסוטה אבל דברי הגליון תמוה דא"כ מה תוסיף על דברי התוס' ועיין בשיטה מקובצת בנזיר שכתב כעין מ"ש התוס' בנדה וחולין והוסיף כיון דאילו היה אחד היה מביא קרבן טומאה שניהם ביחד יש להם דין דאחד דמביא קרבן טומאה משא"כ ברה"ר דאם היה אחד היה טהור בשביל דמוקמינן בחזקת טהרה וכוונתו ליישב הקושי' דאמאי לא נוקי ברה"י על חזקת טהרה וע"ז כתב כיון דאילו היה אחד לא היה לו חזקת טהרה א"כ גם שניהם ביחד אין להם חזקת טהרה משא"כ ברה"ר וכעין מ"ש למעלה ועמ"ש דו"ז בישועת יעקב או"ח סי' תל"ט וגם זה יש לכוין בדברי השיטה שם. והנה בגוף דברי הש"ס בחולין דאמרו מי קא מדמית איסורא לסכנתא סכנתא שאני א"ל רבא מ"ש ספק סכנתא לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא והדבר תמוה