דברי שאול - עדות ביוסף - א רעה

אפ"ה עשה הכתוב ספק כודאי וה"ה ברה"י ל"מ החזקה וברה"ר טהור אף שאין לו חזקת טהרה כיון דעכ"פ אין לו חזקת טומאה ע"ש. הנה כי כן מתבאר מדבריהם דברה"ר ל"מ חזקת טהרה ונעשה כודאי ומשום דגם סוטה אין לה חזקת טומאה בודאי וברה"ר כל שאין לו חזקת טומאה טהור. ולפ"ז בדבר שא"י להיות דאינו דומה לסוטה ניהו דלא עשה הכתוב כודאי היינו משום דבאמת ים לכל אחד ואחד חזקת טהרה בודאי וגם כעת אחר שנולד הספק יש לו עדן חזקת טהרה מספק א"כ אין לדמותו לסוטה דמה לסוטה דהחזקת טהרה אתרע כעת משא"כ כאן לכל אחד בפ"ע ים כעת חזקת טהרה ומקורם הי' לכל אחד חזקת טהרה בודאי וגם כעת עכ"פ לאחד יש לו חזקת נוהרה בודאי ולכך לא נעסה כודאי אבל ספק הוה עכ"פ דכל שאין לו חזקת טהרה בוראי ברה"י טמא אבל ברה"ר שפיר אף דאין לו חזקת טהרה כעת בודאי הא ברה"ר מטהרינן אף שאין לו חזקת טהרה מקודם כלל מכ"ש כאן דהיה לו חזקת טהרה מקודם וכעת יש ג"כ לכל אחד חזקת טהרה אבל ברה"י אף שיש חזקת טהרה מקודם אינו מועיל כאן דהא ברה"י אינו מועיל חזקת טהרה ואף דכאן אינו יכול להיות בודאי טמא ול"ד לסוטה מ"מ ע"כ צריך לבא משום חזקת טהרה של כעת וכיון דאתרע חזקת טהרה דכל אחד יש ספק אם נטמא כעת שוב הו"ל עכ"פ כאין לו לכל אחד חזקת טהרה דהחזקת טהרה שמקודם לא היה מועיל ברה"י לולא שגם כעת אינו טמא בודאי וא"כ עכ"פ על החזקה ל"ש לאוקמא ועיין בהגהות זקני הח"ץ ז"ל סי' ל"ד בחו"מ מ"ש לחלק בין שתי כתי עדים ובין איש אחר דבשני כתי עדים הי' לכל אחד חזקה דמעיקרא וגם כעת עכ"פ יש כת אחת דודאי כשרה משא"כ באיש אחד דכעת אתרע חזקת כשרות וליכא אלא חזקה דמעיקרא ע"ש ולפ"ז לענין רה"ר הסברא ברורה כמ"ש הח"ץ ז"ל דבשנים יש חזקת טהרה דמקודם לשניהם וגם כעת אחד הוא בודאי טהור אבל ברה"י דהחזקת טהרה דמעיקרא לא היה מועיל דאם הי' כל אחד בפ"ע ל"מ לו חזקת טהרה ורק ע"י שאירע הספק על שניהם אתה בא לטהר וא"כ אין לך לדון על חזקת טהרה דמעיקרא רק על חזקת טהרה דכעת והרי ברה"י לא מועיל רק חזקת טהרה דמעיקרא באינו יכול להיות דודאי והרי ע"כ צריך לדון על מה שאירע כעת שוב אתרע החזקת טהרה דמעיקרא וז"ב כשמש ועיין במהר"ם מלובלין בחולין שם שכתב ג"כ דניהו דאינו בוראי אבל עכ"פ ברה"י ל"מ חזקת טהרה א"כ עכ"פ ספק משוי וזה דחוק דהא כל דל"ד לסוטה שוב יש לומר דהחזקת טהרה מועיל אבל לפמ"ש א"ש ודו"ק ועיין בחידושי הר"ן שהקשה כיון דלשמאי מוקמינן אחזקת טהרה (וכן להלל) גם ספק טומאה ברה"י נוקמא הטהרות על חזקתן וכתב כיון דמסוטה גמרינן בעינן דוקא דומיא דסוטה שהספק נולד באשה שהיא מקבלת הטומאה אבל באיש שהוא המטמא אין בו ספק כלל שאם בא עליה ודאי שהיא טמאה אבל הכא שנולד הספק באשה שהיא נותנת הטומאה לאו דומיא דסוטה היא הלכך אין מעמידין אותה על חזקתה ודבריו צע"ג לפענ"ד דמלבד דגוף הסברא לא נודע אמאי קרי לה לסוטה הספק במקבלת הטומאה והא כשם שהאיש הוא נותן הטומאה כמו כן האשה שהטומאה היא ע"י ביאה האסורה ומשכבות כתיב ושניהם נותנים ומקבלים הטומאה דהיא נאסרת לבועל וגם לא סיים במה דפתח דהקושיא היא למה באשה מעמידין על חזקתה ובספק טומאה לא מעמידין ומסיים דבאשה לא מעמידין על חזקה ואם ט"ס היא וכוונתו דכל שהספק בגוף האשה מעמידין על חזקתו ול"ד לסוטה אכתי קשה א"כ מ"פ משרץ שנמצא במבוי דשם אין הספק על הנותן טומאה רק על המקבל טומאה א"כ דמי לסוטה ומטמא למפרע משא"כ באשה דהספק בגופה שהיא הניתנת הטומאה ובשלמא מה דפריך ממקוה ומחביות יש ליישב כיון דשם אין המטמא ג"כ ברור והטהרות יש להן חזקת טהרות הוה כאילו הספק על הנותן הטומאה אבל בשרץ שהמטמא בבירור ורק על המקבל אנו דנין וא"כ קשה טובא וצע"ג ולפענ"ד מדברי התוס' משמע להיפך שחלקו בין טומאת מגע לטומאת ראיה ומטמא אף ברה"ר והיינו משום דסוטה הספק אם קבלו הטומאה וכמו ספק נגע ולכך מטהרין ברה"ר משא"כ בספק ראיה דהיה כאן ודאי נגיעת רק דהספק על ראיה ל"ש לאוקמא על חזקה. ויש להמתיק הדברים עפמ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו דלכך אמרו העמד אשה על חזקתה ולא העמיד טהרות על חזקתן משום דכיון דודאי נגע ל"ש להעמיד על חזקתן וכעין דאמרו גבי שליא ולפ"ז בשלמא בספק מגע שייך להעמיד על חזקת טהרה משא"כ בנגע רק שספק על הראיה. מיהו יש לדחות דהרי ברה"ר מטהרין אף דליכא חזקת דיליף מסוטה וא"כ ניהו דנגע ול"ש להעמיד בחזקתו מ"מ ברה"ר גמרינן מסוטה אמנם נראה דזהו באמת סברת התוס' כיון דהחזקה ל"ס בספק ראיה דהא ודאי נגע ואין לנו רק דמיון לסוטה וכל דאין דומה לו לגמרי דזה ספק ראיה וזה ספק מגע אין לדמות והחזקה אין לנו ושוב טמא גם ברה"ר ודו"ק ויש להאריך בזה ואכ"מ ועכ"פ דברי הר"ן צע"ג והנה אחד מהתלמידים אמר שיש ליישב כוונת הר"ן דבסוטה אין אנו דנין על המטמא רק אם האשה קבלה הטומאה משא"כ במבוי גם על המטמא אנו דנין אם היה כאן