דברי שאול - עדות ביוסף - א רעג

בטריפה שאירע במקולין וכבר נלקח איזה בשר ורצו מקצת גאונים לומר דכלם כשרים וקצת אמרו דכלם טריפה משום דאיך אפשר לחלק בבהמה אחת חציה טריפה וחציה כשירה והפר"ח כתב דבאמת כל מדת חכמים כך דאותו שכבר נלקח טריפה ומה שנשאר כשר והביאו האחרונים ראיה מהמשנה הנ"ל להפר"ח דהרי ברה"י טמא וברה"ר טהור ולפמ"ש אתי שפיר דשם מטעם אוחרא קאתינן עלה דברה"ר טהור משום דאין נשאלין לרבים וז"ב מאד ובזה י"ל דר"ש במשנה שם דאמר דרה"י מפסקת ע"ש לשיטתו אזיל דחולק גם במקוה וסובר דברה"ר טהור וברה"י אינו רק ספק ועיין כאן דף ג' ובתו"י שם ותמצא דהלכתא גמירי לה דברה"י מספק תולין וברה"ר טהור ולפ"ז ל"ש כל הטעמים האלו ושפיר מחזי כחוכא ואטלולא ודו"ק: שם ברש"י ד"ה העמד אשה על חזקתה שהרי מספק אתה בא לטמאותה לענין טהרות וכו' דבריו לכאורה מיותרים דמה נ"מ אי קאי לענין טהרות או לבעלה אף דבאמת הלל לא מחמיר רק לענין קדשים וטהרות מ"מ רש"י פרשן הוא ולא פסקן ועיין במ"נ ע"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה קשה לפמ"ש הר"ש דע"כ ל"ש לאוקמא אחזקה רק היכא דיכולין לאוקמא אחזקתו הראשונה אבל אם כבר יצא מחזקתו הראשונה אף בטומאה דרבנן עכ"פ שוב לא שייך לאוקמא אחזקה. ולפ"ז אנן בדידן ג"כ נימא כעין זה דכיון דעכ"פ כעת ודאי טמאה א"כ שוב לא שייך לאוקמא אחזקה דעכ"פ כבר יצאת גופה כעת מחזקה הראשונה. אך זה אינו דאנו דנין על הטהרות שנגעה במעל"ע ההיא וכעת לא נגעה בהם א"כ לענין הטהרות האלו ספיר מוקמינן לה אחזקת טהרה שבעת ההיא היתה טהורה והטהרות טהורים ולענין זה לא אתרע חזקתה כיון דכעת לא נגעה בהם ומעתה זה שפירש"י לענין טהרות דאם אנו דנין לבעלה א"כ כיון שכעת ודאי טמאה לו שוב לא שייך לאוקמא אחזקתה הראשונה כיון שכבר יצאת מחזקתה וז"ב. ובזה יש ליישב הא דפריך הש"ס על מקוה משמאי והלל והקשה במ"נ דמה קושיא הא ר"ע מפרש הטעם בקידושין דף ס"ו דלכך במקוה טמא משום דמקוה פסולו ביחיד אבל כ"ג פסולו בשנים והנה כל הטעם דמקוה פסולו ביחיד משום שליף ואחו' לך ולפ"ז גבי נדה דלא שייך שלוף ואחו' לך שעתה טמאה נדה דדלמא ראתה בלא הרגשה דאז אינה טמאה מן התורה ולא שייך שלוף ואחו' לך וא"ל דעכ"פ מדרבנן טעא דזה אינו דטומאה דרבנן מבואר במקוואות פ"ב באותה משנה דטהור והנה אף שיש לדחיית קושיתו אבל מ"מ קושיא מושכלת היא ולפמ"ש אתי שפיר דהקושיא היא כיון דעכ"פ היא טמאה מדרבנן בלא הרגשה שפיר קשה בין לשמאי ובין להלל דלשמאי אמאי לא מטמא למפרע וכן להלל אמאי לא הוה ודאי דכל הטעם היא משום דיש לה חזקת טהרה וכאן כיון דאתרע חזקת הטהרה דמדרבנן עכ"פ יש לה טומאה שוב ל"ש חזקת כמ"ש הר"ש וז"ב: בתוס' ד"ה מעל"ע וי"ל דלא ילפינן מסוטה לטמא למפרע ולכך בטומאה דמעל"ע מוקמינן לה אחזקה להבין סברת התוס' בזה וגם בפנ"י הקשה דהרי סוטה מנלגלין למפרע אמן שלא שטיתי נשואה אמן שלא שטיתי ארוסה ע"כ נראה לפענ"ד דבר חדש בסברת התוס' דהנה בטומאה קיי"ל דבדבר שאין בו דעת לשאול אף ברה"י ספיקו טהור וזה לא גמרינן מסוטה רק מדר"ג כמ"ש התוס' בא"ד לקמן ולפ"ז הענין דבר שיש בו דעה לשאול היא דמסוטה גמרינן דיש בה דעת לשאול אם נטמאה או לא וכן בנדה יש בה דעת לשאול אם ראתה או לא אבל לענין דניחוש שמא ראתה למפרע זה אין בה דעת לשאול מאחר שלא הרגישה למפרע רק עכשיו רק דאנן חוששין שמא כותלי בית הרחם העמידוהו א"כ כיון דלחולין מוקמינן לה אחזקת טהרה ואמרינן דעכשיו ראתה וא"כ אין בה דעת לשאול כלל על למפרע ושפיר טהורה ולכך לא ילפינן מסוטה לטמאה למפרע דלענין זה הו"ל אין בו דעת לשאול ולפ"ז זה דוקא לחולין דמוקמינן לה אחזקתה אבל לענין קדשים דמחמרינן למפרע לתלות וחוששין שמא אותה ראייה גופא הי' למפרע רק דכותלי בהר"ח העמידוה א"כ לא גרע מספק טומאה הבאה בידי אדם דנשאלין עליה אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע כדאמרו לקמן דף ס': ובזה ממילא מיושב קושית התוס' השניה שהקשו במעל"ע דקיל טפי משאר טומאות אמאי החמירו אף ברה"ר והא כל ספק טומאה ברה"ר טהור. ולפמ"ש א"ש דכיון דברה"י ניחא דטמא בקדשים דהיינו לתלות ולא מועיל טומאת מעל"ע דכל טומאת מעל"ע היא מטעם דבר שאין בו דעת לשאול ובנדה קיי"ל דלענין קדשים מחמרינן דשמא כותלי בהר"ח העמידוה והו"ל ספק טומאה הבאה בידי אדם וכמ"ש א"כ ממילא גם בר"ה דמ"ש דלא שייך לומר דטומאת מעל"ע קיל דזה אינו דהא כל קילתו משום דאין בו דעת לשאול וא"כ אף ברה"י הוא טהור וכיון דלקדשים הוה ספק טומאה הבאה בידי אדם ממילא גם בר"ה הוא כן לענין קדשים וע"כ לא מועיל טומאת מעל"ע רק לחולין דמוקמינן אחזקה והו"ל דבר שאין בו דעת לשאל וז"ב מאד מאד ובזה מיושב היטב מה שהקשה בשב שמעתתא פ"י ופי"א בשמעתא א' דהיאך חזרו והקשו התוס' מר"ה אחרי שכבר כתבו התוס' דלענין למפרע לא ילפינן