דברי שאול - עדות ביוסף - א רעז

ומחזיקין טומאת בספק אבל מנ"ל שיהיה קולא עי"ז. וראיתי בתוס' יו"ט שכתב שכיון שאינו רק דרבנן וטומאת מעל"ע ג"כ אינו רק מדרבנן לא החמירו אבל לפמ"ש יתפרש בפשיטות דהא הוה חזקת הגוף בבירור ועכ"פ יש לומר דאף דאמרו דאשה עלולה לראות ול"ש חזקת טהרה זה דוקא באשה שאין לה ווסת דאינו רק חזקת טהרה אבל ביש לה ווסת דשייך חזקת הגוף ודאי אלים טובא ועיין בש"ש שמעתא א' פט"ו שכתב דנדה הו"ל חזקת הגוף ויישב בזה קושית התוס' ולא ידעתי מה זה נקרא חזקת הגוף אם כוונתו שהיא בחזקת מסולקת דמים הא מלבד שלא נזכר כלל בדבריו וגם סוטה כתב שם דשייך חזקת הגוף ולא ידעתי כוונתו דמה ענינה לחזקת הגוף בזה ל"ש רק חזקת היתר ואולי חזקת צדיקת מקרי חזקת הגוף דהאדם נולד צדיק וגם זה אינו ברור ועכ"פ בנדה מה שמטמאה בעת יציאת הדם ל"ש חזקת הגוף כלל דהיא אינה עושית שום עבירה בזה ואם כוונתו לחזקת הגוף שמסולקת דמים הא מיירי באין לה ווסת ול"ש חזקת הגוף וכמ"ש. והן נסתר מחמתו כל בנינו שם ע"ש ודו"ק: בתוס' ד"ה והלל וכו' התם לאו מסוטה גמרינן אלא דמוקמינן בחזקת טהרה וכו' כ"כ התוס' גם בחולין דף ט' ובמהרש"א ומהרמ"ל נדחקו שם דא"כ אף ברה"י יהיה טהור דנוקמא אחזקה ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דע"א אינו נאמן לאסור ובפרט היכא דאתחזיק היתר וא"כ בשלמא ברה"ר כיון דקאי גבייהו וא"כ לולא העד הנ"ל הי' טהורין שניהם מספק מי נגע משא"כ באומר ראיתי שנזרק טומאה ביניכם דאז בלא העד שמספק על שניהם דאמר שראה שנזרק טומאה ביניכם וא"י על אחד מהם הוא בא לטהר וכיון דהוא רוצה להטיל הספק וע"א אינו נאמן וכיון דדל ע"א מהם א"כ הו"ל ספק טומאה ברה"י דממנ"פ אם תחשוב העד לנאמן הרי הוא מסופק על שניהם ואם לא תחשוב הרי בלא"ה טמאים מספק משא"כ ברה"ר אם לא היה אומר כלום כיון דקאי גבייהו הוה רה"ר וספיקו טהור ואיך תוכל לטמא מכח ספק דודאי אחד מהם טמא אנן אמרינן דע"א לאו כלום הוא לאסור וז"ב ודו"ק: שם ע"ב בגמ' כיון דמגופה קחזיא לא אמרינן אוקמה אחזקתה. והיא תמוה דהרי גוף חזקה ילפינן מנגעים והוא מגופה. וכפי הנראה לכך הוסיף רש"י שמועדת ועלולה לכך אין לה חזקת טהרה. אבל הדבר יפלא דא"כ גבי השתא היא דבגרה דשם מועדת ועלולה לכך ואפ"ה אמרינן השתא היא דבגרה ועיין במ"נ שעמד בזה. ולפענ"ד ברור דכוונת רש"י למ"ש התוס' כאן ובחולין דף י"א דגבי גבינות לה שייך לאוקמא אחזקה שאינה טריפה דמעולם לא היה לה שעה מבוררת לכך והו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה ולפ"ז גם כאן כוונה רש"י כיון דמועדת ועומדת לכך ומגופה קחזיא א"כ לא שייך חזקת טהרה דלא נתבררה בשעתה דכל שעה עלולה שתראה דהרי מגופה קחזיא והרי באשה שאין לה ווסת מיירי במשנה וא"כ הו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה. ומעתה ל"ד לנגעים ולבגרות דשם היה להם חזקה שנתבררה שלא הי' מנוגעים או שלא הי' להם בגרות דכל זמן שהי' בחזקת נערות לא היתה בוגרת ורק ביומא דמשלם שית הוא דפליגי וז"ב מאד מאד ודו"ק: שם ע"ב ומ"ש ממקוה. שאל אחד מהתלמידים כיון דהטהרות שנעשו על גביו היינו בכלים שטבל בהמקוה הלז וכמ"ש רש"י וא"כ אותן הכלים הו"ל חזקת טומאה מקודם וספק אם נטהרו באותה טבילה א"כ מהראוי לאוקמא בחזקתן משא"כ בנדה דאדרבא אית לה חזקת טהרה ואף דמגופא קחזיא עכ"פ אינו רק ספק. ואמר דכיון דהטהרות יש להם חזקת טהרה א"כ יש חזקה נגד חזקה. אמנם ז"א דהרי בהא דאמר אשה בחזקת טהרה עומדת הקשה מהר"ם לובלין אמאי לא אמר אוקי הטהרות בחזקתן. אבל כבר קדמו הריטב"א בערובין דף ל"ו בשם הר"ם בר שניאור דעיקר אנו דנין על המסבב הטומאה ולא על המסתעף ממנו ע"ש וא"כ גם כאן אנו דנין על הכלים שמסבבים טומאה לטהרות וגם לפמ"ש הריטב"א שם ליישב כיון דודאי נגעו ל"ש לאוקמי אחזקה כמו בשליא א"כ ג"כ ל"ש לאוקמא הטהרות בחזקתן דה' נשתמשו בהכלים ואתרע חזקתן וא"כ מאי מדמה הש"ס ואולי זה באמת תירוץ הש"ס דהעמד טמא על חזקתו. והנה מדברי הש"ס מבואר דבמקוה דאמרינן דטמא למפרע היא טומאה דאורייתא בשביל תרתי לריעותא דאי אינו רק חומרא דרבנן שוב יקשה דל"ש לאוקמי אחזקה קמייתא דהא מה"ת נטהרה וכבר כתב הר"ש דל"ש לאוקמא בכה"ג על חזקתו הראשונה ועיין בשו"ת ב"ח שדעתו דאינו רק דרבנן וקשה מכאן וצ"ל כמ"ש בתשובה אחת ל"ק סוגית במדינת הגר דכל דרבנן טמאוהו ואמרו דלא עלתה לו טבילת שוב נשאר בחזקת טומאתו כמקדם והארכתי בזה בראיות וא"כ ה"ה כאן ודו"ק: שם ומ"ש מחבית לכאורה קשה לפמ"ש הרשב"א והר"ן גבי גבינות דכל שיצאת מחזקתה ואין אנו יכולין לדעת מתי יצא מהחזקה הראשונה שוב מטרפינן למפרע ואני ביארתי הטעם דבאמת חזקה דהשתא נגד חזקה דלמפרע נחלקו הפוסקים אי מועיל ועיין במהרי"ט בראשונות סי' י"א וסי' מ"א ובמח"א הלכות אישות סי' ג' ובשעה"מ פ"ב מאישות הי"ד שהאריכו