דברי שאול - עדות ביוסף - א רעד

מסוטה ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם הוא משום דהו"ל אין בו דעת לשאול וא"כ הקשו דכ"ש בר"ה דמהראוי שיהיה טהור ודו"ק היטב: בא"ד דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראיה ולכך מטמא אף ברה"ר ביאור הדבר שמעתי מפי כבוד אבי הרב הגאון ני' דהנה הטעם דספק טומאה ברה"ר טהור אמרו בתוספתא דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים והיינו דרבים א"א לשאול עליהם שרבים הם. ולפ"ז זה דוקא בטומאת מגע שייך רבים דרבים הם השואלים אבל בראיה דאין נ"מ אם זה נגע או זה והעיקר היא השאלה אם אותה אשה ראתה ממילא כל מי שנגע בה טמא א"כ אין נ"מ בין יחיד לרבים וז"ב ודפח"ח ובזה אמרתי ליישב מה שהקשה במ"נ דלפמ"ש התוס' לחלק דטומאת ראייה חמור ממגע א"כ מה פריך ר"ג בסוטה קראי אהדדי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הא ספק טהור וכתיב כל טהור יאכל בשר הא ספק טמא אלא כאן שאין בו דעת לשאול כאן שיש בו דעת לשאול ומאי קושיא דשם כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא א"כ לענין נגיעה מקילין בספיקו משא"כ בספק טומאת ראיה ודלמא הך קרא מיירי בטומאת ראיה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דטומאת ראיה מחמרינן בספיקו משום דרבים שוים ליחיד ויוכל לשאול עליו וזה דוקא לפי מה דקיי"ל דאין בו דעת לשאול טהור דגמרינן מדר"ג הנ"ל כמ"ש התוס' כאן אבל להס"ד דגם דבר שאין בו דעת לשאול ספיקו טמא א"כ אין לחלק בין מגע לראיה וגם מגע מהראוי לטמא דאף דאין נשאלין לרבים לא גרע מדבר שאין בו דעת לשאול ודו"ק. ולי נראה בטעם הדבר דלא גמרינן מסוטה רק טומאת מגע ולא טומאת ראיה משם דכל הטעם דספק טומאה ברה"ר טהור הוא משים דמצינו ציבור שעושין בטומאה ודאית בפסח ולכך מכ"ש בספק טומאה דטהור ברה"ר כמ"ש בתוספתא וכ"כ רבינו בפט"ז מאה"ט ועיין בהרא"ש חולין דף ט' ע"ב ולפ"ז זהו דוקא לענין טומאת מגע דמשכחת לה בציבור שיעשו בטומאה כגון נגע בטומאת מת אבל טומאת ראייה דלא משכחת רק בזב וזבה ונדה דזה לא דוחה בפסח כמ"ש רבינו בפ"ז מק"פ ופ"ד מביאת המקדש ולפ"ז שוב גם ברה"ר מטמא ודו"ק כי זה הערה חדשה. והנה כ"ז לענין רה"ר אבל ברה"י ודאי דטמא בספק ראייה וכ"ש בספק מגע ועיין בתוס' דף כ"א ד"ה ורבנן שכתבו בהדיא דברה"י טמא אף דשם הוה ספק ראייה וז"פ: בא"ד וי"ל דאף ברה"ר לא נטהר בקדשים משום חזקת טהרה כיון דאיכא ריעותא מגופה ואע"ג דמסוטה ילפינן לטהר ברה"ר אפילו היכא דליכא חזקה הכא לא ילפינן מסוטה משום שהאשה שראתה עכשיו ודאי טמאה היא ולא גמרינן מסוטה לטהר ברה"ר אלא כמו ספק נגע ספק לא נגע שגם עתה בספק דומיא דסוטה. דברי התוס' צ"ב דאכתי יקשה קושית התוס' מ"ש לענין למפרע דמקילין גם ברה"י ולענין רה"ר מחמירין גם במעל"ע ועיין מהר"ם לובלין. ולפענ"ד נראה דהנה באמת ברה"י החמירו לעשות כודאי משום דדמי לסוטה א"כ כל דלא דמי לסוטה טהור למפרע אף ברה"י דהיא חומרא גדולה ורק דמדמינן לסוטה ואין לך בו אלא חידושו. ולפ"ז ברה"ר דמקילין דהספק טהור באמת זה קולא גדולה ורק משום דדמי לסוטה א"כ כל דלא דמי לסוטה דהא עכשיו ודאי ראתה שוב מהראוי להחמיר וא"ל דרה"ר ל"צ לדמות לסוטה דבלא"ה טהור משום דאיכא חזקה דז"א דהא כאן אתרע החזקה דריעותא מגופא וא"כ אין לך לטהר רק משום דדמי לסוטה וכיון דהשתא ודאי ראתה ל"ד לסוטה שוב מחמרינן גם ברה"ר לענין קדשים וז"ב. אמנם כן אחד מהתלמידים הקשה דהא בלא"ה לא דמי לסוטה משום דלמפרע ל"ש בסוטה ולמה להו לחדש דבר חדש דהשתא ראתה. אך נראה דזה דוקא לענין רה"י שפיר אמרינן דלא מחמירין כ"כ דהא ל"ד לסוטה דל"ש מעל"ע אבל לענין לטהר ברה"ר איך אפשר לומר דמשום דל"ד לסוטה נטמא למפרע יותר מאילו היה הספק על להבא דטהור ברה"ר דזה דמי לסוטה וא"כ יהיה יציבא בארעא ולזה הוצרכו לחדש כיון דהשתא ראתה א"כ אין לדמות כלל לסוטה וא"כ על להבא אין לנו לדון כלל דהרי ראתה ורק על לעבר אנו דנין שוב יש להחמיר גם ברה"ר וז"ב מאד מאד והבן כי כל דברי התוס' מדוקדקים: שם בא"ד וא"ת לר"מ אמאי מטהר בנגע באחד ובאשה תולין צ"ע לפענ"ד דהא התיס' כתבו בעירובין דף ל"ו דר"מ דמטהר הוא ברה"ר דוקא וכדאמרו בתוספתא בהדיא דר"מ מטהר משום דכל ספק טומאה ברה"ר טהור וא"כ מה קושיא דלכך בנגע באחד דהו"ל ספק מגע טהור ברה"ר וס"ל דאף בקדשים לא מחמיר ברה"ר אבל באשה תולין דהו"ל ספק ראיה וראיה לא ילפינן מסוטה וכמ"ש התוס' למעלה וטמא אף ברה"ר וצע"ג ועיין מח"א הלכות אישות סי' ג'. בתוס' ד"ה והלל דלא גמרינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות והכא האחד טהור בודאי עיין מהרש"א בחולין דף ט' שנתקשה בזה. ולפענ"ד נ"ל עפ"י מה דנתבאר כאן בתוס' דהא דעשה הכתוב ספק כודאי בסוטה אף דיש לה חזקה שאינה טמאה ודאי מ"מ כל דאתרע חזקת טהרה ודאי נעשה ספק כודאי וה"ה ספק טומאה ברה"י אף דאית ליה חזקת טהרה משום דגם סוטה עכ"פ אינה בחזקת טמאה בודאי